"ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך" (במדבר י,לה). לכאורה התורה חוזרת על עצמה, שאומרת על אויבים וחוזרת ואומרת על שונאים; לכן דרשו חז"ל שיש שינוי ביניהם: '"קומה ה' ויפוצו אויביך" – אלו המכונסים. "וינוסו משנאיך" – אלו הרודפים' (ספרי). וכן הביא רש"י: '"ויפוצו אויביך" – המכונסין. "וינסו משנאיך" – אלו הרודפים'; אולם לא הסביר מי הם המכונסים ומי הם הרודפים. אולי בפשטות יש במקרים שנלחמים הרבה יחד בכינוס ('המכונסים') שבכך גודל כוחם שמגנים זה על זה בצמוד (כעין חיל הרגלים פעם שבאו בקבוצות גדולות שמגינים אחד על השני עם המגנים, ופועלים יחד עם כלי נשקם נגד האויב), ויש שמפוזרים קצת אבל כוחם ברדיפה ('הרודפים'), שבאים מהר ומכים חזק ומתרחקים לפני שפוגעים בהם חזרה (שזהו חיל הפרשים של פעם, שדוהרים אל האויב כל סוס ומרכבה ככוח חזק בעצמו), שעל שניהם הדגיש משה שה' יגן מהם. הראב"ע הבין בפס' שאין הבדל אלא זהו חזרה: 'ויפוצו, וינוסו – כדרך כל הנבואות לכפול במלות משונות'. ר"י בכור שור מסביר: '"קומה ה' ויפוצו אויביך" – אם נתאספו לבא לקראת ישראל ולארוב להם , יפוצו אויביך, ולא ימצא בם שנים יחד. אם יבאו – ינגפו וינסו, ולא תהיה להם תקומה'; משמע מדבריו שיפוצו אויבך מדבר על שמקימים מארב, שאז יפוצו משם ולא ישארו לארוב, ואילו וינסו משנאיך זה כשיוצאים להילחם בשדה הקרב. המלבי”ם הסביר שהפצת האויב זה בקרב, וניסת השונאים זה בריחה ממקומם ללא קרב: '"קומה ה׳ ויפוצו אויביך" – ויש הבדל בין אויב ובין שונא, שהאויב איבתו גלויה והם המקובצים למלחמה וכשיקום ה׳ יפוצו אויביך; והשונאים אינם מקובצים למלחמה רק שומרים שנאה בלב והם לא יתחילו כלל להכין צבא מלחמה רק ינוסו תיכף כגרגשי שפנה והלך לו'. הנצי”ב הסביר שיש שני סוגי פגיעה מהאויב: ' … והנה יש שני אופנים שהיה מקום לחוש שירעו לישראל בעת הליכתם במדבר ולא היו אז נאספים יחדיו, או בשעה שעוברים דרך עיר מלאה גוים שיבזו את ישראל בדרך איבה ומשטמה, או שיהיו מתכנסין גדודים במדבר להלחם עם הנחשלים אחורי המחנה המעטים, כמו שעשה עמלק. על זה התפלל משה ״ויפוצו אויביך״, השרויים במקומם בעריהם ״יפוצו״ בנקרות ובבתים מפחד גילוי שכינה, ויהיו יראים לצאת ולבזות. אמנם לא שייך להתפלל עליהם שינוסו, דלהיכן ינוסו, אלא ״יפוצו״ ויחביאו עצמם. אבל אם יתקבצו גדודי מלחמה כדי להלחם ממש על זה התפלל ״וינוסו״' וכו'. אולי אפשר לומר שיש שני שלבים ביציאה למלחמה, יש את הכינוס בעיר ספר, ויש אח"כ את המערכה בשדה הקרב עצמו, מעין הנאמר בהלכות כהן משוח מלחמה: 'שתי פעמים מדבר משוח מלחמה אל העם אחת בספר בעת שיוצאין קודם שיערכו המלחמה, אומר לעם מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו וגו', כשישמע דבריו יחזור מעורכי המלחמה; ואחת בעורכי המלחמה אומר אל תיראו ואל תחפזו' (רמב”ם; הל' מלכים ומלחמות ז,ב). לכן כנגד זה אמר משה שכשהאויב יאסף להילחם נגד ישראל בספר, שאז זהו 'המכונסים' (בספרי) שמתכוננים למלחמה, אז יפוצו משם ולא יעיזו לצאת למלחמה; ואמנם לא כולם יברחו כי בכ”ז זה מלחמה על ביתם (ואף יש שונאים ["משנאיך"] שזה ממש בוער בעצמותם להילחם ולפגוע בישראל בכל מחיר, מרוב שנאתם), אז על אותם שיבואו להילחם, שהם 'הרודפים' (בספרי) שיוצאים לרדוף ולהילחם ממש, אמר שינוסו במלחמה, וזה “מפניך” כעין גילוי פנים מול פנים, שנמצאים בקרב ורואים את ארון הברית אל מול פניהם ונסים מלפניו. אולי אפשר שמשה רמז לשני סוגים שיש במלחמה, יש מלחמות שאנו באים אליהם, מלחמת שבעת העממין וכיבוש הארץ ומלחמת עמלק (ומלחמות רשות), שכנגד זה אמר שיפוצו האויבים, שהם 'המכונסים' במקומם – בעריהם ואנו באים אליהם למלחמה, שהם יפוצו (היפך מכינוס) ויפלו; ויש מלחמה שהם באים אלינו, שזהו מלחמת עזרת ישראל מיד צר, שהם 'הרודפים' אחרינו, שבאים אלינו, שעליהם אמר שינוסו – יברחו חזרה למקומם במפלתם. אולי גם יש שני סוגי ערים, יש עיר המוקפת חומה ויש ערי פרזות שאין להם חומה; כנגד עיר עם חומה שכוחם הוא בהיותם סגורים במבצרים, 'המכונסים' שם, עליהם נאמר שיפוצו, שיתפזרו החוצה מהמבצרים בבריחתם בנפילת העיר, וכנגד ערי הפרזות שאין להם חומה שמגינה ולכן הם מנסים להרחיק כמה שיותר את המלחמה מעירם, אז הם יוצאים לקראת אויביהם ממרחק, שהם 'הרודפים' אחר אויביהם למרחק, עליהם אמר משה שינוסו. אולי אפשר שכל צבא מחולק חלקו להגנה וחלקו להתקפה, שכך כנגד יחידות הצבא שמגנות, שהם 'המכונסים' בספר למנוע מהאויב לחדור, עליהם אמר שיפוצו מהמקום עליו מגינים, וכנגד יחידות הצבא שיוצאות למתקפה, שהם 'הרודפים' אחר האויב, שיוצאים לשטח האויב להתקפה, עליהם אמר שינוסו חזרה מהמלחמה במפלתם. אולי אפשר כמו שאמר הראב"ע ששניהם מכוונים לאויב בלשון כפולה, אלא שלא סתם התורה כפלה אלא רמזה בזה שיש שני סוגי שונאים נגד ה', שבאים לפגוע בהשראת השכינה ע"י פגיעה בקדושת ישראל (שלכן קשור לארון הברית, וכן רמז בסמיכות לפס' הבא שממנו למדו על השראת השכינה בגילוי בנ”י: 'ת"ר: (במדבר י, לו) "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל" – מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל' [יבמות סג,ב-סד,א]), יש שפוגע ע"י שמקרב אליו את ישראל, ואז הישראלי מתחבר אליו ומתקלקל, ויש שבא לפגוע ע"י שלא נותן לו לקיים תו"מ או בא להשמידו כדי שלא יתגלה שם ה' בעולם על ידו. שזהו (ע"ד הרמז בדברי חז"ל בספרי) שיש אויב שפועל ע"י שנמצאים ביחד בשלום, 'המכונסים' יחד, ישראל וגוי, וכך מתקלקל, שכנגד זה נאמר "ויפצו" שיתפזרו ולא יהיו יחדיו; וכנגד אותם שבאים להזיק בעצמם בידים, שהם 'הרודפים' אחר ישראל להזיקנו, נאמר "וינסו", שינוסו ולא יתקרבו להזיקנו.