מוות קדושים

ר' שלמה מלכו (1500-1532) גדל כקתולי בשם דייגו פרז (הוא צאצא אנסויים שהיו יהודי ספרד ופורטוגל שנאלצו לקבל את הנצרות אך המשיכו לקיים את התורה בסתר). בגיל 12 הוא מונה לשמש כמזכיר בחצר המלוכה של המלך מנואל הראשון בליסבון, פורטוגל. ללא הגשמה עצמית בנצרות, דייגו פרז חיפש את השורשים היהודיים שלו. בסופו של דבר למד קבלה אצל ר' טייטצק בסלוניקי והתיידד עם ר' יוסף קארו.

לאחר שהותו בסלוניקי ובצפת, חזר ר' שלמה לאירופה עם חזיונות משיחיים. הוא קרא ליהודי אירופה לעשות תשובה ואנוסים רבים חזרו לדת באמצעות נאומיו הנלהבים. אפילו אנשי דת קתולים רמי דרג קיבלו השראה מדרשות האש שלו שבהן ניבא כי נהר הטיבר יעלה על גדותיו וכי רעידת אדמה תרעיד את פורטוגל. ב-8 באוקטובר 1530, נהר הטיבר עלה על גדותיו וגרם להרס רב ברומא וב-26 בינואר 1531, פורטוגל נזדעזעה ברעידת אדמה כפי שחזה.

לאחר שדווח לשלטונות ככופר נוצרי ולא יהודי, נכלא ר' שלמה על ידי האינקוויזיציה. בהתערבותו של האפיפיור, הוא שוחרר ונאמר לו לברוח למקום מבטחים. אולם ר' שלמה המשיך במשימתו, והופיע בפני קרל החמישי הקיסר הרומי. הפעם הוא נכלא ונאמר לו לבחור בין להתנצר או להישרף על המוקד. הוא ענה כי הוא מצטער מאוד על שהעביר את נעוריו כנוצרי וכי הוא מוכן כעת להשיב את נשמתו ליוצרו כיהודי גאה. הוא קידש את שמו של ה' ונשרף על המוקד בגיל צעיר של 32 שנים ב-5 בטבת בשנת 1532. לא רק שהוא היה קדוש מעונה אלא שהוא הפך לסמל של קדושים מעונים יהודים בני גילו. ר' יוסף קארו מביע את רצונו למות על ידי קידוש שמו של ה' כמו שעשה שלמה מלכו הקדוש (מגיד משרים, עמוד 362).