פשר ההיתר לנח לאכול בשר.

-------------------------------------------

 כמה דברים יש בסיבת הדבר:

ראשית :

 שבגוף ההיתר - בסופו, משהתריע הקב"ה באותה הכפיפה

 על שפיכות דמים , משמע זו הייתה לכתחילה סיבת האיסור.

 שאכילת בשר בלי הכשר דעת מפותחת לאדם ,תתיר חלילה במשהו, הרסן גם לשפיכות דמים

 ראה לעניין זה גם הכישלון של קין ראה את הבל מקריב בהמות לה' ומצא לעצמו היתר.... 

שנית :

 המשך אכילת העשב הרי הייתה חלק מהעונש לאדם בגירושו מגן העדן. בצד של בעצבון תאכלה וקוץ ודרדר תצמיח לך. והנה אחרי המבול נוכח הקב"ה כי החמיר יתר על המידה על האדם ובהקשר זה ראוי לראות את התבטאותו של למך שהקב"ה ארר את האדמה. משמע קשה מאד היה להוציא לחם מהארץ. לפיכך אחרי המבול  התיר הקב"ה הרסן גם לאכול בשר.

שלישית :

 הרי נח על פי חזונו של אביו למך היה אמור להביא נחמה ו"מנוחה"  ["מנוח"]לעולם ודווקא בהיקשר של קללת האדמה.

 לפיכך ,ביקש הקב"ה דווקא על ידו של נח ליתן היתר שכזה - לאכילת בשר.

רביעית :

נח ובניו חיו כל תקופת המבול בצוותא חדא עם כל הבמות והחיות  הקרבה שנוצרה בין החיות לבני האדם  יצרה מנגנוני רתיעה ועל בסיס רתיעה שכזו ההין הקב"ה לשחרר הרסן. מה עוד שהאכילה מעץ הדעת תמלא לבסוף את הארץ בדעת ה' ומימלא האדם ישוב להבין הגיונות אלוה.

 וינזר הוא עצמו מרצונו מהבשר

חמישית :

נח  הרי עם יציאתו מהתיבה, החל בקרבת קורבנות לה'. והקב"ה לא רצה להכלימו.

 מהצד השני חש הקב"ה לא בנוח שבקורבנות שכאלה יש ריח ניחוח  והאדם לא יזכה גם הוא לא רק להריח אלא גם לטעום [רמז בדבר יש הביטוי : "קורבני לאישיי" אם מקריבים לי אז גם לאישיי].

 

העולה מכל אלה :

  שאכילת הבשר היא היכרח זמני וככל שדעתינו תרבה , כך גם  נתרחק אט אט

 גם מעניין נפסד זה.

משה אהרון