בחג השבועות נוהגים להיות ערים כל הלילה.

חלק מגדרי המצווה זה להיות ערים כל הלילה, מי שחטפתו שנה-אפילו באונס-לא קיים את המצווה בשלמות, ואף אם היה קשה לו מאוד-מכל מקום לא נחשב שקיים את המצווה בשלמות, וכמו מצוות רבות שקשה מאוד לקיימם בשלמות, ויתכן שמעטים זוכים לקיימם בשלמות, כגון סוכה-קשה שלא לאכול ושלא לשתות כלום חוץ לסוכה, תפילין-קשה להניח תפילין למשך כל היום, ועוד דוגמאות, כך גם בתיקון ליל שבועות-קשה להיות ערים כל הלילה ויתכן שמעטים מקימים את המצווה בשלמותה. לא צריך להיבהל מזה אלא להשתדל להישאר ערים כמה שאפשר.  עם זאת, מותר לערוך הפסקות במהלך הלילה לצורך אכילה ושתיה, אך לא לצורך דיבור, ויש המהדרים לערוך תענית דיבור בלילה זה. גם ביום הכיפורים, לפחות בשעת התפילות, יש מהדרים לערוך תענית דיבור.

אחת השאלות שניתן לשאול בהקשר זה, אם אדם עורך תענית דיבור בזמן תיקון ליל שבועות, ובא אדם אחר ואומר לו חג שמח, האם הוא יכול לענות לו.

ונראה לומר, שמותר לענות חג שמח, וזאת מכמה סיבות-

לא ניתן לכתוב לחבר שהאדם נמצא בתענית דיבור, ואין זה דומה לתענית דיבור הנערכת בימי השובבים, שאז ניתן לכתוב פתק לחברו שהאדם נמצא כרגע בתענית דיבור.

ועוד- אולי באמירת חג שמח מקימים קצת את המצווה של ושמחת בחגך, וזה שונה מאמירת בוקר טוב הנאמרת בתענית דיבור בימי השובבים, אז לא קיים הטעם הזה.

ועוד- המטרה העיקרית של הלילה הזה זה אמירת התיקון, והתענית דיבור זו תוספת, חשובה ככל שתהיה, לעומת תענית דיבור הנערכת בימי השובבים שאז המטרה העיקרית זו התכנסות לצורך תענית דיבור.

בתורה לא נזכר ששבועות הוא חג מתן תורה, אם היה מוזכר-היינו חושבים שכמו שבחג המצות-מצוות אכילת מצה נוהגת רק בחג עצמו, וכמו שבחג הסוכות מצוות ישיבה בסוכה נוהגת רק בחג עצמו, כך גם בחג מתן תורה-מצוות תלמוד תורה נוהגת רק בחג עצמו, ולא בכל השנה, לכן התורה העלימה את העובדה ששבועות הוא חג מתן תורה. 

כמו כן שבועות נמשך יום אחד לעומת שאר הרגלים שנמשכים שבעה ימים, נאמרו בזה הרבה הסברים, אחד מהם על מנת להדגיש שכמו ששבועות שונה משאר הרגלים במספר הימים שבו, כך הוא שונה במצוותו -המצווה שבו שייכת כל השנה ולא רק בו, ורק בשבועות עצמו אנו מקימים את המצווה בהידור משאר ימות השנה ואנו נשארים ערים למשך כל הלילה.

באשר למנהג אכילת מאכלי חלב ביום זה, יש נוהגים לערוך סעודה אחת חלבית וסעודה אחת בשרית, ויש נוהגים לערוך את שתי הסעודות בשריות ואת הקידוש שלאחר התפילה עורכים קידוש חלבי.

נוהגים בשבועות לפנות ערב לסעוד את סעודת נעילת החג, ונראה לומר שכמו שסעודה שלישית בשבת היא שעת רעוא דרעווין, וכמו שתפילת נעילה ביום הכיפורים היא מרוממת ושעת רצון אמיתית משום ש "הכול הולך אחר החיתום", כך גם סעודת נעילת החג בשבועות היא שעת חיתום, שעת "סופר רעווא דרעווין" היא חותמת תקופה שהחלה בפסח ונגמרה בשבועות, ואנו יכולים לבקש בשעה מיוחדת זו "תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך" "וזכנו לגדל בנים ובני בנים" ועוד.

כתוב בתורה "וכל העם רואים את הקולות" נאמרו על דברים אילו פירושים רבים, אחת השאלות שנשאלו על פסוק זה-הרי דרך הקב"ה להמעיט בניסים, ומדוע כאן לעשות נס שאינו מוכרח, לכאורה, הרי אחת המידות שהתורה נקנית בהם היא "שמיעת האוזן",  מזה ניתן ללמוד שניתן לקנות את התורה בשמיעה בלבד ,לכאורה.

נראה לומר, שכמו להבדיל אצל בשר ודם-יכולים שני אנשים לשמוע שיעור מאותו מרצה, ובכל זאת כל אחד יבין הבנה אחרת ויקלוט הדגשים אחרים שנאמרו בשיעור, ולא רק משום שהאחד יותר חכם מהשני, משום שהאחד יתייחס למה שנקרא "שפת הגוף" לתנועות הידים של מעביר השיעור, וכד',  כמו שאצל בשר ודם יש ערך לראייה, הראיה גורמת להבנה מעמיקה יותר,  כך בתורה "רואים את הקולות" הכוונה להבנה מעמיקה יותר, ולא בהכרח לנס.  כמו שעל חלק מגדולי ישראל נאמר שהם ידעו את התורה ישר והפוך- אולי הכוונה להבנה מעמיקה יותר, ולא כפשוטו שהם ידעו את התורה הפוך בעל פה, שהרי איזה ערך יש לידיעת התורה הפוך, כך גם באשר לפסוק הזה.

אגב דברינו שיש ערך לראיית מעביר השיעור, נספר את הסיפור הידוע על מרצה שהגיע לשיעור וראה 20 ווקמנים דלוקים ואף לא אדם אחד, מיד הדליק ווקמן עם ההרצאה שלו ויצא מן הכיתה...