chiddush logo

איחור בתור

נכתב על ידי אלון ארביב סט, 18/4/2024

 

איחור ב'תור'

מתוך הספר ותורת שעשעי

 

ובן יונה או תור לחטאת (יב, ו)

ובגמ' כריתות (כח.) רבי שמעון אומר, בכל מקום תורין קודמים לבני יונה, יכול מפני שהם מובחרים מהם, תלמוד לומר ובן יונה או תור לחטאת, מלמד ששניהם שקולים.

כשעין הקורא נתפסת לכותרת איחור ב'תור', חושב הוא לתומו שמגולם איזה סיפור פלא על 'ויתור על תור', שבזכות אותו ויתור זכה וכו'. [ייתכן ויש איזה קשר בין הדברים], אך איני עוסק ב'תור' שאדם שממתין לתורו בסופר או בבנק וכו', אלא בעוף טהור הנקרא תור.

בפרשתנו פרשת תזריע עוסקים אנו בדיני טומאה וטהרה.

נאמר על היולדת בין אם ילדה זכר או נקבה עליה להביא קרבן עולה וקרבן חטאת [והכל בזמנו ובעתו], ומה מביאים לקרבנות אלו: כבש[1] בן שנתו לעולה, ובן יונה או תור לחטאת (יב, ו) שואלים חכמנו ז"ל מדוע בחרה תוה"ק לשנות את סדר הדברים ולהקדים את בני היונה לתורים, בעוד שבכל הקרבנות, התורים קודמים לבני היונה[2].

רבותינו הראשונים ועל צבאם הרמב"ן, רבנו בחיי ובעל הטורים מיישבים זאת בתירוץ מופלא ובעל מוסר השכל גדול בעבורנו: אבל רצה בתורים הגדולים, בעבור פרישותן והדבקם בידוע מהם, שכיון שאבד בן זוגו לא ידבק באחר לעולם, וכן ישראל דבוקים בה' אלוקיהם ולא ידבקו באל אחר לעולם. אבל היונים קנאים מאד, ובקנאתם יתפרדו ויחליפו, על כן לא בחר בהם אלא הקטנים קודם שיזדווגו, כי היונה בקטנותה אז תוספת אהבה בקן גידוליה יותר משאר העופות ע"כ, כן גם בעל הטורים

כלומר, שונה קרבן חטאת היולדת מכל הקרבנות שמביאים בני יונה, וזאת מפני שבכולם מביאים זוגות, אך כאן מביאים את היחיד, או בן יונה או תור, וידוע שהיונה משתבחת באיסור "עריות" שאינה מתחברת כל עוד בן הזוג חי, כמאמר חז"ל בעירובין (ק:) אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה. אך טבעו של התור שונה מהיונה, שכאשר מת הזכר או הנקבה הולך ומחפש "בית אחר" וכאמור, מה שאין כן בתור כאשר נלקח ממנו בן הזוג, הוא מתאבל עליו כל ימיו ורק לו ישמור אימונים ויחיה בבדידות עד סוף ימיו.

כמה מאמר רבותינו הראשונים זועק בעבורנו, הרי אין איסור לאכול תור, אך כאשר באים להקריב לחטאת שזו התעלות הגדולה ביותר בעבור אותו עוף, זוכה להיות נרצה כקרבן על המזבח[3], וכאן באה התורה ומתערבת בנעשה ואומרת לנו: עדיף להימנע ומציעה את בן יונה כברירה ראשונה מאשר לקחת תור ואז להכאיב לבן זוגו, וזה דבר מפליא ומופלא כאחד, עד כמה ירדה התורה לרגישות וכאב של עוף.

ויש בזה מוסר השכל עצום מנחילים לנו רבותינו הראשונים, מדוע דין זה נאמר דווקא בקרבן חטאת של יולדת.

 

מן הנרדפים

ועוד ידועה הגמ' בבא קמא (צג.) בשאלת מדוע רק מינים אלו הוכשרו למזבח, ואמר רבי אבהו לעולם יהא אדם מן הנרדפין[4] ולא מן הרודפין שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה והכשירן הכתוב לגבי מזבח.

 

נראה שיש באמור כאן מסר להורים הטריים, זכיתם משמים וזיכו אתכם בעולל יהודי רך וטהור, רצון ההורים בוודאי לחנכו רק על ברכי התורה והמצוה, לגדלו ליראת שמים זכה וטהורה, ראשית על ההורים להפנים את מסר הרגישות, אם על רגש של תור בודד חסה תורתנו הקדושה, כמה עלינו לשים לב על הנשמה, לגדל את הרך הנולד ברגישות מיוחדת, לחנכו להיות מן הנרדפין (וחלילה לא מן הרודפין[5]) ומתבקשת בכך שיהיה לו את הרגש לחוש בצרת הקרוב או החבר, ואז עת הזמיר הגיע וקול התור ישמע בארצנו, אמן ואמן.



[1] שנינו במדרש ויקרא רבה (אמור פרשה כז) אמר ר' יהודה בר' סימון: אמר הקב"ה, עשר בהמות מסרתי לך, שלש ברשותך ושבע אינן ברשותך. שלש שהן ברשותך, שור שה כשבים ושה עזים. ושבע אינן ברשותך, איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר. לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם לעלות בהרים ולהתייגע בשדות ולהביא לפני קרבן מאילו שאינן ברשותך, אלא ממה שברשותך, מן הגדל על אבוסך, שור או כשב או עז. ע"כ.

[2] כמו שכתוב בהמשך ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תורים או שני בני יונה (ויקרא יב, ח), וכן בתחלת ויקרא (ה, ז) וכן שם פסוק יא, וכן בספר במדבר (ו, י), ועוד, וכן בכל התורה הקדימו שתי תורים לשני בני יונה, פרט למקרה שאנו דנים פה במאמר או בן יונה או תור וכו'.

[3] ובאמת נשאל וכי יש ענין בין תור ליונה, נבהיר ע"פ המובא בחולין (כב:) שגוזל תור אינו כשר לקרבן, ואלו גוזל היונה כשר והתורה מצווה אותנו בדווקא או בן יונה.

נ"ב - ידוע דהתורים ניצודו דווקא כבוגרים, שאז בשרם טעים יותר מאשר גוזליהם, ואילו היונים נאספו מתוך השובך ונאכלו בעיקר כגוזלים משום שאיכות יונה בוגרת פחותה בטעם, כמובא בגמרא (כריתות, כח.): אמרו על בן נדבאי: שהיה אוכל ארבע סאה גוזלות בקינוח סעודה. ע"כ.

[4] ה' יתברך אוהב את הנרדף אותו שמעליבים אותו, פעמים שזה נראה למסתכל מן הצד שהוא חלש או פחדן, וכאן תוה"ק שהקב"ה יבקש את הנרדף בדוקא, כידוע בענין הקרבנות מובאות שתי דוגמאות האחד אצל הבל שהוא היה נרדף ע"י קין וה' בחר דוקא במנחתו, וישע ה' אל הבל ואל מנחתו (בראשית ד, ד), וכן בנח מצינו שבדורו היה הנרדף מול כל דור אנשים רעים וחטאים ועמד בפרץ מול כולם ובנה במשך מאה עשרים שנים את התיבה ולמרות שהתנגדו למעשיו, עם כל זה היה בבחינת נרדף ובבחינת נעלבין זכה שהי"ת שעה אף אל מנחתו כאמור בפסוק וירח ה' את ריח הניחח ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי (שם ח, כא) הי"ת כביכול הריח את ריח הקרבן והודיע שלא יקלל את האדמה בגלל האדם, גם האדמה היתה בבחינת עולבין בה אלא האדם ייענש ולא האדמה, וראה בפירוש המלבי"ם שכתב דענין הקרבן הוא ששורף את גוף הבע"ח לעפר והחלקים הרוחניים עולים למעלה ע"י האש המפריד בין הדבקים. ומזה ילמד להכניע כחות חמרו ולבטלם ולשרפם ע"י רשפי אש שלהבת אהבת ה', שמעלה רוחניות נפשו ע"י מחשבתו וכוונתו הטובה לה' וה' מצרף מחשבתו הטובה למעשה, וזה ריח הקרבן ר"ל רוחניות שבו, ופי' וירח ה' שה' מקבל הרוחניות העולה מהקרבן, והוא נחת רוח לפניו כאילו נח עצמו הקריב את עצמו לקרבן, ע"כ. יוצא שזה שנח היה עולבין בו אותם בני דורו ובזה שהבין את הענין של הקרבת הקרבן נחשב כאילו הוא עצמו הקריב, ובזה נמחל לעולם.

כמובן גם זאת במעשה העקידה, למרות שאברהם אבינו לא עקד בסוף את יצחק אבינו, נחשבת לו הזכות לו ולזרעו עד עולם כאילו אפרו צבור ומונח על המזבח.

[5] להיות רודף רק אחרי ה' כאמור בנביא הושע (ו, ג) נדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ. ראה ברבנו בחיי (שמות ג, א) שכתב: וכן מצינו בישראל שחנכן הקב"ה בנתינת התורה מעט מעט, וכו' וזהו לשון הנביא (הושע ו) ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו, למדנו הכתוב כי יש אנשים שאינם יודעים לרדוף ומבקשים להשיג הידיעה בבת אחת, ולזה אמר ונדעה נרדפה לדעת, שנדע תחלה איך נרדוף, וביאר איכות ההרדפה ואמר כשחר נכון מוצאו, כלומר לא בבת אחת אלא מעט מעט, כשחר נכון מוצאו, ע"כ. בזה מחנך אותנו להשיג ולרדוף באיטיות ובבטחה כמו תינוק שמתחיל ללכת, מתחיל ונופל ואח"כ הולך ורץ.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע