chiddush logo

רמזים בקניית מערת המכפלה על א"י

נכתב על ידי יניב, 16/11/2024

 

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה. ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר. גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני" וגו' (בראשית כג,א-ד). התורה מאריכה בסיפור קניית מערת המכפלה, ואומר על זה הראב"ע: '"ואחרי כן קבר אברהם את שרה" ומאז נתקיים השדה לאחוזת הקבר לו ולזרעו. ונזכרה זאת הפרשה, להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות, לחיים ולמתים. ועוד, לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה' (ראב"ע; בראשית כג,יט). נראה שלכן מתחילה הפרשה ב"ויהיו חיי שרה … ותמת שרה" שזה בא להדגיש את החיים והמתים, וממשיך "בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען", שמדגיש את המקום כדי לומר על מעלתה של א"י על פני שאר הארצות. וממשיך "גר ותושב אנכי עמכם", '"גר ותושב אנכי עמכם" - גר מארץ אחרת ונתישבתי עמכם. ומ"א: אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין, שא"ל הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת' (רש"י). שזהו הדגשה שקודם לא היה לו חלק בארץ (שבא מארץ אחרת והתיישב שם), אבל בכ"ז אומר בדבריו רמז שהארץ שייכת לו (ע"פ דבר ה' שיתן לו את הארץ), שזה רומז על שכאן מתחיל דבר ה' לאברהם שיהיה לו חלק בארץ. וכן בסיום הפרשיה: “ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא הוא חברון בארץ כנען. ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחזת קבר מאת בני חת" (פס' יט-כ). שרומז על מעלת הארץ שמדגיש את המקום ”הוא חברון בארץ כנען", שהרי כולם יודעים שהיא בארץ אז למה להדגיש שהיא בארץ? אלא שזה בא לרמוז להדגיש את הארץ, לומר על מעלת הארץ על פני שאר הארצות, וזה קשור לאברהם שקבר את שרה שנפטרה – לחיים ולמתים; ואז "ויקם" וגו' מודגש שהמקום נקנה – להדגיש שכאן זהו גילוי של קניין הארץ לאברהם. נראה שמעבר לחשיבות של עצם העניין כמו שמביא הראב"ע כפשט התורה, נראה שיש כאן גם רמזים – הארץ חשובה לחיים ולמתים, ונאמר על קניינה, שזה בא לרמז שעל א"י צריך מסירות נפש, שמתגלה מעלת הארץ אצל החיים והנופלים עליה כדי שתהיה נחלה בידנו. זה גם מתגלה בכך ששרה מתה בשל העקידה ('"לספוד לשרה ולבכתה" - ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק לפי שע"י בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ממנה ומתה' [רש"י; פס' ב]), כך שזה מקשר לעקידה (וכן פרשת העקידה כעין סמוכה), לרמז על מסירות נפש כמו יצחק בעקידה, בשביל א"י (ויצחק מסמל את החיבור לא"י, שלא ירד מהארץ). מלחמה על א"י זה לא סתם מלחמה של אדם פרטי, אלא זה בשם כל ישראל, כולנו מאוחדים בזה (ולכן גם כ"ך כואב לנו על הנופלים שלא כמו בשאר העמים), זהו שאברהם קנה במחיר כזה שיצא בו מקום בשביל ששים ריבוא ישראל (כמו שידוע מהגר"א), להדגיש שהארץ היא של כלל ישראל, ואף מתגלה בה קדושה בהיותנו בה, שזהו המספר של ששים ריבוא שזהו המספר היסודי של ישראל ורומז על חיבורנו לקדושה, כמו שהיו מספר ישראל בזמן מתן תורה (וכרמז שרמזו בר"ת בשם ישראל: 'יש ששים ריבוא אותיות לתורה'). אברהם קנה את הארץ מבני חת ובפרט מעפרון, והלקיחה מהם היתה תוך שראו בו כדמות המגלה את גילוי ה' – "נשיא אלקים אתה בתוכנו" (פס' ה), שזה כרמז שנחלתנו את הארץ זה לא סתם נחלה אלא זה בשביל גילוי שם ה' בעולם; ובכך לתקן את העולם, שזהו שמוציא מידי בני חת – חת כעין רמז לחטא (שהאותיות ט ו-ת' מתחלפות), שבאים להוציא את החטא מבני האדם (וכן רמז שאם אנו חוטאים אז ה' שולח עלינו אויבים), ועפרון כרמז לעפר – לארציות גשמית, שאנו באים להעלות את העולם לקדושה שלא תהיה בארציות הגשמית שלה שנמשכת לחטא ומסתירה את גילוי שם ה' בעולם. נאמר על הבכי של אברהם על שרה – "ולבכתה" באות כ' קטנה: 'ולבכתה. כ"ף קטנה שלא בכה אלא מעט לפי שזקנה היתה' וכו' (בעל הטורים). אולי זה רומז שכשבוכים על הנופלים במלחמה על א"י, אז יש קצת מיעוט לבכי, שזה נעשה ע"י שמודעים למעלת הנופלים; אולי נרמז כ' קטנה למעט (להקטין) את הכ' – שבגימטריה האות שפחות מכ' זהו י' (שבא לפניו), כך שרומז על י', וב-כ' יש שני יו"ד, כך כעין רמז לשים י' במקום ה-כ' ולשים עוד י' בהמשך, שכך יוצא "ולבית י'ה", שכשיודעים את מעלת הנופלים שהם מעמידים את העולם להיות בית לשם ה' זה קצת מנחם. אברהם קנה את המקום ב"ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר" (פס' טז), אולי זה כרמז שבנ"י יהיו בגלות שנגזרה עליהם "ארבע מאות שנה” (בראשית טו,יג), שהיו עבדים תחת יד מצרים, וזהו "עבר לסחר" כעין שהעבד עובר בין הסוחרים בו, שלבסוף יגאלו ויחזרו לא"י ויגאלוה, כמו שהוא עכשיו קנה והארץ שלו, שזה חלק מתהליך הגאולה (שזהו הלשון חמישית – "והבאתי", שמשה אמר על הגאולה מצרים). כיון שזה מרמז על הגאולה (ממצרים) אז זה גם מרמז על הגאולה האחרונה (ששניהם גאולה, וזה כעין המשך אחד), שזה רומז שא"י נקנית ביוקר רב (כמו שאברהם שילם מחיר רב) שקונים אותה במסירות נפש, שבאים ומיישבים אותה במסירות, שכך מביאים את הגאולה: 'וּבְהֶעָרַת בְּנֵי אָדָם וְהִתְעוֹרְרוּתָם אֶל אַהֲבַת הַמָּקוֹם הַהוּא הַקָּדוֹשׁ יְנַחֵץ הָעִנְיָן הַמְיֻחָל, שָׂכָר גָּדוֹל וּגְמוּל רָב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי־עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי־בָא מוֹעֵד", כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶיהָ וְאֶת־עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". – רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי יְרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָהּ תַּכְלִית הַכֹּסֶף עַד שֶׁיְּחוֹנְנוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָהּ' (הכוזרי ה,כז). זה נרמז בפס' ב"כסף", כרמז לכיסופים של בנ"י לא"י שמביאים בזה את הגאולה. בתחילת הפרשה נאמר על חיי שרה ברמז ליופיה וצדקותה: '"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" – לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו: בת ק' כבת כ' לחטא, מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת ק' בלא חטא; ובת כ' כבת ז' ליופי' (רש"י; פס' א). כרמז למתגלה בא"י, שבלי חטא מרמז על שהיושבים בא"י הם בלי עוון: 'אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר (ישעיהו לג, כד) "וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָו‍ֹן"' (כתובות קיא,א). ויופי מתגלה בירושלים: 'עשרה קבים יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו' (קידושין מט,ב). (וכן יופי גם מרמז על היופי פנימי, שכך רמז: 'עשרה קבים חכמה ירדו לעולם, תשעה נטלה ארץ ישראל ואחד כל העולם כולו' [שם]. 'חכמה – תורה ודרך ארץ' [רש"י], שדרך ארץ זהו גילוי של יופי פנימי מוסרי). הפרשה כאן סמוכה לעקידה, וכן מיתת שרה קשורה לעקידה (שמתה בגלל ששמעה על העקידה), כך שמרמז שיש בזה קשר לגילוי בזה: בעקידה היה מסירות נפש, ומי שליווה אותו לעקידה היו 'ישמעאל ואליעזר' (רש"י; בראשית כב,ג), כעין רמז שישמעאל הוא זה שמביא אותנו לסכנה, כמו שכיום בני ישמעאל נלחמים בנו. העקידה היתה בירושלים, שכך שורש המלחמה על א"י היא בראיה על ירושלים, כמו שהערבים רואים את המרכז במלחמם על ירושלים, וכמו שהערבים קוראים למלחמה היום 'מבול אל אקצא'. וה' עוזרנו לנצחם ומגן עלינו (אמנם לצערנו יש נופלים ונרצחים אבל זה רחוק מאוד ממה שיכול היה לקרות כמו שקורה במלחמה בלש”ב, ועוד עם השפעת אג'נדות שמפריעות למלחמה; וכן יחסית כמעט שאין הרוגים עם כל הירי הבלתי פוסק לישראל), כמו שנאמר לאברהם: "ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" (כב,יב), ו"וירש זרעך את שער איביו" (פס' יז). בעקידה כמעט שיצחק נשחט, והוא צדיק וקדוש גדול, שכך גם במלחמות יש קטרוג לפגוע במיוחד בגדולים, כמו שנהרג יאיר בן מנשה: 'יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין' (ב"ב קכא,ב). וכן כשיש קטרוג להעניש את ישראל על חטאם, זה חל על הגדולים – הנשיא או המלך, וכך הם הנענשים במלחמה, וכמו שמסביר מרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א (משיב מלחמה ג, 'הדוגמה האישית של המפקד במלחמה'); שכך לצערנו יש מהנופלים כיום אנשים צדיקים שעשו הרבה גילוי קדושה בעולם. העקידה היתה בירושלים, שזה כרמז ששליטתנו בא"י קשורה לתיקון העולם, לגילוי שם ה' כמו שנעשה בירושלים, וכמו שיודגש לעתיד לבא (שיעלו לירושלים לשמוע את דבר ה', כמו שמובא בישעיהו ב,ג. וכן): “ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את ה' צבאו'ת בירושלם ולחלות את פני ה'. כה אמר ה' צבאו'ת בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם" (זכריה ח,כב-כג), שכך הלכו לעקידה בירושלים יחד עם שני נעריו (כמו שלעתיד יצטרפו לישראל). בעקבות העקידה אברהם הזדרז לחתונת יצחק, שלכן נאמר על ההולדה בקרוביו: '"אחרי הדברים האלה ויגד" וגו' – בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר: אילו היה בני שחוט כבר היה הולך בלא בנים, היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא. בשרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו, וזהו "הדברים האלה" הרהורי דברים שהיו ע"י עקידה' (רש"י; בראשית כב,כ). שזה רומז לנלחם על א"י לשם שמים שה' יזכהו בבית נאמן (ויצילו כמו שהציל את יצחק), כמו שמביא הרמב"ם על היוצאים למלחמה: 'וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם, ויזכה לחיי העולם הבא, שנאמר "כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך" וגו', "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך”' (רמב”ם; הל' מלכים ומלחמותיהם ז,טו).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע