תרמית לבנה - אגדת "האנוכי"

-----------------------------------------

 בשימוש  במילה הספרותית : "אנוכי" על פני המילה היותר פשוטה : "אני" .

 יש כעין ריבוי של משמעות . מן הצהרה או הכרזה  לשים אל לב  למתן ההסבר  או הרמז לו,שבהמשך הדברים.

הנה אם כן, "אנוכי" = אני - כי . [אני ראוי לברכה כי...

שכך אמר וכיוון יעקב:

אני עשיו לצורך קבלת הברכה והירושה, כי אירע דבר מה : אירוע המוכר לכל - מכירת הבכורה.

 יש רמזים שיצחק היה מודע לאכט מכירת הבכורה,אלא שבעיניו היה זה אך מעשה היטולי.

 אך החשוב הוא שיעקב לא ממש רימה.

 יצחק שמודר מהנבואה  ולא ידע את "בחירת" ההשגחה ביעקב. מנגד רבקה שהייתה משופעת ברוח הקודש ידעה גם ידעה. - "ורב עיבוד צעיר" וזה החילה לעשות אותו המעשה .

 לפיכך ,התעקש יצחק לברך את עשיו ולראות בו כממשיך השושלת.

 לפיכך גם לסוף קהו עיניו  סימובלית לרמז שאין הוא רואה נכוחה את המציאות  וכן להיותו לבסוף טועה באבחנה בין עשיו ליעקב. ולכוון לאמת שנעלמה ממנו. 

הוא עדיין הניח לערך הקול - קול יעקב ונתלה בערך הפיזי של הידיים שהם ידי עשיו.

 

בכל זאת ,בעוד הדרמה באיבה והכעס עדיין "בוער"בו , האשים יצחק את יעקב - במעשה תרמית.

 עד ששוך הכעס והסבריו של יעקב , גם כי רמז כאמור במילה "אנוכי"

 את זה הבסיס המוסרי ואלוקי לקבלת הברכה.

משה אהרון