"בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת. למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" (ויקרא כג,מב-מג). '"למען ידעו דורותיכם {וגו׳} – פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה (בבלי סוכה י״א:) סוכה ממש. וזה טעמו של דבר: "חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך” (דברים ט״ז:י״ג), "באוספך את תבואת הארץ” (ויקרא כ״ג:ל״ט), "ובתיכם מלאים כל טוב” (דברים ו׳:י״א) "דגן ותירוש ויצהר”, "למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה "ובתיכם מלאים כל טוב" (דברים ו׳:י״א), ואל תאמרו בלבבכם "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה”. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלקיך זה ארבעים שנה" וגו׳ "ויאכילך את המן" וגו׳ (דברים ח׳:ב׳-י״ח). ולמה אני מצוה לך לעשות זאת? "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה" {וגו׳}, "ואכלת ושבעת" {וגו׳}, "ורם לבבך ושכחת את ה'” וגו׳, "ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל”. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות, לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הקב״ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב, פן יאמרו ידינו עשה לנו את החיל הזה' (רשב"ם; פס' מג). לפי הרשב"ם מובן שזה קשור לארץ, שכאן זה זמן האסיף (להבדיל ממקומות אחרים רחוקים שהזמנים משתנים) ולכן יכול להתגאות, וכן זה מדגיש את נחלתנו – שקיבלנו את הארץ ולא מכוחנו. הקשר לארץ מתחדד בדעת הי"פ שמביא הרוקח: 'ויש מפ': כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען, אז ישבו ישראל בסכות, כמו שכתוב: "ויאמר אוריה אל דוד הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות ואדני יואב ועבדי אדני על פני השדה חנים" (שמואל ב פרק יא פסוק יא). כי בשדה היה מסכך עליהן עד שכבשו רבת בני עמון, כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען זהו "כי בסכות הושבתי את בני ישראל" כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים כמו שכתוב "אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים”. והיא שנת הארבעים, וזהו "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות”. שלא יחשבו מאבתינו אברהם ויצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל. ומה שכתוב בעזרא "כי לא עשו כן בימי יהושע בן נון" ולא אמר מימי משה, לפי שמשה לא כיבש רק סיחון ועוג אבל יהושע לכד וכבש כל הערים' (הרוקח; סימן ריט). וראה בהרחבה בדברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ב'לזמן הזה', תשרי, 'סוכות וא"י'. לפי זה מובן ההדגשה ביר': 'כתיב (ויקרא, כג) "בסכת תשבו" ואין תשבו אלא תדורו, כמה דאת אמר (דברים, יז) "וירשתם אותה וישבתם בה”. שיהא אוכל בסוכה ומטייל בסוכה ומעלה כליו לסוכה' (יר' סוכה ב,י), שיש מצוה לחיות חיים טבעיים בסוכה כמו שחיים בא"י, כיון שהסוכה היא כנגד א"י, שזהו השורש של גילוי סוכות, שישיבה בסוכה זה כנגד הזמן של כיבוש הארץ, שזהו "וירשתם אותה וישבתם בה”. לכן יש גילויים בחג סוכות כנגד א"י, כמו שמביא האברנאל (בדברים ט"ז) שסוכות זה כנגד ירושת הארץ, והחג הוא שבעה ימים כנגד פירות שבעת המינים שהשתבחה בהם א"י. לכן נראה שגם בדיני סוכה יש רמזים כנגד א"י. דפנות הסוכה צריכים להיות לפחות בגובה עשרה טפחים: 'סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה' (שו"ע; או"ח סימן תרלג,ח), ואפשר בשביל זה אפילו: 'היו דפנותיה גבוהים שבעה ומשהו והעמידם בפחות משלשה סמוך לארץ כשרה, אפילו הגג גבוה הרבה' (שם תרל, ט), כרמז שלעתיד לבא א"י תגדל, שנכבוש גם את השטח של עשרת העממין (כמו שהובטח לאברהם) לכן זה בגובה עשרה כרמז שבהמשך הדורות (כעין ממשיך למטה) יהיו בנוסף לשטח שכיום שהוא מקום ארץ שבעת העממין, גם תוספת של ארץ שלושת העממין הנוספים ולכן זהו שבעה מחיצה כמו שקיים היום, ולמטה מתווסף עוד שלושה אויר שכיום לא שלנו (ולכן כאויר ריק) אבל לעתיד יתווסף, ולכן משלים למחיצה; וכלפי מעלה אפשר שיהיה ריק עד הסכך, כעין רמז שההבטחה לקבלת הארץ נאמרה לאבות (ובפרט לאברהם שנאמר לו ארץ עשרת העממין) והם לא כבשו את הארץ אלא רק בהמשך הדורות, ולכן מסוף המחיצה ומעלה אפשר ריק כנגד שלא היה כבוש בזמן האבות. כמו כן אפשר שמחיצה עשרה כרמז למעלות הקדושה של א"י, שהם עשרה קדושות (משנה; כלים א,ו), וזהו בגובה כרמז לעליה בקודש (ואולי אפשר במחיצה שבעה וברווח של שלושה, כנגד שהשלושה הראשונים במעלות הקדושה זה מחוץ להר הבית, שהר הבית הוא המקום שבו המקדש בנוי והוא מחנה לויה, ולכן יש בו מעלה בחשיבות וגילוי מיוחד בקדושה ולכן כעין השבעה הם חשובים יותר בגילוי הקדושה). גודל הסוכה הוא לפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים: 'סוכה שאין בה שבעה על שבעה פסולה; ולענין גודל אין לה שיעור למעלה' (שו"ע; או"ח תרלד,א), אולי זה כנגד ששטח א"י היא מקום שבעת העממין, ולכן גודל השטח הוא שבעה. או כנגד שכבשו שבע שנים וחילקו שבע שנים (ואז ישבו בסוכות), ולכן כנגד זה הגודל הוא שבעה על שבעה. הסוכה יכולה להיות בעלת שתי דפנות שלמות ואחת שאינה שלמה (שם תרל; סוכה ו,ב), נראה כעין שבא"י יש שני גבולות שלמים (דרום ומערב) ואחת חסרה, שזהו שבצפון הגבול הוא לא ישר אלא יש הבדל בין שמאל לימין, שהגבול קיים כאן ונעצר והמשכו כקו הצפוני הוא רק למעלה בהמשך (גיטין ז,ב [וראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת הארץ' עמ' יד-יט]), כך שנראה כאילו שאינו קיים המשכו כאן, ולכן כנגדו נראה במחיצה שנעצרת (ובפרט לשיטת מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א, ששלמה מסר את הערים לחירם, זהו גילוי של ביטול המקום שלנו, וזהו במחיצה שנפסקת כעין שנפסק הגבול שהיה מראה שעד שם זה שטחנו; או שהגבול זז ולכן זהו כעין מחיצה שזזה ברוח שבטל ממנה דין מחיצה, ולכן כנגד  זה לא צריך מחיצה שלמה – שהחלק החסר כעין כנגד הגבול שזז שכך המחיצה בטלה ואינה קיימת ולא צריך כנגדה [אמנם דין מחיצה מהתורה והלל”מ והגבול זז רק אצל שלמה, אלא שה' רואה את העתיד ולכן כך נקבע להלכה מראש]). ובגבול המזרחי התווספו ערי מזרח הירדן כך שכעין מרמז כנגדו שאין גבול, כי זה ממשיך הלאה, וזהו בלי מחיצה רביעית (אמנם היה חלק שכן היה בו גבול בירדן, אלא שמתייחסים ברמז דווקא למקום עבר הירדן שזה היה היחודיות שבגבול זה). הסכך רומז על ענני הכבוד, ולכן נמצאים בסוכה תחת צל השכינה (ראה 'תורת המועדים' 'האוניברסליות של חג הסוכות', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), כך שזה מרמז על שכבשנו את הארץ (שזהו לשבת בסוכה כעין כיבוש הארץ שזהו "תשבו" כמו “וישבתם בה” [כמו שאומר היר']), כיון שבזה חלה השכינה: 'וכמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות ועל מכונה, כן שכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתיי הנגדיי אל גבולו, ולזה לא תמצא שישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה אלא בפעם הזאת בס"ד, שכל ישראל יכנסו בה ויהיו כולם ממלאים את כולה והיינו שלימותה האמיתי, ואז תתקן שכינה' וכו' (חסד לאברהם; מעין ג נהר ז). או כנגד הדעה שישבו בסוכות ממש, שאז הסכך הגן מהשמש, שלא תכה; ולכן זה כעין כיבוש הארץ שאם נשארים מהאומות כאן הם יזיקו ויפגעו בנו (גשמית ורוחנית). בסכך יש דין אם יש מקום שחסר בו סכך (שהוא פתוח לשמים), או שהוא  מכוסה בכיסוי פסול (שאינו סכך), שזה כנגד כעין שבכיבוש הארץ היו מקומות שלא כבשו כי היו חזקים, או שכבשו חלקית – שעשו אותם למיסים; שכך אלו שלא כבשו כלל בשל חוזקם זהו כעין שאין סכך, שאין כלל גילוי של כיבושנו, וכנגד אלו שרק הצלחנו לעשותם למס עובד זה מתגלה בסכך פסול – שיש גילוי קשר אלינו אולם הוא לא כשר כראוי. 'סכך פסול פוסל באמצע בארבעה טפחים, אבל פחות מארבעה כשרה, ומותר לישן תחתיו. מן הצד אינו פוסל אלא בארבע אמות, אבל פחות מארבע אמות כשרה דאמרינן דופן עקומה … אויר בין בגדולה בין בקטנה שוים דבין באמצע בין מן הצד בשלשה טפחים פסולה, בפחות משלשה כשרה, ומצטרף להשלים הסוכה ואין ישנים תחתיו' (שו"ע או"ח תרלב,א-ב). מקום אויר – מקום שאין בו בסכך הוא חמור יותר בדינו מסכך פסול (בגודל ושינה תחתיו), כמו שמה שלא כבשנו כלל זה יותר חמור מאשר אלו שכבשנו חלקית ועשינו אותם למס עובד. הסכך צריך להיות עשוי: 'דבר שמסככין בו צריך שיהיה צומח מן הארץ, ותלוש, ואינו מקבל טומאה' (שם תרכט,א), צומח מן הארץ כרמז שזה קשור לא"י (המצוה ליישב את א"י, להפריחה ולגדל בה, ולכן זה מתגלה בצומח מהארץ; אמנם לא בפירות עצמם כיון ש'כל מיני אוכלים מקבלים טומאה, ואין מסככין בהם' [שם,ט]). ותלוש כרמז שעלינו לפעול ולעבוד בא"י ולא להתבטל ולהשאירה כמות שהיא, לכן זה נרמז בתלוש כרמז לעבודתנו בארץ שקוצרים וכדו' ולא נמנעים ומשאירים כמות שגדל בעצמו. ואינו מקבל טומאה כנגד א"י שהיא טהורה: 'ארץ ישראל טהורה' (משנה; מקוואות ח,א). וכן: '(יחזקאל כב, כד) "בן אדם אמר לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם". רבי יוחנן סבר אתמוהי מתמה קרא, א"י מי לא מטוהרה את?! כלום ירדו עליך גשמים ביום זעם?!' וכו' (זבחים קיג,א) [וכן: 'אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר (ישעיהו לג, כד) "וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָו‍ֹן"' (כתובות קיא,א), שמטהרת מעוונות]. בחג סוכות הנשים פטורות (כמצות עשה שהזמן גרמה), כעין מצוות כיבוש הארץ שזו מצווה על הגברים. בפס' נאמר סוכות לפעמים בלי וו ופעם עם וו, אולי כרמז שביחיד 'סוכה' בגימטריה זה 'צא', ובלי וו זה סכה – שזה 'פה', שיש לצאת מהבית החוצה, כדי לרמז על מציאותנו פה בא"י (וכן הסוכות כנגד הזמן שיציאנו ממצרים, וזה התגלה פה בכניסה לארץ). [אמנם גם כשנאמר סוכות עם וו' זה בוו' של הרבים - "סכות" ולא ב-וו' של 'סוכה', אולם זה כרמז בפס' שיש וו' לומר שיש להתייחס לגילוי וו']. אולי "סכות" בגימטריה "תוף" כרמז לשירה ולתופים שהנשים נגנו בהם ושרו בקריעת ים סוף, כרמז שיש מצוות שמחה בסוכות, ובשמחה בבית השואבה (שזה בהקשר לשאיבת מים, כעין רמז למים שהם נקרעו בים סוף) היו מתנבאים (יר' סוכה ה,א) כעין שבקריעת ים סוף התנבאו (רש"י; שמות טו,ב). ו"סכת" זה גימטריה 'פת', כרמז שיש מצווה לאכול פת בלילה הראשון: 'אכילה בסוכה בליל יום טוב הראשון חובה. אפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו' (שו"ע; או"ח תרלט,ג) וזה בכתיב חסר, “סכת”, כרמז שיש בזה חיסרון, שאין חובה לאכול תמיד פת, אלא רק בלילה הראשון. אמנם בכל יום אם אוכל פת הוא חייב לאכול בסוכה, וזהו רמז: "בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת", ששבעת ימים חייב לשבת בסוכה כדי לאכול פת אם הוא רוצה לאכול לחם, שזהו "האזרח בישראל" שהוא אחראי לעצמו, כאזרח ולא עבד שקובעים לו (ומודגש "בישראל" שהתורה נגד עבדות בישראל), שהוא זה שרוצה לאכול לחם ולא שחייב (שאז כיון שבפועל אוכל לחם אז חייב לאכול זאת בסוכה).