'ר' לוי אומ': אותו המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון מגן עדן, ואדם מסרו לחנוך, וחנוך מסרו לנח, ונח לשם, ושם מסרו לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב הוריד אותו למצרים ומסרו ליוסף בנו, כשמת יוסף ושללו ביתו נתנה בפלטרין של פרעה. והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים וראה את המטה ואת האותות אשר עליו, וחמד אותו בלבו ולקחו והביאו ונטעו בתוך הגן של ביתו, ולא היה אדם יכול לקרב אליו עוד. כשבא משה לתוך ביתו נכנס לגן ביתו של יתרו וראה את המטה וקרא את האותות אשר עליו, ושלף ידו ולקחו; וראה יתרו למשה ואמר: זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים. לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה, שנ' "ויואל משה לשבת את האיש". והיה משה רועה את צאן יתרו ארבעים שנה, ולא שכלה אותם חיית השדה והיו פרים ורבים הרבה מאד, ועליהם הכתו' אומ' "כצאן קדשים". ונהג את הצאן עד שבא לחורב, שנ' "וינהג את הצאן אחר המדבר" … ולמה הראה הב"ה למשה הנחש שרף במטה ולא הראהו דבר אחר? אלא מפני שהנחש נושך וממית לבני אדם, כך היה פרעה ועמו נושכין וממיתין את ישראל; וחזר ונעשה כעץ יבש, אמ' לו: כך יהיו פרעה ועמו יבשים כמו העץ היבש, שנ' "ויאמר ה' אל משה שלח ידך ואחוז בזנבו”' וכו' (פרקי דר"א, מ). "וְהִכִּיתָ בַצּוּר", מִכָּן הָיָה רַבִּי יוֹסֵה בֶּן זִמְרָא אוֹמֵר: הַמַּטֶּה הַזֶּה שֶׁלְּסַנְפֵיְרִינוֹן הוּא; 'וְהִכִּיתָ עַל הַצּוּר' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּאן, אֶלָּא "וְהִכִּיתָ בַצּוּר, וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם, וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"'' (מכילתא "ויסע" פרשה ו [שמות יז,ו]). 'לך והפרע ממנו, אמר לו: היאך אביא עליו עשר מכות? אמר לו (שמות ד יז) "ואת המטה הזה תקח בידך". אמר רבי יהודה: המטה משקל ארבעים סאה היה, ושל סנפרינון היה, ועשר מכות חקוקות עליו נוטריקון: דצ"ך עד"ש באח"ב. אמר לו הקדוש ברוך הוא: בטכסיס הזה הבא עליו את המכות. "ואהרן אחיך יהיה נביאך" כשם שהדורש יושב ודורש והאמורא אומר לפניו, כך אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה, ועל ידי שניהם נעשו כל הדברים, שנאמר (שמות יא י) "ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה"' (שמו"ר ח,ג). פרקי דר"א מספר (בין אם זה מסורת שכך היה או משל שבא לרמז רמזים עמוקים) על המטה שהועבר מאחד לשני עד שהגיע לידי יתרו, ומשם לקחו משה. רצף העברה לא מקרי אלא מראה על חשיבות שקשור לתיקון העולם, שלכן דווקא (בדר"כ) צדיקים לקחוהו. ראשיתו בגן עדן שהוא מקום קודש, ונמסר לאדם הראשון כרמז שהוא קשור לתיקון העולם שנמשך ממנו (אמנם אדם הראשון היה רשע, אבל היתה בו מעלה שהוא נעשה ישירות ע"י ה', וכן לא היה מישהו אחר שיהיה אצלו), והוא מסרו לחנוך שהיה צדיק, שנאמר עליו: "ויתהלך חנוך את האלקים" (בראשית ה,כב), והוא מסרו לנח שנאמר עליו: "ונח מצא חן בעיני ה'. אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלקים התהלך נח" (שם ו,ח-ט). נח העבירו לשם, שלימד תורה, שהיתה לו ישיבה (יחד עם עבר, אלא שכיון שאברהם כבר חי אז, אז הוא נחשב חשוב ממנו ולכן הועבר לאברהם ולא לעבר; וכן שם ועבר פעלו יחד ולכן נחשב אצל שניהם). הוא מסר לאברהם, ואז נמסר דרך האבות עד יוסף, שאף הוא חשוב במיוחד: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים" (שם לז,ג); ' ... ואונקלוס תרגם: בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו' (רש"י. [ובמדרש: 'רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: שֶׁכָּל הֲלָכוֹת שֶׁמָּסְרוּ שֵׁם וְעֵבֶר לְיַעֲקֹב מְסָרָן לוֹ' (ב"ר פד,ח]). גם היה משנה למלך מצרים כך שהיתה לו השפעה לכל העולם, ולכן המטה שמרמז על תיקון עולם עבר אליו. במותו זה נלקח, כיון שבנ"י נעשו לעבדים ולא היה גילוי לתיקון עולם, אלא כעין ששועבדו ובכך היה בזה כיסוד לסלידה מהרעה של הטומאה, ולכן זה התגלה בלקיחה לפרעה, כעין ששיעבד את בנ"י. יתרו התנגד לשיעבוד ישראל (סוטה יא,א), ולכן דרכו התגלה הדרך לשחרור ישראל, ולכן הוא לקח את המטה ושם בביתו, ומשם משה לקחו ליציאת מצרים. (וכרמז בביתו שמשם הלך משה לרדת למצרים לשחרר את בנ"י, וכן כרמז שהתחתן עם בתו [ציפורה] שבביתו). אף אחד לא יכל לקחת את המטה, כיון שהוא מיועד לרמז לתיקון עולם ולכן לא ראוי אלא דווקא לצדיקים, אבל גם כרמז שבו מתגלים המכות, שהיו רשומים עליו בר"ת, ולכן אי אפשר לקחתו כעין רמז שעבד לא ברח ממצרים (מכילתא דרשב"י; שמות ג,א), שאף אחד לא יכול להוציאם ממצרים. יתרו נתן את בתו למשה, כיון שהעריכו בשל שמיועד לגאול את ישראל, אבל גם שאדם שלם הוא דווקא בהיותו נשוי, ולכן נתן לו את בתו שיהיה שלם וראוי לגאול את ישראל; והוא כחלק מזה, כמו שיעץ למצרים שלא לשעבד את בנ"י. משה היה נוהג את צאנו, כהתלמדות לקראת הנהגתו את ישראל, והבאתם לחורב למתן תורה (כמו שהביא את הצאן). המטה הוא מטה להליכה, כרמז שקשור להראות את הדרך להליכה אחר רצון ה' בעולם, לתקן את העולם להליכה כרצון ה'. לכן היה בו את הר"ת של מכות מצרים, שבהם יש לימוד של יסודות אמונה בעולם (מציאות ה', השגחת ה' וכוחו הבלתי מוגבל; ראה 'לזמן הזה' 'דצ"ך עד"ש באח"ב', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), ולהוציא את בנ"י למתן תורה, שזהו מקל הליכה – להליכה לסיני ולא"י: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי" (שמות ג,ח), "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" (שם, יב). במטה היה רשום ר"ת של המכות, כעין שורש של המילים (שיוצאת מכל אות מילה) ויש עשרה אותיות, שזה בא לרמז שיש עשרה דברים שהם שורש, שזהו עשרת המאמרות שהם שורש העולם, שהמאמרות זהו דבר ה', וכך המכות קשורות להוציא את בנ"י כדי לשמוע את דבר ה'; וכן בקבלת תורה היה קיום לבריאת העולם ('דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' [שבת פח,א]); וכן יש עשרה דברות שהם קיצור לכל התורה (יר' שקלים ו,א), ולכן קשורים עשרת המכות והמאמרות והדברות, שכל זה נרמז במטה בר"ת (אולי לכן רמז שהתחלקו המכות לשלושה סדרים, לרמז שהעשרה מתגלים בשלושה דברים – מאמרות, מכות ודברות). על המטה נאמר שהיה עשוי עץ, או סנפרינון (אולי היה עשוי המטה חלק כך וחלק כך), ששני אלו רומזים לתורה; התורה נקראת עץ חיים: "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג,יח), ולוחות הברית היו עשויים סנפרינון (תנחומא "עקב" סימן ט). משקל המטה היה ארבעים סאה, כרמז לגודל מקווה הוא ארבעים סאה (שמטהר), וכן לזמן מתן תורה שהיה ארבעים יום (שהתקדשנו), כרמז שבאים לטהר ולקדש את העולם. המטה נהפך לנחש וחזר להיות מטה (ואכל את המטות של המצרים), כעין רמז שה' נותן לשטן לפעול בעולם (שלא ח"ו שיש שתי רשויות, אלא ה' נותן לו לפעול כדי שיהיה לאדם בחירה חופשית), אבל הכל ממנו ואין למשהו אחר קיום עצמי (שאין ח"ו שתי רשויות) וכשה' רוצה הם נעלמים, שזהו נגד גילוי הטומאה של מצרים שבאו כאילו יש להם כח (שבאו להראות במטותיהם את כח קסמיהם, וממילא כאילו שיש להם כח גם לשעבד את בנ"י נגד רצון ה' [שבשל קסמיהם לא יכל עבד לברוח ממצרים]), ומשה הוכיח שהכל מה', שאין בלתו כלום; וכן בא לרמז שיציאת מצרים נועדה לקבלת תורה והליכה לא"י, שבכך נתחבר בשלמות לתורה ונתקן את חטא הנחש הקדמוני. המטה היה תקוע באדמה, כרמז שכל המציאות העולמית תלויה ביציאת מצרים (והמאמרות וקבלת התורה), ומשה הוציא את המטה כי הוא זה שהולך להוציאם, ויציאתם קשורה בגילוי שכינה, ולכן ניתנה לו ציפורה לאשה שאז יש גילוי שכינה: 'דריש ר"ע: איש ואשה, זכו – שכינה ביניהן' וכו' (סוטה יז,א). משה לקחו כיון שבא להוציא את בנ"י, ממצרים למתן תורה, ואז ה' יתגלה בעולם, ולכן אז זה כבר לא רק מאמרות נסתרות בעולם בשורשו, אלא גילוי שם ה' בעולם הגלוי, ע"י התורה. יתרו נתן את בתו, שזהו כרמז לתיקון ראוי של מעשה אדם וחוה, שקלקלקו בעץ, שעכשיו במטה שהוא עץ מתקנים את קלקולם ע"י יציאה וקבלת התורה. המטה היה אצל יתרו ומשם נלקח, והמטה קשור ליציאת מצרים שקשורה לקבלת התורה, שיתרו הגוי היה עובד את כל הע"ז שבעולם, עד שנעשה להיות עובד ה', שכך רמז שיציאת מצרים וקבלת התורה זה לא רק בשבילנו אלא זה לצורך תיקון כל העולם על ידנו, שכולם ילכו אחר ה': "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (ישעיהו ב,ג). בנוסף יש בזה רמז למעלת הגרים, שאף מזלם היה בסיני ('א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? א"ל: אע"ג דאינהו לא הוו מזלייהו הוו, דכתיב (דברים כט, יד) "את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה" וגו'' [שבת קמו,א]). בנוסף יש בזה רמז למעלת הגרים בתורה, כמו שר"ע ור"מ היו צאצאי גרים; שזה נרמז ביתרו שמצאצאיו היו בסנהדרין: 'יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית, שנאמר (דברי הימים א ב, נה) "ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב", וכתיב (שופטים א, טז) "ובני קיני חתן משה" וגו'' (סוטה יא,א). (עם מטה הולכים, כך רמז שיציאת מצרים היא לצורך הליכה למתן תורה וא"י [שזהו שלמות הקדושה וגילוי וקיום התורה], אולי לכן נרמז בתורה על עשרת המכות: 'דבר אחר : ביד חזקה, שתים. ובזרוע נטויה, שתים. ובמורא גדול, שתים. ובאותות, שתים. ובמופתים, שתים. אלו עשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים' [ספרי; דברים כו,ח (ובהגדה של פסח)], שנרמז בחמשה זוגות, שבזוגות מרמז שיציאת מצרים היתה לשני דברים – לקבל את התורה וללכת לא"י [בה עיקר התורה (ספרי; עקב מג)], והתורה היא חמשה חומשים, לכן נרמז על מכות מצרים בחמשה זוגות). בילקו"ש מובא על המטה: '"קַח אֶת הַמַּטֶּה", זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קי, ב) "מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיוֹן", זֶה הַמַּטֶּה שֶׁהָיָה בְּיַד יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב, יא) "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי". וְהוּא הַמַּטֶּה שֶׁהָיָה בְּיַד יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר "חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וְמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ". וְהוּא הָיָה בְּיַד מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, יז) "וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ". וְהוּא הָיָה בְּיַד אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ". וְהוּא הָיָה בְּיַד דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, מ) "וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ". וְהוּא הָיָה בְּיַד כָּל מֶלֶךְ וּמֶלֶךְ עַד שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכֵן עָתִיד אוֹתוֹ הַמַּטֵּה לִמָּסֵר לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְכֵן עָתִיד לִרְדּוֹת בּוֹ אֶת אֻמּוֹת הָעוֹלָם, לְכָךְ נֶאֱמַר "מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן"' (ילקו"ש; רמז תשס"ג [במדבר כ]). כאן מובא שהיה ביד יהודה ולא יוסף, אלא שאולי צ"ל שכאשר יוסף היה במצרים לפני שנודע ליעקב, אז היה בחלק מהזמן ביד יהודה בשל היותו אב שושלת המלכות, שמלכות ישראל נועדה לגלות את שם ה' בעולם, כעין שמובא על שלמה: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו" וגו' (דה"י א כט,כג), לכן גם עבר ביד המלכים. והיה גם ביד אהרן, שהוא אב שושלת הכהונה שמלמדים תורה בישראל: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאו'ת הוא" (מלאכי ב,ז). וגם ינתן ביד המלך המשיח (כחלק מהמלכים של ישראל), שירדה בכולם ללכת אחר ה', שנזכה בבי"א.