"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" (בראשית א,א). '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י). '(ישעיהו מט, יד) "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני", היינו עזובה היינו שכוחה? אמר ר"ל: אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, אדם נושא אשה על אשתו ראשונה זוכר מעשה הראשונה, אתה עזבתני ושכחתני! אמר לה הקב"ה: בתי, י"ב מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא, ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה; וכולן לא בראתי אלא בשבילך, ואת אמרת "עזבתני ושכחתני”?!. (ישעיהו מט, טו) "התשכח אשה עולה" אמר הקב"ה: כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר?. אמרה לפניו: רבש"ע, הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל? אמר לה: (ישעיהו מט, טו) "גם אלה תשכחנה". אמרה לפניו: רבש"ע, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני? אמר לה: (ישעיהו מט, טו) "ואנכי לא אשכחך". והיינו דא"ר אלעזר א"ר אושעיא: מאי דכתיב "גם אלה תשכחנה"? זה מעשה העגל, "ואנכי לא אשכחך" זה מעשה סיני' (ברכות לב,ב). 'שלשים חיל - ראשי גייסות וחבורות חלוקות. לגיון וקרטון וגסטרא - שמות של שררה כגון שלטון והגמון ודוכס ופחה. עולה - כמו עולות וקרבנות. גם אלה - מעשה העגל שאמרו "אלה אלהיך ישראל" (שמות לב). ואנכי זה מעשה סיני - שנאמר בו "אנכי ה' אלקיך" (שמות כ). נראה שמעבר לפשט רומז שכל מה שנברא בעולם על כל המוני הכוכבים, הכל נברא בשביל ישראל שמתקנים את העולם כולו שתלוי בנו. זהו: 'אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו, ט) "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה"? אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). לכן ה' אומר שכל צבא השמים הכל נברא בשביל ישראל, כיון שהכל תלוי בנו, ולכן גם מוזכר סיני – מתן תורה, שבו מוכח שכל העולם תלוי בנו (כמו שמובא בגמ' בשבת); וכן מובא הקרבנות במדבר, שהקרבנות הם במשכן שהוא תיקון לחטא העגל (ראה 'תורת המקרא' “תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), וזהו ששוכח את מעשה העגל שפגם במעמד מתן תורה, ע"י המשכן שזה גם מתגלה בקרבנות במשכן שהם ההיפך ממעשה העגל שעבדו לעגל. בנוסף רמז למשכן כיון שהוא כנגד בריאת העולם: 'אמר רבי יעקב ברבי אסי: למה הוא אומר: "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" (תהלים כו ח)? בשביל ששקול כנגד בריאת עולם' וכו' (תנחומא "פקודי" סימן ב). נראה שזה רומז שגם בכוכבים מרמז כנגד בנ"י והתורה, שהרי הפס' סמוכים והם כהמשך, וכן בפס' הראשון לא נאמר תשובת ה' הרי שלמדו ממה שנאמר בהמשך, יוצא שהתשובה של זכרון הקרבנות וסיני (שזהו ישראל והתורה) זהו התשובה שכל הכוכבים שנבראו הכל נברא בשביל ישראל. לכן אומר שברא י"ב מזלות, שהם שונים ומקיפים את השנה, כנגד שיש י"ב שבטים שונים בישראל והם ביחד שלמות של בנ"י. וישראל נרמזים בלבנה: 'תנו רבנן: בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל; מפני שישראל מונין ללבנה ועובדי כוכבים לחמה' (סוכה כט,א). וזה מרמז על הקשר שלנו לשכינה, שלכן: 'וא"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן: כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא (שמות יב, ב) "החדש הזה", וכתיב התם (שמות טו, ב) "זה א'לי ואנוהו"' (סנהדרין מב,א). לכן בכוכבים כנגד כל מזל מופיע שלושים חיל, ועל כל חיל שלושים לגיון וכו', כגילוי של שלושים כנגד חידוש הלבנה. ויש חמש פעמים שלושים (חיל, לגיון, רהטון, קרטון, גסטרא), כרמז שזה גילוי של בנ"י שמגלים בעולם את השכינה ע"י התורה, ולכן זה חמש פעמים כנגד חמשה חומשי תורה. שלזה נברא העולם בשביל התורה ובנ"י. ולבסוף '365 אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה', כרמז שמתקנים את כל העולם כולו, כולל גילוי שם ה' שיופיע גם בגוים שילכו אחר דבר ה', שהם מרומזים בחמה, ולכן זה מרמז על שהכל יתקדש אפילו יהיה גילוי בעמים. אולי גם כרמז שהעולם נברא בשביל ישראל והתורה, "בראשית", ולכן מתגלה בשנים עשר מזלות שמשפיעים על העולם, כנגד י"ב שבטי ישראל, וכן כנגד חמשה חומשי תורה ועוד שבוע הבריאה (שיחד זה י”ב), כרמז שכל העולם נברא ע"פ התורה (ב"ר א,א). ואז חמשה של שלושים, כרמז לשליש, ממונה (או אדם שלישי שמונה להיות שליש בין שנים), שמקבלים מהעולם טובה אם מקיימים את רצון ה' המתגלה בתורה, ולכן זהו חמשה כנגד התורה ובגילוי כרמז לשליש שממונה לתת לאחר אם יבצע את רצון השני, שכך ניתן לנו בעולם אם אנו מקיימים את רצון ה'. וזה חמשה גם כנגד חמשת ימי הבריאה הראשונים שבהם נבראו דברים לשימוש האדם, וכנגד היום השישי נאמר 365 כנגד ימות החמה, כרמז לאדם (אמנם נבראו בו גם חיות שהם לשימוש האדם, אבל כיון שנברא בו האדם שהוא עיקר הבריאה אז הם כטפלים ונסתרים; לכן הם כנמצאים ברקע, כמו ש365 הוא יותר משלושים כך שכעין גנוז ונסתר בתוכו) שעלינו לעשות את רצון ה' כמו שהמציאות צועקת בכל יום: 'דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם' (מכות כג,ב). 'שס"ה [מצות] לא תעשה - שבכל יום מזהירים עליו שלא לעבור' (רש"י). ובפירוט במדרש: 'א"ר אחא: רמ"ח מצות עשה בתורה כנגד רמ"ח אברים שבאדם, שכל אבר ואבר צווח על האדם עשה בי מצוה שתחיה בזכותה ותאריך ימים. ושס"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה, שכל יום משעה שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת צווחת ואומרת לאדם: גוזרני עליך שלא תעבור בי עבירה, ואל תכריע אותי ואת כל העולם לכך חובה; הרי תרי"ג מצות' (ילקו"ש; נ"ך רמז תתקלז). אולי גם כרמז י"ב כנגד בנ"י, שלושים חמש פעמים כנגד התורה (חמשה חומשים) שנתנה בחודש השלישי (וזהו שלושים כרמז לחודשים, ובגילוי של שלושים ולא כ”ט [שגם הוא חודשים] כרמז להדגיש שלוש, לרמז על החודש השלישי; וכן שלושים כרמז לשלוש רבים, שניתן בחודש [שהוא הרבה ימים] השלישי), ובסוף שס"ה כוכבים כנגד התורה, שיש שס"ה ל"ת שנתנו בסיני. (אמנם יש בתורה גם רמ"ח מ"ע, אלא שכיון שזה גילוי בכוכבים שבהם אין עשיה לאדם, לכן זה מרמז על מצוות ל"ת, שמתגלות באי עשיה לאדם).