"ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו אשדת [אש דת] למו" (דברים לג,ב). 'דבר אחר: "ויאמר ה' מסיני בא”, כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות. תחילה הלך אצל בני עשו, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: (שמות כ יג) "לא תרצח". אמרו: כל עצמם של אותם האנשים ואביהם רוצח הוא, שנאמר (בראשית כז כב) "והידים ידי עשו", (שם כז מ) "ועל חרבך תחיה". הלך אצל בני עמון ומואב, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: (שמות שם) "לא תנאף". אמרו לו: כל עצמה של ערוה להם היא, שנאמר (בראשית יט לו) "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן". הלך אצל בני ישמעאל, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: (שמות שם) "לא תגנוב". אמרו לו: כל עצמם אביהם ליסטים היה, שנאמר (בראשית טז יב) "והוא יהיה פרא אדם". וכן לכל אומה ואומה שאל להם אם מקבלים את התורה, שנאמר (תהלים קלח ד) "יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך". יכול שמעו וקבלו? תלמוד לומר (מיכה ה יד) "ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו", לא דיים שלא שמעו אלא אפילו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום. כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך נתנם לישראל' וכו' (ספרי דברים; פסקא שמג). חז"ל מביאים שה' שאל את בני עשו, בני עמון ומואב ובני ישמעאל ושאר העולם; מניין להם זאת? על עשו וישמעאל כבר הביא רש"י בפס': '"וזרח משעיר למו" - שפתח לבני שעיר שיקבלו את התורה ולא רצו. "הופיע" – להם. "מהר פארן" - שהלך שם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה ולא רצו'. ששעיר זהו עשו, ופארן קשור לישמעאל, כמו שמביא רש"י בגמ': 'פארן – ארץ ישמעאל, דכתיב (בראשית כא) בהגר “(ותשב) במדבר פארן"' (רש"י; ע"ז ב,ב). אולם מניין שבא גם לבני עמון ומואב? אולי זה קשור לדרשה הקודמת בספרי: 'דבר אחר: כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד אמר להם אלא בארבעה לשונות, שנאמר: "ויאמר ה' מסיני בא" זה לשון עברי, "וזרח משעיר למו" זה לשון רומי, "הופיע מהר פארן" זה לשון ערבי, "ואתה מרבבות קדש" זה לשון ארמי'. מה הקשר בין רבבות קדש לארמי? אלא שאולי דרשו על קדש שהיא נמצאת בצד המזרחי לארץ (שמשם שלחו שליחים לאדום [במדבר כ,יד], כך שזה מהצד המזרחי לארץ), ולכן למדו כרמז ללשון ארמית, שארם נמצאת צפונית מזרחית לארץ (ואולי גם היתה לה השפעה על כל האזור, שגם ממש מזרחית לארץ דיברו גם ארמית). ממילא מובן שבד"א שכאן זה גם נלמד על הצד המזרחי ולכן מרמז על עמון ומואב שישבו במזרח א"י (אולי גם דרשו “מימינו” כעין רומז לברר את הנאמר קודם לו, שהכוונה לימין א”י שזה צד מזרח לארץ [כשמביטים מדרום לארץ, מהר סיני, כלפי מעלה לכיוון א”י]). למדו שה' שאל את כל האומות מהנאמר בתהלים ומיכה, שזה דרשה ברורה, אולם אולי אפשר שזה גם נרמז בפס' “ואתה מרבבת", שזה לשון רבים (רבבה ברבים = רבבות), וכן רומז לרבים מאוד (רבבות אנשים), או שדרשו ש'רבבות' נשמע כמו 'רבות' שרומז לאומות רבות, כרמז ששאל גם את כל שאר הגוים שבעולם. או שכעין נרמז ששאל שלוש אומות שזה כחזקה, שמלמד על כלל הגוים שהם אינם מתאימים לקבל את התורה. מדוע הובאו דווקא הם, הרי ה' שאל את כולם, אז מדוע הם נאמרו במיוחד? בפשטות בהם יש מעלה מיוחדת כיון שהם קשורים לאבות, שישמעאל ועשו יצאו מהאבות (ואף גדלו אצלם), ועמון ומואב יצאו מלוט שגדל אצל אברהם, ולכן היתי חושב שאולי הם כן יסכימו לקבל את התורה, קמ"ל שאפילו הם לא הסכימו. בנוסף נראה שיש כאן חידוד שבנ"י קדושים במהותם ומתאימים לתורה, ולכן הסכימו לקבל את התורה, כי זה במהותנו, לעומת שאר הגוים ששקועים בטומאה ובחטא, ולכן אין בהם חיבור לתורה, אלא רק לעתיד לבא הם יהיו מתוקנים, ע"י שהשפענו אליהם במשך הזמן קדושה ותיקון העולם. לכן הודגש שיש עשו, ישמעאל, עמון ומואב ושאר העולם. שזה מרמז על שלושת העברות החמורות, ועל הגזל שהוא קלקול גדול בעולם עד שמגיע להחריבו, כעין שבמבול נחרב העולם בשל הגזל ('א"ר יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל' וכו' [סנהדרין קח,א]), שזה בא לבטא שהגוים קשורים לטומאה והחרבת העולם, ולכן לא מסוגלים לקבל את התורה שיעודה תיקון העולם. בעשו מתגלה שפיכות דמים, בעמון ומואב מתגלה גילוי עריות, בישמעאל מתגלה גזל, ובשאר העולם מתגלה ע"ז. אמנם כאן לא נאמר מה נאמר לשאר האומות, אבל בפרקי דר"א מובא: 'ומשם שלח מלאכים לכל אומות העולם. אמ' להם: אתם מקבלים עליכם את התורה? אמרו לו: ומה כתיב בה? אמ' להם: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". אמרו לו: אנו רואין שאין אנו יכולין להניח דת אבותינו שעבדו את האלילים' וכו' (פרקי דר"א, מא). אמנם כאן בספרי זה לא נאמר, אבל נראה שנרמז לזה שמביאים על הגוים את הפס' במיכה: "ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו", שזהו הסיום על השמדת הע"ז של הגוים: “והכרתי פסיליך ומצבותיך מקרבך ולא תשתחוה עוד למעשה ידיך. ונתשתי אשיריך מקרבך והשמדתי עריך. ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו" (מיכה ה,יב-יד) [ועוד שמובא ברמב”ם שלשון אף נאמר דווקא בע”ז [מורה מבוכים א,לו], כך שהפס' במיכה “ועשיתי באף” מרמז על קשר לע”ז); כך שרמוז בזה שהגוים עובדי ע"ז, שזו היתה תשובתם שלכן לא רוצים לקבל את התורה.