"וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ"  (בראשית לב, ז-ח)

בנוגע לסיפור יעקב ועֵשָׂו המופיע בתחילת פרשתנו שאל רבי יצחק קארו זצ"ל:

יעקב אבינו רואה מלאכים בכמה הזדמנויות, אבל נראה לכאורה שהם באים בזמנים לא מתאימים, ודווקא כשהוא נצרך להם הם לא באים. ביציאתו לחרן, בעת היותו שם ובשובו משם, באו מלאכים "לבקרו וללוותו", ולכאורה יעקב לא היה צריך אותם, ודווקא בעת שנאמר ליעקב שעֵשָׂו הולך לקראתו עם ארבע מאות איש ויעקב ירא מאד (בראשית לב, ז-ח): "וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" - דווקא כאן שום מלאך לא בא לעזרתו, לכאורה זאת העת שיפגעו בו מלאכי אלוקים לסייע לו.

וכך עונה רבי יצחק קארו:

"התשובה הכוללת היא, שכל מה שאירע לאבות סימן לבנים, וכל ענייני אברהם סימן לגלות מצרים, וכל ענייני יצחק סימן לגלות בבל, וכל ענייני יעקב סימן לגלותינו זה, וכמו שפירשו המפרשים, והנה גלותינו זה הוא הרע והמר והארוך מכולם. ובזה יתיישבו כל הספיקות בהקדמה אחרת, שהקב"ה לעולם רצה שיהיה לישראל קטגור להחזירם למוטב, והאויב הגדול והתמידי מיום שנתעברה רבקה עד זמן המשיח, הוא עֵשָׂו.. כשלא היה צריך למלאכים באו ללוותו ובעת הצורך הלכו מאתו, הטעם - שישראל מעשיהם יקריבום לה' יתעלה או ירחיקום, לא המלאכים - שבמעשים טובים ינצחו לעֵשָׂו ולכל המקטרגים".

כל האירועים שאירעו לאבות הם סימן לאירועים שיארעו לישראל. כל אב הוא סימן לתקופה אחרת: אברהם - גלות מצרים, יצחק - גלות בבל, ויעקב הוא סימן לגלות הארוכה והקשה עד בוא המשיח.

ר"י קארו מבאר שעֵשָׂו הוא "האויב הגדול והתמידי" של יעקב ובניו עד בוא המשיח. אבל אויבותו של עֵשָׂו היא על פי רצון ה' - "שהקב"ה לעולם רצה שיהיה לישראל קטגור להחזירם למוטב". לאויבותו של עֵשָׂו יש מטרה - עד בוא המשיח, להחזיר את ישראל למוטב. הסיבה שלא באו מלאכים לעזור ליעקב היא מכיוון שיעקב אינו זקוק למלאכים כדי להינצל מעֵשָׂו. יש דרך אחרת להינצל מעֵשָׂו והיא על ידי מעשים טובים.

כאמור, דברים אלה האמורים בנוגע ליעקב נוגעים גם לבניו לאורך כל הדורות: מעשיהם של ישראל "יקריבום לה' יתעלה או ירחיקום, לא המלאכים". על ידי מעשים טובים שיעשו ישראל "ינצחו לעֵשָׂו ולכל המקטרגים".

הרב כרמיאל כהן שליט"א, מהאתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים"