מספרים חז"ל שכאשר רשב"י ור"א בנו יצאו מהמערה: 'נפקו, חזו אינשי דקא כרבי וזרעי. אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה? כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם?! חיזרו למערתכם. הדור אזול איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם. נפקו. כל היכא דהוה מחי ר' אלעזר, הוה מסי ר"ש. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? אמר להו: לכבוד שבת. ותיסגי לך בחד? חד כנגד (שמות כ, ז) "זכור" וחד כנגד (דברים ה, יא) "שמור". א"ל לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל. יתיב דעתייהו' (שבת לג,ב). (ממה שנאמר שהתיישבה דעתם משמע שגם רשב"י לא ראה בעין יפה את מעשיהם, אלא שלא הזיק כמו ר"א בנו, ואפילו תיקן את מה שבנו הזיק, שלמד שכך רוצה ה', כיון שה' הוכיחם על שמחריבים את העולם ואמר להם לחזור למערה בפעם הראשונה שיצאו. אולי גם ר"א בנו הבין שה' לא רוצה שיזיקו, אלא שחשב שזה בסתם כך, אבל במקרים יותר בולטים חשב שאולי ה' כן רוצה שיקפיד בשם ה' ולכן הזיק גם לאחר שיצאו בפעם השניה, אלא שאולי זה היה אז יותר נדיר). מדוע דווקא בראיתם את הסבא שומר השבת התיישבה דעתם? בפשטות קודם ראו את האנשים עובדים, ולא ראו אותם מקיימים מצוות. אולם דחוק לומר שלא ראו כלל שאנשים מקיימים מצוות, אלא י"ל שכאן ראו את החביבות של המצוות בעיני ישראל, כמו שמדגיש רשב"י 'כמה חביבין מצות על ישראל', וזה הרגיע את דעתם. אלא שנראה יותר מזה, שראו את הסבא הולך עם הדסים, שזה מהגידולים שגידלו האנשים שעליהם הקפידו רשב"י ובנו שלא יושבים ולומדים. ממילא עכשיו שראו שזה מיועד למצוות אז ראו בכך שמה שאנשים עובדים אין זה משום בטלה מהתורה, אלא זריזות למצוות, כדי שיוכלו לקיים מצוות; ובפרט עצם עבודתם יש בזה משום מצוות ישוב א"י. זה גם נרמז בהקשר לשבת, שיש גילוי של שבת גם בארץ – שזהו מצוות שמיטה, שכך בראייתם את זריזות הסבא למצוות ראו את המצווה של כבוד השבת, ואת ההוכחה שמה שעבדו קשור למצווה של ישוב הארץ (שלא עבדו מתוך מטרה להתבטל מתורה, אלא עבדו כקיום מצוות ישוב א"י). אולי זה גם נרמז שלקח שני צרורות הדסים, כעין שיש שני מצוות של שבת – של שבת בראשית ושל שבת הארץ (ובכל אחד מהם יש כמה וכמה פרטי מצוות, ולכן זהו צרורות שיש בהם כמה הדסים כעין כמה מצוות). אולי זה מודגש שלקח צרורות הדסים שיש בזה סגולה לבנים ת"ח, כמו שאומר המהרש"א: ' … ומטעם זה דאחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור נהגו נמי בנר של שבת ליטול ב׳ נרות; וכמו שבנרות זוכין לבנים חכמים, כמ״ש לעיל, ה״נ הדסים, ע״ש בנים צדיקים שנקראו הדסים'. שזהו שראו שאין זה מבריחה מלימוד התורה, אלא להיפך, יש בזה משום ריבוי תורה, שגורמים שיהיו להם בנים ת”ח; וכך גם במצוות ישוב א"י אין זה מבריחה מהתורה, אלא אפילו מתקשרים יותר לתורה שעיקרה בא"י. נראה שזה קשור למבט של רשב"י, שהיה צריך לברוח למערה בשל דבריו נגד השלטון הרומאי ('נענה רשב"י ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס') שבמבט שלו א"י מיועדת להשפעת קדושה לכל העולם ע"י בנ"י, ודבר זה מתגלה במיוחד ע"י שיש שלטון של ישראל בא”י, לכן התנגד כ"ך לשלטון הרומאים כיון שראה בזה פגיעה בקדושה. מובא בספרי: 'רבי שמעון בן יוחי אומר: "תבל" זו א"י, שנאמר "משחקת בתבל ארצו". למה נקרא תבל שמה? שהיא מתובלת בכל. שכל הארצות, יש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו. אבל א"י אינה חסירה כלום, שנאמר (דברים ח) "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה”. ד"א: "ארץ" - אלו שאר ארצות, "וחוצות" - אלו מדברות, "תבל" - זו א"י. ולמה נקרא שמה תבל? - ע"ש תבלין שבתוכה. איזהו תבלין שבתוכה? זו תורה, שנאמר (איכה ב) "בגוים אין תורה", מכאן שהתורה בא"י' (ספרי, דברים יא,א; פיסקא לז). הרי שלמד ששלטון יהודי בארץ קשור לגילוי תורה (שזהו הפס' "מלכה ושריה בגוים אין תורה" [איכה ב,ט], שכשאין שלטון יהודי בארץ, אלא יש גלות זהו פגיעה בתורה), ולכן התנגד לשלטון גויים כאן; ולמד ש"תבל" זה ע"ש שבא"י יש הכל, וכן ע"ש התורה שנקראת תבלין, שכך יוצא שהתורה קשורה בכך שמגדלים בא"י את הכל, שכך משפיעים תיקון לכל העולם וממילא מתגלה יותר השראת שכינה, ומתרבה התורה בעולם (שמתברכת בכך). שכך למד מאותו סבא שרץ עם אגודות ההדסים לכבוד השבת, שהדס מביא ריח טוב, שכך מרמז על תיקון העולם, כעין שמתפשטת קדושת השבת לתיקון כל הבריאה (ששבת קשורה לבריאת העולם) לגלות בו כעין ריח גן עדן. וזהו שנים כנגד זכור ושמור, שזה מרמז על תיקון העולם כולו ע"י שמירת שתי שבתות, שזהו דברי רשב"י: 'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, שנא' (ישעיהו נו, ד) "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי", וכתיב בתריה "והביאותים אל הר קדשי" וגו'' (שבת קיח,ב). ונראה שלמד שזה בשמירת שתי שבתות (כמו שאומר הפס' “שבתותי” שזה שתי שבתות) כיון שיש גילוי של שנים בשבת – זכור ושבת, ולכן כנגדם התיקון השלם נעשה ע"י שמירת שתי שבתות. שכך ראו בסבא עם ההדסים לשבת כגילוי שאנו מתקנים את העולם ומרבים תורה במעשינו, שגם בעבודה זה בכוונת יישוב א"י ולכן פועל לריבוי תורה ותיקון עולם (היפך ממעשי הרומאים).