'כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע' וכו' (אבות ה,יט). ' … עין רעה: טועה ומטעה בשכלו מצינו בבלעם, כמ"ש "לכה איעצך”. ורוח גבוה: רוח גאוה מצינו בבלעם, כמ"ש "כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם”, ר"ל עם אנשים פחותים כמוכם. ולמה לא אמר האמת, "מאן ה' שאקלל העם”. ונפש רחבה: תאות הארציות מצינו בבלעם, שאמר "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב”, ובא בשכרו היה, כדי לקלל ישראל, כמ"ש "ואשר שכר עליך”, והיה חפץ שכר הרבה' (תפא"י) [אמנם ישנם כמה פירושים לשלושת הדברים, ראה ב'אבות לבנים' על משנה זו, למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א]. אולי נאמר על בלעם ותלמידיו כרמז שיש לו דומים, שזהו בהמשך הדורות שמתגלה כעין בלעם, שמצינו שה' העמיד מהאומות שלושה גדולים בדומה לישראל: '"וירא בלק”. זה שאמר הכתוב: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט” (דב' לב ד). כי לא הניח הקדוש ברוך הוא לאומות העולם פתחון פה לעתיד לבא לומר, שאתה רחקתנו ולא נתת לנו כמו שנתת לישראל בעולם. מה עשה הקדוש ברוך הוא? כשם שהעמיד מלכים חכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לאומות העולם, ונבדקו מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של ישראל עם מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של אומות העולם. העמיד שלמה מלך על כל הארץ. וכן עשה לנבוכדנצר, שנאמר: "וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו” (ירמיה כז ו). זה בנה בית המקדש ואמר כמה רננות ותחנונים. וזה החריבו וחרף וגדף, ואמר: "אעלה על במתי עב אדמה לעליון” (ישע' יד יד). נתן לדוד עושר, לקח הבית לשמו. נתן להמן עושר, לקח אומה שלמה לטבחה. וכל גדולה שנטלו ישראל, את מוצא שנטלו האומות כיוצא בה. העמיד משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה. העמיד להם בלעם, מדבר עמו כל זמן שירצה' וכו' (תנחומא “בלק” סימן א). שכך נראה שרומז לדומים לו, שהתגלו באומות וחטאו בשל שורש הטומאה הקיים בהם, שקשור לשלושת יסודות הרעה. שיש שלושה דברים שהתגלו בבלעם, וזה כנגד שלושה שעמדו מהאומות. עין רעה כנגד בלעם שהיה נביא ונבואתו קשורה להיותו עיוור, שהנבואה חלה ע"י החסרון של עינו (ראה ב'בארץ לא זרועה' 'בלעם נביא כמשה?', למרן הגר”ח דרוקמן זצוק”ל זיע”א), לכן זהו רמוז בעין רעה; וזה קשור לשכלו כיון שהיה מדבר עם ה', ולא ראוי שה' ידבר עם טיפש; אלא ראוי שיהיה גילוי נבואה דרך החכמה שהיא קשורה בדעת האדם שקשורה בנשמה (ולכן כדי להתנבאות צריך להיות חכם [נדרים לח,א]), ובלעם השתמש עם נבואתו וחכמתו בניסיון לפגוע בישראל [והיה בו גם רוח גבוה ונפש רחבה כנאמר במשנה, וכמו שמביא התפא”י פס']. רוח גבוה רומז לנבוכדנצר שהיה מלך על כל העולם, ולכן היה לו כבוד וגאווה, ובגאוותו דימה את עצמו לעליון והחריב את המקדש (וכעין הגילוי בבלעם שרצה שבלק המלך ישלח לו שלוחים חשובים יותר – שזה גילוי של קשר למלכות. אמנם היה בנבוכדנצר גם תאוות גשמיות שהיה אוכל ארנבת בצורה בהמית ואכזרית [נדרים סה,א], וכיון שהיה מלך על כל העולם ודאי שהיה בו גם חכמה כדי לשלוט בכל). נפש רחבה כנגד המן שהיה עשיר, שהיה לו כסף רב שזה חלק מהתאוות הגשמיות, ועם זה בא להשמיד את ישראל: “אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עשי המלאכה להביא אל גנזי המלך" (אסתר ג,ט), כך שרואים שממונו קשור לרעה שבו; והיו לו ילדים רבים מאוד (מגילה טו,ב) כך שמוכח שהיה בעל תאווה גשמית גדולה. (כמו שבלעם בא לקלל ולהשמיד את ישראל בהקשר לכסף. אמנם היה בו גם גאוה – שרצה שכולם ישתחוו לו, והיתה בו חכמה שהיה יועץ למלך, ואף במדרש הוא מופיע כדוגמה לחכמי האומות). בלעם ניסה שלוש פעמים לקלל את ישראל ולבסוף הציע להחטיאם, מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מסביר שניסה שלוש פעמים לקלל – שפעם ראשונה זה היה ע"י מנין, ופעם שניה ניסה ע"פ כשפים, ופעם שלישית ניסה ע"י הטלת עין הרע. אולי לכן למדו שיש בו שלושה דברים רעים (וכמוכח בפס') שכך כל פעם פגם אחד שהיה בו התחדד ועלה בו בכדי לקלל ולפגוע בישראל. בפעם הראשונה ניסה להזיק ע"י מנין, נראה שזה קשור ל'נפש רחבה', שבמנין מונה אותו ומברר את כמותו בצורה גשמית, ובדר”כ זה כדי לחשיב כמה יש לו לצורך תאוותו הגשמית, שמתאווה שיהיה לו הרבה מהדבר הזה, לכן צד ה'נפש רחבה' מתגלה בהקשר למנין (אע”פ שכאן במנין בנ"י הוא לא רצה שיהיה הרבה בשביל תאותו, בכ”ז עקרון המנין עולה מנפש רחבה, ולכן כאן שבא להזיק זה התגלה בצורה זו מכח זה). וכן נראה שהארציות הגשמיות שחלה ונקבעת בדבר ע"י שהוא מונה אותו לא נותנת לברכה הרוחניות לחול וכך פוגעת, ולכן קשור לפגם ברוחניות מכח הארציות (כמו שפוגם בתאוות שבאות מהארציות), ולכן זה משכו לפגוע דרך מנין. בפעם השניה ניסה ע"י כישוף שזה קשור ל'רוח גבוה', לגאוה, שבכישוף מתגאה ולא נכנע ושומע לשמים, אלא מתחזק בגאותו ומתעלה מעל גזרת השמים (שלכן נקרא ע"ש ש'מכחישין פמליא של מעלה' שפועל נגד גזרת השמים); ואף נאמר שה' אומר שלא יכול לדור יחד עם הגאוותן בעולם (סוטה ה,א), שכך כאן בא לפגוע נגד גזרת שמים כאילו הוא זה שנמצא וקובע לבדו בעולם (ולכן ה'רוח גבוה' מושכת אותו לפגוע דרך כשפים שקשור אליהם בעקרונו). בפעם השלישית ניסה ע"י עין הרע, שזה רמוז ב'עין רעה', וזה קשור לשכלו – שרואה וחושב עליו רעה, וכך מכיל עליו עין הרע.