"ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי ותקראנה שמו עובד הוא אבי ישי אבי דוד. ואלה תולדות פרץ פרץ הוליד את חצרון. וחצרון הוליד את רם ורם הוליד את עמינדב. ועמינדב הוליד את נחשון ונחשון הוליד את שלמה. ושלמון הוליד את בעז ובעז הוליד את עובד. ועבד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד" (רות ד,יז-כב). בשבועות אנו קוראים את מגילת רות מפני כמה טעמים (ראה 'לזמן הזה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, וב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). בטעמים שהובאו יוצא שהמגילה מרמזת על התורה (שהיא חסד) וקבלתה (שהיה כגיור) ושושלת דוד, אולי אפשר שזה בא לרמז שמלכות בית דוד (ובכלל מלכות ושלטון בישראל) נועדה לגלות את שם ה' בעולם, ע"י שאנו נציגי ה' בעולם שזה מתגלה בתו"מ שחלים עלינו. אולי לכן לפני סיפור שושלת דוד נאמר: "ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי ותקראנה שמו עובד הוא אבי ישי אבי דוד", ודרשו חז"ל: 'ותקראנה שמו עובד – על שם אביו ועל שם אמו, אביו שהיה זקן ונשא אשה לשם שמים ונקרא עובד אלקים, וכן הוא אומר (הושע י״ג:ב׳) "ויעבד ישראל באשה”, על שם אמו דכתיב (מלאכי ג׳:י״ח) "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלקים לאשר לא עבדו", בין רות לערפה ערפה היתה לחרפה, ורות דבקה בייחוד. לכך קראו שמו עובד, צדיק נשא צדקת והבן צדיק גמור, שלישי לו בחר בו הקב״ה שנאמר (תהלים ע״ח:ע׳) "ויבחר בדוד עבדו"' (לקח טוב). השורש זהו גילוי של עובד אלקים, ע"י דבקות הוריו בקדושה זכו שיצא מהם צדיק שממנו בדור השלישי יצא דוד המלך – מקים מלכות ישראל. מטרת המלכות היא דבקות בקב"ה, כעין רמז בשם 'רות', שעל ערפה דרשו מלשון חרפה (חילוף באותיות שנשמע דומה [גרוניות], שבדרשות האות ע' מתחלפת באות ח'), לכן גם על רות נראה שנרמז שהיא 'דבקה ביחוד' – שזהו כעין דרשה רות-ריעות, שדבקה בקב"ה. בדור השלישי יצא דוד, כעין רמז כמו שבמתן תורה היה גילוי של שלישי – "בחדש השלישי”, ודרשו חז"ל שיש עניינים חשובים בגילוי שלוש (פסיקתא דר"כ יב,יג), שמרמז על התורה, האבות, בנ"י, אותיות התורה, משה, ההנהגה ביציאת מצרים (אהרן מרים ומשה) וזמן מתן תורה (חודש שלישי) [ועוד]. כך נראה שרומז בדוד (שבשמו שלוש אותיות) לגילוי הנהגה בשם כל בנ"י, וכגילוי שלם של האבות (שהיו חשובים כעין מלכים) שבא לקדש את העולם כמו שהם יסדו, וזהו כאותיות התורה שבהם נברא העולם בקדושה, וכל זה ע"י חיבור לתורה. שזהו שיא מטרת מלכות בית דוד – תיקון העולם לשלמות בזמן המשיח, וזה נרמז כאן: '"תולדות”. אמר רבי שמואל בר נחמן: כל תולדות שנאמרו בתורה חסרין, בר מן תרין: "אלה תולדות פרץ" וגו', והדין. ומפני מה אינון חסרין? רבי יודן בשם רבי אבין אמר: כנגד ו' דברים שנטלו מאדם הראשון ואלו הן: זיוו, חייו, וקומתו, ופרי הארץ, ופירות האילן, ומאורות … אינן חוזרין לתקונן, עד שיבא בן פרץ, שנא' (רות ד): "אלה תולדות פרץ” מלא, בשביל ו' דברים' וכו' (ב"ר יב,ו). אולי לכן כרמז שיסוד חשוב בשושלת של דוד זה אצל בועז, שהוא גילה במעשיו גילוי חסד, כעין שהתורה חסד ולכן הודגש בו החשיבות למלכות (שאף היא מתנהגת בחסד); בועז היה דור שביעי מפרץ, כעין שמשה שהוריד את התורה - "תורת חסד”, ואף היה שלם במידת החסד (שכבר מקטנותו יצא לאחיו לראות בסבלותם ולעזור להם. ואף אצלו התגלתה מידת החסד אף יותר מאברהם, שמשה התפלל לה' בחטא העגל שיסלח לחוטאים בכל מחיר, שלא כאברהם שביקש על סדום ע"י צדק, אם ימצאו צדיקים בעיר [זוהר קו,א]) והוא היה דור שביעי לאברהם. מסופר בפס' שנולד לנעמי, שזה מלמד שהמגדל יתום בביתו כאילו ילדו, וכן בתורה מי שמלמד בן חברו כאילו ילדו: 'רבי חנינא אומר מהכא: (רות ד, יז) "ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי", וכי נעמי ילדה והלא רות ילדה? אלא רות ילדה ונעמי גידלה לפיכך נקרא על שמה … אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר (במדבר ג, א) "ואלה תולדות אהרן ומשה", וכתיב "ואלה שמות בני אהרן", לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו' (סנהדרין יט,ב). אולי העשרה שנאמרו מרמזים על התורה, כעין כנגד עשרת הדברות: פרץ כנגד "אנכי ה'”, שנקרא פרץ ע"ש שפרץ לו דרך לצאת (כעין מלך - 'ופורץ לעשות לו דרך, ואין ממחין בידו' [משנה סנהדרין ב,ד]), כי הוא ראוי לצאת ראשון בשל היותו מיועד למלכות (יב"ע; בראשית לח,כט); לכן זה מרמז על מלכות ה', שהוא אלוקינו (וכן פרץ מרמז לפריצה – יציאה בכח, שיצאנו ממצרים על אף שהיתה סגורה עד שעבד מעולם לא ברח ממצרים, שזה רמז ל"אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"). חצרון מרמז ל"לא יהיה" – שלא ימצא אצלך ע"ז, שזה נרמז בלשון חצר, שלא יהיה ברשותך ע"ז. רם מרמז על "לא תשא", ששמו רם וקדוש ולכן אין להוציאו לחינם. עמינדב רומז ל"זכור את יום השבת לקדשו" - '"זכור" - ... תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת' (רש"י; שמות כ,ז); שכך מרמז 'עמי-נדב' (שהעם – בנ"י נודבים), שמביא לכבוד שבת, כעין נודב מממונו לכבוד שבת (וכן שובתים בשבת, כעין מנדבים את עצמנו לגבוה, ולכן בטלים מהחולין). נחשון רומז ל"כבד את אביך ואת אמך" – שכעין רמז לנחש שהחטיא את אדם וחוה – כעין האב והאם הקדמונים, וגרם לתאות ערווה, ולכן אצלו נרמז תיקון לנחש, וזהו כעין כיבוד הורים שזהו גילוי של קדושה בקשר להורים שהביאוהו במעשה ביאה (ובמצות כיבוד הורים נאמר אריכות ימים כהיפך מחטא הנחש שגרם לקיצור חיים). (גם נחשון היה נשיא שבט יהודה במדבר, והשבט קשור ע"י אב משותף). שלמה רומז ל"לא תרצח" – ששלמה רומז לשלמות, שבאדם יש מעלת שלמות שלכן אסור לרוצחו. בועז כרמז ל"לא תנאף", ששמו רומז ל'בו-עז', שיש בו עזות פנים, ועזות פנים קשורה בערווה (תענית ז,ב) [ובועז התחזק על יצר הערוה ולא בא על רות בלילה בגורן (רות ג)]. עובד רומז ל"לא תגנב", שאדם שעובד ומתפרנס לא צריך לבא לידי גניבה (הכוונה בפס' לגניבת אדם, אבל גם בזה הגניבה היא כדי לקבל כסף). ישי רומז ל"לא תענה", כרומז כעין קיצור של 'יש היא', שמעמיד בעדות שקר על מציאות כאילו שהיא היתה (-יש היא). דוד רומז ל"לא תחמד", שרומז ל'די' (ד+ו=י, ד), שצריך לומר האדם לעצמו שדי לו במה ששלו ואין לא לחמוד את של חברו. או כרומז לקרוב משפחה (דוד – אחי האב), שלא יחמוד את של קרובו, שהיו גרים משפחות ולכן הכי קרוב למציאות זה שיראה אצל קרובו. (ודוד נפל בזה, שחמד את בת שבע). ע"י השושלת שכנגד עשרת הדברות יוצא אור משיח בן דוד שיתקן את העולם ויגלה בעולם את שם ה', כעין אביו של ראש השושלת, שזהו 'יהודה' שיש בשמו שם הויה ו-ד', כרמז ששם ה' יתגלה לכל ארבע קצוות עולם.