"אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" ( בראשית לז,ב). '"יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" וְגוֹ', ואת אמר "וְהוּא נַעַר"? אלא שהיה עושה מעשה נערות - ממשמש בעיניו, מתלה בעקיבו, מתקן בשערו. "הָיָה רֹעֶה וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה" - מה אמר? ר' מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון. ר' מאיר אומר: חשודים הן בניך על אבר מן החי; ר' שמעון אומר: תולין הן עיניהן בבנות הארץ; רבי יהודה אומר: מזלזלין בבני השפחות וקורין להם עבדים. ר' יהודה בר סימון אמר על תלתיהון לקה (משלי טז, יא): "פלס ומאזני משפט לה'". אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת חשודים בניך על אבר מן החי - חייך אפילו בשעת הקלקלה אינם אלא שוחטים ואוכלים (בראשית לז, לא): "וישחטו שעיר עזים". אתה אמרת מזלזלים הם בבני השפחות וקורין עבדים - (תהלים קה, יז): "לעבד נמכר יוסף". אתה אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ - חייך שאני מגרה בך את הדוב, (בראשית לט, ז): "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו" וְגוֹ'' (ב"ר פד, ז). נראה שנאמרו שלושה דברים על יוסף בהגדרתו "והוא נער" כנגד שלושת הדברים שנאמרו על מה שאמר ליעקב על אחיו. ממשמש בעיניו כנגד מה שאמר שהם רואים בבנות הארץ, שזהו חטא בעינים. מתלה בעקבו כנגד מה שאמר שהם מזלזלים בבני השפחות, שזהו עניין של גאוה (כמו שהולך בצורה של גאוה; וכן כעין שרומסים אותם ברגליהם). מתקן בשערו כנגד אבר מן החי, שמי שאוכל אבר מן החי זה מראה על אכזריות גדולה שלא מרגיש רגש לחי שמולו, שזה כמתקן בשערו (בחיצוניותו) שמתמקד מאוד בעצמו עד שמתעלם לגמרי מהאחר שמולו. או שממשמש בעיניו כנגד חשודים על אבר מן החי, כעין שמה שרואה רוצה ודורש מיד, שאין לו יכולת שליטה על יצריו ברגע שרואה, ולכן ממשמש בעיניו כביטוי לעינים שמושכות אותו, וכן אבר מן החי הוא לא מסוגל לחכות עד שישחטו אלא רוצה עכשיו ומיד ולכן לוקח אבר עוד בהיות הבהמה בחיים (או שצריך להשאירה בחיים ולכן כיון שלא מסוגל להתאפק אז לוקח אע"פ שנשארת בחיים). מתלה בעקיבו כנגד תולין הן עיניהן בבנות הארץ (שבשניהם נאמר לשון תליה), שרוצים בבנות הארץ ולכן צריכים להראות עצמם חשובים כדי שהן ימשכו אליהם וירצו קשר אליהם. ומתקן בשערו כנגד מזלזלים בבני השפחות וקוראים להם עבדים, שתיקון שיער נעשה לחשובים (כעין שהכהנים צריכים להיות מסופרים כל חודש וכה"ג כל שבוע, ובתספורת מיוחדת). או שממשמש בעיניו זה כנגד שמזלזלים בבני השפחות, שבעינים לפעמים עושים מבט מזלזל. ומתלה בעקיבו כנגד אבר מן החי, שמחשיב את עצמו ורומס כל אחד אחר עד כדי אכזריות גמורה. ומתקן בשערו כנגד שתולים עיניהם בבנות הארץ ולכן מייפים את עצמם כדי שימשכו אליהם. כך שיוצא שכל אחד משלושת הדברים קשור לכל אחד משלושת החטאים שאמר ליעקב; שכל הדעות אמת, שאת כולם אמר יוסף ליעקב ולכן כנגד זה נאמרו שלושה דברים ביוסף כנגד שאמר שלושה דברים ליעקב, ובכל אחד יש שורש לשלושת הדברים. נראה שיש קשר בין מה שנאמר על יוסף כנער לבין מה שאמר לאביו (שזהו המשך הפס'), שבאו לרמוז שהסיבה שיוסף טעה (ראה בפירוש עץ יוסף שמסביר מה ראה שעשו אחיו שבכך טעה) וחשד באחיו והוציא עליהם לשוה"ר, זה בשל שלא היה שלם במעלתו, ולכן דרך זה נפל וטעה בהבנתו את המציאות. נראה שיוסף אמר עליהם שלושה דברים שראה כיון שראה בכך שורש לשלושת החטאים החמורים ולכן בא ליעקב כדי שיפעל להרחיקם מכך. אבר מן החי זהו אכזריות גדולה שקשורה לחי, ולכן יכול להביא בסוף לידי שפיכות דמים ממש. נותנים עיניהם בבנות הארץ זה חטא הקשור בזימה, שנמשכים אחר עיניהם, כך שיכול להתדרדר עד לחטא גילוי עריות. ומזלזלים בבני השפחות וקוראים להם עבדים קשור לע"ז כיון שבנ"י עבדים לה', ומי שהוא עבד זה פוגם בשלמות היותו עובד ה', שנאמר על ישראל: "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" (ויקרא כה,נה). ודרש ריב"ז: 'רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף? אמר הקב"ה: אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי (ויקרא כה, נה) "כי לי בני ישראל עבדים", ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע' (קידושין כב,ב). משמע שבעבד יש פגיעה בגילויו כעבד ה' (לכן מודגש שזה בהר סיני שם קיבלנו את המצוות ונעשינו עבדי ה' בתו"מ). וכן בספרא על הפס' כך משמע: '"אני ה' אלקיכם" מה תלמוד לומר? מלמד שכל המשתעבד בהם למטה מעלין עליו כאילו משתעבד למעלה'. לכן החשבתם כעבדים זהו ריחוק מעבודת ה' שסופה להתדרדר עד ע"ז ממש. ולכן פנה יוסף ליעקב מיד כשחשד בהם, כדי שיעקב יעיר להם ויישרם שלא יתדרדרו בסוף לחטאים החמורים.