"ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו. ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו שדי מואב ויהיו שם. וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה. וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים. וימותו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה' (רות א,א-ה). 'כתיב (רות א, ב) "מחלון וכליון", וכתיב (דברי הימים א ד, כב) "יואש ושרף". רב ושמואל, חד אמר: מחלון וכליון שמן, ולמה נקרא שמן שרף ויואש? יואש שנתיאשו מן הגאולה, שרף שנתחייבו שריפה למקום. וחד אמר: יואש ושרף שמן, ולמה נקרא שמן מחלון וכליון? מחלון שעשו גופן חולין, וכליון שנתחייבו כליה למקום' (ב"ב צא,ב). (לדעה אחת) בשמות מחלון וכליון נרמז שעשו גופם חולין בירידתם לחו"ל והתחייבו בשל ירידתם כליה ('חולין - חו"ל ארץ טמאה היא. שנתחייבו כליה - על שיצאו מא"י' [רש"י]). במדרש דרשו גם את שאר השמות: '"וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ". רבי מאיר היה דורש שמות. רבי יהושע בן קרחה היה דורש שמות. "וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ", שהיה אומר: אלי תבא מלכות. "וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי", שהיו מעשיה נאים ונעימים. "וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן" - "מַחְלוֹן" שנמחו מן העולם, "וְכִלְיוֹן" שכלו מן העולם' (רות רבה ב,ה). כאן דרשו מחלון מלשון שנמחה ולא מלשון חולין, כיון שבמדרש מופיע שחטאם שבגללו מתו היה בכך שלא עשו חסד, ולא כשיטת הגמ' שזה בשל שיצאו לחו"ל ('וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר: אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו, ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ' [ב"ב שם], כך שלא שייך לומר מלשון חולין: 'למה נענש אלימלך? ע"י שהפיל לבן של ישראל עליהם. לבוליטין שהיה שרוי במדינה והיו בני המדינה סבורין עליו ואומרים שאם יבואו שני בצורת והוא יכול לספק את המדינה עשר שנים מזון. כיון שבאת שנת בצורת יצתה לה שפחתו מעילת בסידקי וקופתה בידה, והיו בני המדינה אומרים: זהו שהיינו בטוחים עליו שאם תבא בצורת הוא יכול לפרנס אותנו עשר שנים? והרי שפחתו עומדת בסידקי וקופתה בידה! כך אלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור, וכשבאו שני רעבון אמר: עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי, זה בקופתו וזה בקופתו. עמד וברח לו מפניהם, הה"ד "וילך איש מבית לחם יהודה"' (רות רבה א,ד). על אבימלך דרשו שהיה אומר שממנו תבוא המלכות, ואכן מקשר אליו יצא שושלת דוד, אלא שלא ממנו ממש אלא מכלתו. נראה שיש גם רמז בשמו אבימלך, שמרמז על מה שנעשה אצל אברהם אבינו שהיה נחשב כעין מלך, וזה נאמר בהקשר למיתה – קבורת שרה: "שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את מתך" (בראשית כג,ו). ושם זה היה בין אברהם לבני חת שהיו שם, כך אלימלך ובניו מתו ונקברו במואב בין הגוים. אולי יש יותר עומק, שאבימלך היה 'מגדולי המדינה ומפרנסי הדור', כך שהיה משפיע להם צדקה חסד מממונו (וכך גם במשל אמרו בני המדינה שיכולים לסמוך עליו, משמע שידעו שעוזר להם, אחרת לא היו סמוכים עליו), ולכן זכה לעושר, שמי שנותן מעשר זוכה לעשירות: 'וא"ר יוחנן: מאי דכתיב (דברים יד, כב) "עשר תעשר"? עשר בשביל שתתעשר' (תענית ח,ב-ט,א). וכן לזה ניתן לאדם עושר – כדי שיתן לאחרים צדקה. לעומת זאת מי שמעלים עיניו מהצדקה נענש מידה כנגד מידה ונעשה בעצמו עני, כמו שמשפחת אלימלך נעשו עניים לגמרי, כמו שמסופר כשחזרו לארץ שהלכה רות להביא חיטים כעניה כדי שיהיה להם מה לאכול. נראה שזה רמוז בשם אבימלך, שמרמז לאברהם ('אבי' – האב [הקדום] שלי, שהיה 'מלך' נשיא אלקים) שהיה עשיר גדול, ויחד עם זה היה עושה חסדים גדול ביותר, שאברהם הוא עמוד החסד, וכן מסופר בתורה על עשית החסד המעולה שלו (ראה ב'מעשי אבות – א' מאמר 'אברהם אבינו עמוד החסד', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, שמרחיב בפרטי החסד הרבים שעשה אברהם בהכנסת האורחים); וגם ברמז על מלכותו – נשיאותו של אברהם יש רמז לחסד, כי הכירו את אברהם בהשפעתו להכרת ה' (שלכן הכירוהו כנשיא אלקים), והפצת האמונה של אברהם נעשתה ע"י שהיה עושה חסד: '"ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם". אמר ריש לקיש: אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו. אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם' (סוטה י,א-ב). שלכן היה ראוי להכרה כמלך בשם ה', כיון שהתגלה בו חסד. אולי לכן מיד בגמ' מובא על תמר: '(בראשית לח, טו) "ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה", משום דכסתה פניה חשבה לזונה? א"ר אלעזר: שכסתה פניה בבית חמיה; דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים. מנלן? מתמר. נביאים דכתיב (ישעיהו א, א) "חזון ישעיהו בן אמוץ", מלכים מדוד'. לקשר על מה שנאמר על אברהם קודם, לומר שהמלכים קשורים לגילוי חסד בעולם, שזה מגלה את שם ה' דרכנו בעולם (שהתורה כולה חסד [שתחילתה וסופה חסד (סוטה יד,א) שזה מלמד שכולה חסד], וה' מתגלה בעשיית חסד וכך אנו הולכים אחריו [שם]). כך אבימלך היה ראוי שתצא ממנו מלכות דוד, ולכן בנו התחתן עם רות, אלא שכיון שחטא באי חסד אז מתו, וכך המלכות יצאה משושלת בועז שהוא עשה חסד, כמו שמסופר על מעשיו לרות (במגילת רות). כמו כן נרמז בשמו שאברהם - אבי היה מלך, כרמז שהיה מישהו אחר (שאינו אבי) שהיה אתו (זמנית) ולא זכה לכך, שזהו לוט. שזלזלו בו אנשי סדום ואמרו שאינו חשוב כמנהיג, שאינו שופט עליהם: "ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט" (בראשית יט,ט). וזה גם כרמז שלוט אינו אביו, אבל הוא כן אבי רות וערפה המואביות (וכן הלך למואב, מקום צאצאי לוט. וכן ברח מהצדקה, שעשה בכך מעשה מואב שרחוקים מצדקה וחסד שלכן לא הביאו לבנ"י לחם ומים במדבר, וזה נטוע בהם מלוט אביהם). והוא היה עשיר גדול (שלכן לא יכל להיות יחד עם אברהם: "ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו" [שם יג,ו]), אולם לא עשה חסד – שהלך לסדום, מקום של רשעים שונאי חסד. ולכן סופו היה שאיבד את רכושו בהפיכת סדום ועמורה, וכן היה מת אלמלי זכות אברהם ("ויהי בשחת אלקים את ערי הככר ויזכר אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה" [שם יט,כט]), כך שכרומז שמי שמעלים עיניו מהצדקה (שזה מסכן את חייו של העני שאין לו מה לאכול, ובפרט כשיש רעב שאז יותר חמור) יש עליו קטרוג על ממונו וחייו (מידה כנגד מידה על שלא נתן מממונו וסיכן את חיי העני; וכן שני אלו הם צדקה מה', שנותן לאדם, ולכן במניעת צדקה נענש בהם). לכן זה רומז שאבימלך שמנע עצמו מהצדקה נענש באיבוד ממונו ומיתה. אולם אולי כיון שפעם כן היה עוזר לעניים (שדווקא ברעב בשל ריבוי האנשים פחד מכילוי ממונו) אז זכה שיהיה לו קשר להבאת המלכות, שזהו שדרך זרעו הגיעה רות לבועז. אולי זה רמוז "איש מבית לחם יהודה", ש"איש" זה אדם חשוב ('כל אנשים שבמקרא ל' חשיבות' [רש"י; במדבר יג,ג]), וחשיבות בקשר לשבט "יהודה" זה המלכות, והתנאי לגילוי מלכות (שמחבר בין האדם למלכות) זהו צדקה וחסד - "בית לחם", שפותח את ביתו להאכיל לחם.