"ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת. את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני. ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים. ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי" (בראשית טו,יח-כא). "את הקיני" - (ב"ר) עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה אדום ומואב ועמון והם קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד, שנאמר "אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם" (ישעיהו יא)' (רש"י). ה' מבטיח לאברהם שיתן לנו את כל ארצות עשרת העממין, אולם זה יהיה לעתיד לבא, ואילו כיום ניתן לנו את ארץ שבעת העממין. נראה שיש בזה רמז כנגד שהעולם נברא בשביל האדם, כדי שיגלה את שם ה' בעולם, לכן העולם נברא בשביל ישראל והתורה: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י; בראשית א,א) [אולי לכן בס"ת רשום המילה "בראשית" באות ב' גדולה, כעין רמז שיש ב' דברים גדולים שבשבילם נברא העולם, ועליהם רומזת המילה "בראשית" שהיא תחילת הבריאה כרמז שלזה נברא העולם, ומהם? זהו 'ב' ב' התכלית – בשביל – "ראשית", בשביל שני הדברים הגדולים שנקראו ראשית שזהו התורה וישראל]. לכן בעולם מתגלה בארצות (שנבראו) כנגד בריאת העולם בגילוי של ישראל, לכן יש 70 אומות בעולם, וכנגדם בבנ"י מתגלה שבעים שירדו למצרים, כמו שנאמר כאן בברית בין הבתרים שירדו לגלות, ולכן מחבר לקבלת הארצות מיד אח"כ, שנקבל את שבעת העממין כשנחזור לארץ, ולעתיד את עשרת העממין. אולי אפילו אם היו ראויים ונכנסים כראוי לארץ היו זוכים לכבוש את עשרת העממין, אלא שחטאו במרגלים ובכך פגעו בגילוי השלם של גילוי שם ה' בעולם בחיבור גדול ישירות לקבלת התורה; שכיון שהיו במדבר ארבעים שנה אז פחת הגילוי הגדול שהיה בחיבור בזמן קצר בין מתן תורה וכניסה לארץ שכל העולם היה רואה חיבור שלם ביניהם. באומות יש שבעים אומות (וממילא שבעים ארצות), כרמז שיש גילוי במציאות בעולם לגילוי שה' ברא את העולם, לכן זה מתגלה בשבע שזה כנגד בריאת העולם בשבוע, ויש בתוכו גילוי של עשרה שהם עשרת המאמרות בהם נברא העולם בשבוע הבריאה; לכן זה מתגלה בשבעים כגילוי של שבע ועשר בתוכו. לכן כנגד זה היו שבעים בבנ"י בירידה לגלות, שיתגלה בנו בחזרתנו מהירידה בשבעים, גילוי שהארצות שלנו, שלזה נברא העולם, בשבילנו כדי שנגלה את שם ה' בעולם ע"י ההשפעה מארצנו (וכמו שירדנו מהארץ [שאז הארץ ביד זרים] זה היה בשבעים כך הארצות ביד שבעים, וכשחוזרים לוקחים מהם שכובשים מהם את הארצות ששלנו). לכן זה מתגלה בארצות של שבעת העממין, ולעתיד יתגלה שזה ארצות עשרת העממין, כרמז לגילוי של שבע ושל עשר בבריאה, שלזה נברא העולם. מתוך שבעת העממין הגרגשי יצא ממקמו: 'דאמר רבי שמואל: שלש פרסטיניות שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ. מי שהוא רוצה להפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה. גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי, (מלכים ב יח) "עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם", זו אפריקי' וכו' (שביעית ו,א). הרי שרק הגרגשי יצא מהארץ, שזה כנגד שבת שבה ה' שבת ממלאכה, וכך לא נלחמו בגרגשי (אלא הם יצאו), לעומת שאר העממין שנלחמו נגדם כעין ששת ימי המעשה – שעשו מעשה של מלחמה כדי לכבשם. (אמנם גם הגבעונים השלימו אלא שהם לא היו עם שלם בשבעת העממין, וגם באו במרמה כך שיש בזה פגם, וכן נשארו בארץ כך שכעין לא נעשה בשלמות גמורה של ישראל, וכן עשו אתם שלום כך שפעלו מולם לעומת הגרגשי שקם והלך, וכן נעשו לחוטבי עצים ושואבי מים כך שיש בהם גילוי של מלאכה). את עשרת המאמרות לא רואים (אלא רק את תוצאותיהם) ואילו את ימי השבוע אנו רואים (שיש ימים במציאות שהשמש שוקעת וזורחת; ואנו מונים את הימים עד שבת), לכן כנגד זה בגילוי של שבעת העממין שכנגד הגילוי של שבוע, שהוא יותר בולט, אז זה מתגלה כבר עכשיו בעולם, שכבשנו את ארצות שבעת העממין; אבל הגילוי שכנגד העומק, של השלמות בגילוי ה' – שזה מתגלה בעשרת העממין, זה כבר גילוי שיהיה רק לעתיד לבא. (עשרת הדברות הם כנגד עשרת המאמרות, מתוכן שלושת הדברות הראשונות הם ישירות על דבר שקשור לה' [אמונה בה', לא לעבוד ע"ז במקום ה', ולא לומר את שם ה' לשווא], לכן כנגד זה אותם שלושת העממין שלעתיד, שרק כשיהיה גילוי וחיבור לה' בשלמות, שלעתיד לבא כל העולם כולו יעבדו את ה', אז יתגלה שארצם תהיה שלנו. אברהם הוא שורש תיקון העולם, שהחל בו, שנבחר ע"י ה', ולכן בו מתגלה גילוי עשרה ניסיונות, ושורש לתורה שגנוזה בעשרת הדברות, וקבלת עשרת העממין בתיקון כל העולם).