"כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב" (במדבר כג,ט). ' … הדא הוא דכתיב (במדבר כג, ט) "כי מראש צורים אראנו", אלו האבות, שנאמר (מיכה ו, ב) "שמעו הרים את ריב ה'”. מוצאים אנו מתחלה היה המקום מבקש לכונן העולם ולא היה מוצא, עד שעמדו האבות. משל למלך שהיה מבקש לבנות מדינה גזר וחפשו מקום לבנות בו המדינה, בא ליתן היסוד והיו המים עולים מן התהום ולא היו מניחים לעשות את היסוד. שוב בא ליתן את היסוד במקום אחר והיו המים מהפכים. עד שבא במקום אחד ומצא שם צור גדול, אמר: כאן אני קובע את המדינה על הצורים הללו. כך מתחלה היה העולם מים במים והיה האלקים מבקש לכונן עולמים ולא היו הרשעים מניחין. מה כתיב בדורו של אנוש? (בראשית ד, כו) "אז הוחל לקרא בשם ה'”, עלו המים והציפום, שנאמר (איוב ט, ט) "עושה עש כסיל וכימה" וגו'. וכן דור המבול היו רשעים, מה כתיב בהם (שם כב, יז) "האומרים לא'ל סור ממנו", עלו המים ולא הניחו ליתן עליהם את היסוד, שנאמר (שם, טז) "ונהר יוצק יסודם", וכתיב (בראשית ז, יא) "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה". כיון שבאו האבות וזכו, אמר הקדוש ברוך הוא: על אלו אני מכונן העולם, שנאמר (ש"א ב, ח) "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל", לכך כתיב "כי מראש צורים אראנו” (במדבר, שם). "הן עם לבדד ישכון" מהו "הן"? כל האותיות מזדווגין חוץ משתי אותיות הללו. כיצד? א"ט הרי י', ב"ח הרי י', ג"ז הרי י', ד"ו הרי י', נמצא ה' לעצמה. וכן האות הנ' אין לה זוג - י"צ הרי ק', כ"פ הרי ק', ל"ע הרי ק', מ"ס הרי ק', נמצא נ' לעצמה. אמר הקדוש ברוך הוא: כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינן יכולין להדבק עם כל העובדי כוכבים ומזלות הקדמונים אלא לעצמן מפורשים; שאפילו שונא גוזר עליהם לחלל השבת ומבטל את המילה או לעבוד עבודת כוכבים, הן נהרגים ואין מתערבים בהם, שנאמר "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב"' וכו' (שמו"ר טו,ז). בפשטות אנו ממשיכי האבות, ולכן אנו שומרים על ייחודנו ולא מפסיקים ללכת אחר רצון ה', כמו שהתגלה באבות שהם עושי רצון ה', וזהו הקשר בין התחלת הפס' “כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו", להמשך של "הן עם לבדד ישכן". אולם נראה שיש בזה יותר עומק שהדורות הראשונים נענשו, שהתגלה בהם ע"ז בדור אנוש, ושחיתות המידות בדור המבול, אבל גם ע"ז מלאה בהשחתת המידות; לעומתם האבות נקראו "ישרים”, כמו שאומר בלעם בפס' הבא – שקורא לאבות ישרים, כמובא בגמ': 'מאי "ספר הישר"? א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, דכתיב בהו (במדבר כג, י) "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו"' (ע"ז כה,א). שהאבות היו ישרים – שהיו מתוקנים והלכו ישר כמו רצון ה', שזה מכח היותם ישרים בכל מציאותם, ושזה מתגלה בפרט בתיקון החושים, שבזה מתחברים בטהרה לשמים וחל עליהם השכינה-הנבואה – חיבור לקב”ה; שבטהרת וקידוש החושים הגשמיים חלה הקדושה על החושים הפנימים הרוחניים ואז חלה עליו רוח נבואה (כמו שמובא בבעש”ט בהקשר לבלעם שהיה עיוור כדי שיחול עליו נבואה; ראה ב'בארץ לא זרועה', 'בלעם - נביא כמשה?', למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע"א). שיש חמשה חושים באדם: ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש. לכן אומר בלעם שרוצה למות כמותם, כעין שאז לא ישתמש לרעה בחושיו ולכן שאז יתקדשו. לכן זה נרמז באות ה' שזה חמש – כרמז לתיקון כל חמשת החושים לקדושה, שזה נעשה רק בישראל שאנו במהותנו קדושים לה', ולכן בזה שונים מהגוים ולא מתחברים אליהם, אלא דבקים בקב"ה ומצוותיו אפילו עד מוות. זהו "הן" שזה גימטריה חמש באות ה' וכן בגימטריה גדולה באות נ' (שזה חמישים – כחמש גדול), כרמז שבאבות מתגלה שלמות לה' וכן בנו, ולכן כעין רמז ב-נ' בגדול – כרמז לאבות שקדמו לנו (כעין הגדול שנולד לפני הקטן), וכן הם הבסיס והכח הגדול שלנו (וכן כקטן שיוצא מתוך הגדול). ואנו יודעים איך להתנהג ולתקן את חושינו לקב"ה ע"י התורה, שזה מתגלה בחמשה חומשי תורה, כעין כנגד ה' החושים (אולי שמיעה כנגד ספר בראשית, שהאבות שמעו את דבר ה' שהתגלה אליהם. ראיה כנגד ספר שמות, שראינו את גילוי ה' בקריעת ים סוף ובמעמד מתן תורה. טעם כנגד ספר ויקרא, שזה ספר הקרבנות כעין מאכל. ריח כנגד ספר במדבר, שיש כעין מריח ממעשינו האם מחובר לגן עדן [כעין שיצחק הריח: “וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'” (בראשית כז,כז), '"וירח" וגו' - והלא אין ריח רע יותר משטף העזים? אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן. "כריח שדה אשר ברכו ה'" – שנתן בו ריח טוב וזהו שדה תפוחים, כן דרשו רז"ל' (רש”י)], שזהו ספר במדבר שמספר על מעשי ישראל במדבר. ומישוש כנגד ספר דברים, שהוא דברי משה, שלא כשאר הספרים, ולכן כעין מישוש שהוא יותר גשמי וכן אינו בראש כשאר החושים). שבכך אנו מהווים את היסוד של תיקון העולם לגילוי ה'. גם יש בעולם סולם דצח"מ (דומם, צומח, חי ומדבר) ומעליו ישראל, שכך זהו חמשה, כרמז שע"י התורה ותיקוננו את חושינו להשראת שכינה עלינו, אנו מעלים ומתקנים את כל העולם יחד איתנו, ומשרים שכינה בכל העולם. לכן: "מה אקב לא קבה א'ל ומה אזעם לא זעם ה'” (פס' ח), שבשל ישרותנו וחיבורנו לקב"ה אז ה' לא רוצה לקללנו ולא כועס עלינו. אולי גם רמז שבפשט "כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו", הכוונה: ' … מראש צורים שאני עומד עכשיו אני רואה אותם, ומראש הגבעה אני רואה' וכו' (רשב"ם), שזהו דומם (אבן צור וגבעה) שעליו אני עומד, גם הוא קיים ונתקן בזכות ישראל שמתקנים את כל העולם, ע"י ה"הן" שלהם. (וכן "הן" = נ' – חמישים כרמז ל-50 שערי בינה בתורה [ר”ה כא,ב], ו-ה' – חמש כנגד חמשה חומשי תורה, שזה מרמז שהתורה מתפשטת ומתרבה בלימודנו ומלמדת על כל דבר ודבר איך להחיל עליו את שם ה' ולתקנו). אולי זה נרמז ב"הן" השני שנאמר: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה" (במדבר כג,כד). '"הן עם כלביא יקום" וגו' - כשהן עומדין משינתם שחרית הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין. "לא ישכב" - בלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו, כיצד? קורא את שמע על מטתו ומפקיד רוחו ביד המקום, בא מחנה וגייס להזיקם, הקב"ה שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים' וכו' (רש"י). שבנ"י מתקנים את מידותיהם וחושיהם, ולכן מתגברים כארי לחטוף מצוות, ובכך מתקנים את העולם, וכך הרעה מתבטלת מהעולם, שה' נלחם מלחמותינו ומאבד את אויבנו.