אלוהים ציווה על אברהם וזרעו "והיה ברכה" (בראשית יא ב), והסביר בהמשך "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו" (יח יט), ועוד פירט שימרו את "משמרתי מצותי חקותי ותורתי" (כו ה), וכדי שנבין בפשטות, אלוהים ציווה בעוצמה "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'" (ויקרא יט יח) - ו'רעך' כולל את בני ישראל והגויים

המילה "למען" מראה שהבטחת אלוהים לאבות היתה על תנאי - רק אם תעשו את תפקידכם אז תקבלו ברכה

מכל זה ביחד ניתן להבין שבני ישראל חייבים לעבוד ולעמול כדי להביא ברכה לאחרים: בני ישראל וגויי הארצות, אם בתרבות, חוק, סדר, הגינות, כלכלה, טכנולוגיה, בריאות ועוד. זאת כדי שהעולם יראה את הברכה שאנו מביאים להם, יכירו בחשיבותינו, יכבדו את תורת אלוהינו, יתנו לנו אפשרות לשגשג ולהצליח, ויפסיקו ללגלג עלינו 'תראו מה עשה אלוהים לעמו'.

רק כאשר אנו מועילים ועוזרים לבני עמנו ולגויים בהם אנו מפוזרים, או ארץ ישראל לאומות העולם, רק אז, יקבלו אותנו באהבה ושיתוף פעולה, ונזכה לברכה.

רוב עם ישראל מודע ומקבל את החובה להביא ברכה לגויים, לכן היהודים הוסיפו לדברי אלוהים "צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" את המילים חסד ורחמים. במודע ובתת מודע, היהודים מאמינים באוטופיה, כפי שהבטיח הנביא "וגר זאב עם כבש" (ישעיהו יא ו), ולכן, משנים, היהודים מובילים ותומכים בסוציאליזם, בתקוה שזה יביא רווח לעולם ושלום לנו. אולם, לדאבוננו, היהודים מגלים, פעם אחרי פעם, שהם הקימו גולם מפלצתי, שונא יהודים, הקם על יוצרו.

כמובן, מאמץ להביא ברכה לגויים אינו הסכם התאבדות, ואין חובה ללכת מעל ומעבר לכל הגיון. הדרך למצוא פתרונות והצלחה נוצרת משיתוף פעולה, אחווה ועזרה הדדית

לכן, כאשר קבוצה בתוך עם ישראל מתבודדת ועוסקת בלימוד תורה ושמירת המצוות, ואינה תורמת מספיק למאמץ הכללי, למרות החשיבות הגדולה של מעשיהם, הקבוצה מפירה את פקודת אלוהים "והיה ברכה" וגורמת לעוינות הדדית.

התבודדות ושחצנות תביא עלינו את כעס העולם, וגורל דרום אפריקה הלבנה.

לסיכום, "דעת ודמיון יביאו לנצחון"

(תככי הארמון, עלילות מגילת אסתר, אילן סנדובסקי, סטימצקי, ישראל, 2019)

מחבר הספרים