"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ"

(ויקרא יב, ג)

מדוע נעשה סימן המילה דווקא על איבר הרבייה? להלן שתי סיבות:

א. האלילות קידשה את הטבע כפי שהוא, ועל כן הרומאים, ראו בחומרה רבה את מצוות המילה, כאילו היא פוגמת בשלמותו וביופיו של הגוף האנושי. היהדות, לעומת זאת, מלאה כבוד אל הטבע אך לצד זה יודעת שהטבע אינו שלם מצד עצמו.

האנושות מתפארת, ובצדק, בכך שהיא הצליחה להתגבר על חסרונות שקיימים בטבע. היא למדה לבנות סכרים כדי למנוע שיטפונות ולהתערב בתהליכים הטבעיים של החולי כדי לרפא בני אדם.

אך עם ישראל תמיד חיפש את מה שנמצא מעבר לטבע, לא כסתירה לו, אלא כהשלמה חיונית. לא די לנו בחיים טבעיים, אנו משתוקקים גם לחיי קדושה.

הרב קוק זצ"ל הרבה לעסוק בשני ממדים אלו - הטבע והקדושה. הנה דוגמה אחת מני רבות לדבריו על נושא זה (שמונה קבצים, ג נה): "האדם... נפל בפולחן הטבע, ואור האצילות הלך ונתרחק ממנו. נתקשר האדם עם הטבע, נתקשר עם טובה ועם רעתה. בא ישראל לעולם, התחיל לגלות אותו האור הגדול המנצח על הטבע, העומד ברוממות עדניו והדר זיוו".

התורה מלמדת אותנו שעלינו לתת ממד נוסף בחיים שלנו שהוא מעל הטבע - ממד הקדושה.

מצוות המילה המתבצעת דווקא באיבר הרבייה אינו מקרי והוא מרמז על העבודה הרוחנית שעלינו לעשותה. לאדם יצרים ותאוות רבות, החל מיצר האכילה והזלילה ועד לתאוות הכבוד והממון. אולם, על פי דעת חז"ל ורוב הרבנים הגדולים מאז, התאווה החזקה ביותר היא דווקא יצר המין, אשר מניעה אנשים רבים ובכוחה להכשיל גם את הטובים שבנינו.

ברית המילה נעשית באיבר המזוהה עם תשוקותינו הטבעיות הגדולות ביותר, ומזכירה לנו בכך את הכוח הרוחני שקיים בהתעלות מעל תאוות הגוף. מצוות המילה באה להזהיר אותנו שעל האדם לשלוט על טבעו ויצריו, ולא שהטבע ישלוט עליו. אנו כפופים לחוקי הטבע אבל עלינו לשלוט על הטבע.

ב. עד כה התייחסנו למשמעותה של המילה כאקט פרטי, אולם, כידוע, המילה אינה רק מעשה פרטי של היהודי הבודד והיא מהווה ברית לאומית כללית של כל העם היהודי. אברהם אבינו נדר שיחנך את זרעו לעבוד את הקב"ה בדבקות, ובתמורה הבטיח הקב"ה לערוב לקיומו של העם היהודי לעולמי עד.

הבטחת ה' כי זרעו של אברהם ישרוד לנצח כעם היא בניגוד לחוקי הטבע. ההיסטוריה הוכיחה שוב ושוב כי אפילו החזקות שבאימפריות ובאומות נעלמו ונכחדו מעל פני האדמה, והנה, העם היהודי, למרות היותו עם מועט במספר ולמרות כל הגזירות והרדיפות שעבר עדיין כאן, חי וקיים.

עובדה זו מספקת הסבר נוסף מדוע נעשה סימן המילה דווקא על איבר הרבייה, שכן הדבר מסמל את הרעיון כי זרעו של העם היהודי לא יכחד לעולם.

הרב ד"ר אליקים וייסברג מהאתר "דברי תורה" , הרב נתנאל אלישיב , ניר אביעד, מהאתר: "השבוע בפרשה"  http://nir.benny-aviad.com/p/about.html