פרשת כי תצא

"לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ".

[דברים כד, טז]

איש בחטאו יומתו

רבותינו [סנהדרין כז, ב] דרשו "לא יומתו אבות על בנים, מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות - הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו. אלא, לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות - בעדות אבות. ובנים בעון אבות לא? והכתיב פוקד עון אבות על בנים! - התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן".

הגמרא דורשת מהפסוק שלא ניתן להרוג אדם ע"פ עדות אביו או בנו. אך פשט הכתוב קובע שאבא לא ימות בעוון הבן, ובן לא ימות בעוון האב. יש רק מקרה אחד בו הבן ייענש על עוון האב, וזאת כאשר הבן אוחז במעשה אבותיו, ועל כך נאמר "פוקד עוון אבות על בנים".
ספר תורה

המעשה עם אמציה מלך יהודה

התנ"ך מביא מעשה מעניין בו השתמש אחד ממלכי יהודה בפסוק שלנו, על פי הפשט שלו. מדובר במלך אמציה. אביו יואש נרצח ע"י מתנקשים, והמלך החדש מתנקם ברוצחי אביו. וכך מתאר זאת הנביא ירמיה [מלכים ב' יד, א-ו] "בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְיוֹאָשׁ בֶּן יוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה... וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא כְּדָוִד אָבִיו כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יוֹאָשׁ אָבִיו עָשָׂה... וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיַּךְ אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו: וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ ימות יוּמָת".

וכתב המלבי"ם "ככתוב בספר תורת משה. והגם שחז"ל (סנהדרין כז, ב) דרשו לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים, זה הוציאו מייתור הכתוב איש בחטאו יומתו, ופשוטו כפשוטו, ולכן הביאו סוף הכתוב כי אם איש בחטאו יומת".

לימים, גם הנביא יחזקאל יחזור על ההוראה הזאת [יחזקאל יח, ד; כ] "הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת... הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת רשע הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה".

והמלבי"ם [יחזקאל יח, כ] היטיב לבאר את הדברים "כמו שלא נענש האב על רשעת בנו כן לא יענש הבן על רשעת אביו, וזהו שאמר בן לא ישא בעון האב... כמו שצדקת האב הצדיק לא הועילה לבנו הרשע כן לא תזיק רשעת האב הרשע לבנו הצדיק".

הלקח עבורנו הוא שכל אחד מאתנו אחראי על עצמו. נוח לאדם להאשים אחרים במה שקורה לו. התורה מדגישה שאתה האחראי היחיד למעשיך, ואתה היחיד שתישא בתוצאות מעשיך.

זכורני שהרב עובדיה היה נוהג לספר משל על אריה שהלך ביער. לצדו הלך השועל. האריה שיתף את השועל שהוא רעב. השועל חשש לחייו, ולכן הציע לאריה שיטרוף את האדם שהם רואים במרחק מה מהם. האריה אמר לשועל שהוא חושש, כיון שיענישו אותו משמים על חטא זה. השועל אמר לו שאין חשש כי כתוב "פוקד עוון אבות על בנים". האריה זינק, אך לא ידע שהאיש היה צייד, והוא נתפס במלכודת, ונתלה באוויר. השועל התקרב והאריה הקשה לו, הרי אמרת שהבנים שלי ישלמו, אז למה נענשתי?". ענה השועל: "כנראה אבותיך גם עשו חטא זה, ואתה משלם עליהם".