"ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך. ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל" (במדבר י,לה-לו). '"וינוסו משנאיך - וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? - אלא מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל - כמי ששונא את המקום. כיוצא בו אתה אומר: (שמות טו) "ברוב גאונך תהרוס קמיך", וכי יש קמים לפני המקום? אלא מגיד הכתוב שכל מי שקם על ישראל - כאלו קם על המקום. וכך הוא אומר: (תהלים עד) "אל תשכח קול צורריך, שאון קמיך עולה תמיד". מפני מה? (תהלים פג) "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש". מפני מה? (שם) "על עמך יערימו סוד", (תהלים עג) "כי הנה רחיקיך יאבדו". (תהלים קלט) "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי". וכן הוא אומר: (זכריה ב) "כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו" בבת עין לא נאמר, אלא בבת עינו של מקום. כביכול כלפי מעלה, אלא שכינה הכתוב' וכו' (ספרי). מי ששונא את ישראל כמו ששונא את ה', כמו שהסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, שזה משום שהגוים שונאים אותנו בשל היחוד שלנו, שזהו גילוי ה' בעולם, ולכן זה בעצם כמי ששונא את ה'. כמו שמשה אמר במלחמת מדיין: '"לתת נקמת ה' במדין", הקב"ה אמר "נקמת בני ישראל" ומשה אמר "נקמת ה' במדין". אמר הקדוש ברוך הוא להם: אינו אלא דיקו שלכם שגרמו לי להזיק אותן. אמר משה: רבון העולמים, אם היינו ערלים או עובדי עבודת כוכבים או כופרי מצות לא היו שונאין אותנו, ואינן רודפין אחרינו אלא בשביל תורה ומצות שנתת לנו, הלכך הנקמה שלך: "לתת נקמת ה' במדין"' (במדבר רבה כב,ב). [אולי לכן נרמז כאן בהקשר למלחמה: '"קומה ה' ויפוצו אויביך" - אלו המכונסים. "וינוסו משנאיך" - אלו הרודפים' (ספרי), כרמז שבעניין המלחמה יתגלה בהבדלים שבין דברי ה' ומשה הסיבה מדוע שונאינו נחשבים כמי ששונאים את ה']. אולי רמזו לזה כאן בספרי שמביאים (בהרחבה ודוגמאות) את ההסבר לפס' "כל הנוגע בהם כנוגע בבת עינו" שכאילו נוגע בבת עינו של מעלה, שמה העניין בעין? בפשטות זה ביטוי לחומרת הדבר; אולם אולי נרמז בזה שבנ"י הם שמגלים את ה' בעולם, אנו מעידים על ה' בעולם: "אתם עדי נאם ה' ואני א'ל" (ישעיהו מג,יב), ועדים מעידים על מה שראו, ולכן נרמז בעניין של עין, לומר שאנו עדי ה' ולכן הפוגע בנו פוגע בעצם בגילוי ה' בעולם, שזהו הסיבה שלכן שונאים אותנו בשל היותנו עדי ה'. נראה שזהו שהפס' ממשיך בדבר הקשור להשראת שכינה: 'ת"ר: (במדבר י, לו) "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל", מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל' וכו' (יבמות סג,ב-סד,א), שזה כרמז למקודם – שהשראת השכינה, גילוי ה' בעולם קשור לבנ"י, שאנו מגלים את שמו בעולם, ולכן שונאינו זה בעצם שונאי ה' (מהצד הפנימי שלהם, גם אם אינם חושבים שזה נגד ה' בכ"ז זה התוכן הפנימי שדוחף אותם). אולי 22 אלף רמז ליעקב שהוא הדור ה-22 מבריאת העולם, ואלף כרמז בשמו לאות א' כרמז שזהו שמתגלה כנגד הזמן ההתחלתי בעולם, שזהו הזמן עד סוף האבות, שאנו המשכם והם היסוד של תיקון העולם והשראת השכינה עלינו (שהם נבחרו ואנו המשך הבחירה בהיותנו המשכם), לכן זה מתגלה בהשראת שכינה שקשור לתיקון העולם, שבדור 22 היה יעקב וממנו השבטים – בנ"י שאנו מגלים בעולם את השראת השכינה כהמשך האבות, ולכן צריך שיהיה בנו גילוי של 22 אלף כגילוי לאבות. וכן אולי אפשר שיש 22 אותיות בעברית (לא כולל סופיות, שהם אותה אות רק סופית), כרמז שאנו בנ"י מגלים בעולם את אותיות התורה, שמגלים את ה' בעולם ע"י תו"מ, כרמז בשם ישראל: 'יש ששים ריבוא אותיות לתורה', וכך השכינה חלה עלינו לתקן ולקדש את העולם ע"י שאנו מגלים את ה' בעולם (שיש בנו במהותנו גילוי ה', שלכן אפילו הריקים והפושעים מלאים מצוות כרימון: ' ... פושעי ישראל שמליאין מצות כרמון, שנאמר (שיר השירים ו, ז) "כפלח הרמון רקתך", ואמר ר"ש בן לקיש: אל תיקרי "רקתך" אלא ריקתיך, שאפי' ריקנין שבך מליאין מצות כרמון'  וכו' [עירובין יט,א]). הנסיעה של הארון שנאמר כאן זה לא"י: '"ויהי בנסע הארן" – ללכת ולהכנס לארץ ישראל' (ספורנו), כרמז שגילוי ה' אמיתי וראוי זה דווקא בא"י, להבדיל מהיותו בחו"ל שזה חילול השם, שלכן הדר בחו"ל כאילו עובד ע"ז, שלא עובד ומגלה את שם ה' בעולם כראוי: 'ת"ר: לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק, שנא' (ויקרא כה, לח) "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים". וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוק? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים. וכן בדוד הוא אומר: (שמואל א כו, יט) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב). בנוסף, הפרשיה נאמרה כפרשיה לעצמה: 'ת"ר: (במדבר י, לה) "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה", פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה. ר' אומר: לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו. כמאן אזלא הא דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: (משלי ט, א) "חצבה עמודיה שבעה", אלו שבעה ספרי תורה; כמאן? כר'. מאן תנא דפליג עליה דר'? רשב"ג הוא, דתניא: 'רשב"ג אומר: עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה, ולמה כתבה כאן? כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה' וכו' (שבת קטו,ב-קטז,א). לפי הדעה של רבי שזה משום שהוא ספר חשוב לעצמו, שיש שבעה ספרים, יש בזה רמז לא"י (שבה שבעה מינים שהשתבחה בהם א"י, ולשם נסעו במה שנאמר כאן שנסע הארון), שחשיבותה של א"י זה בגילוי תורה שבה, שעיקר התורה זה רק בא"י (ספרי עקב, מג). לדעה של רשב"ג שזה כדי להפריד בפורענות – בחטאי ישראל, יש בזה כרמז שה' כעין פועל כדי למעט בחשיבות של החטאים, שגואלנו מהגלות חזרה לארץ (זהו כעין הנסיעה שכאן, לא"י) בשביל שמו (ולא בזכותינו): "לכן אמר לבית ישראל כה אמר אדנ'י ה' לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם. וקדשתי את שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם" וגו' (יחזקאל לו,כב-כג), '"לא למענכם" - התשועה שאושיעכם. "וקדשתי את שמי" - ומה הוא הקידוש? ולקחתי אתכם מן הגוים' (רש"י). וכן רמז שבא"י יש כפרה לחטאים: 'אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר (ישעיהו לג, כד) "וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָו‍ֹן"' (כתובות קיא,א).