"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' " (ויקרא ט, ז)

ופירש רש"י מדוע היה צריך משה לבקש מאהרון בצורה מפורטת: "שהיה אהרן בוש וירא לגשת, אמר לו משה: למה אתה בוש, לכך נבחרת!"

אהרון הכהן, האח הגדול של משה שהיה נביא עוד במצרים, עדיין מרגיש מבחינת האמת הפנימית שלו, שלא מגיע לו שום דבר. הוא בוש וירא, מפני שהוא חש את הקדושה האדירה שמולו, ויודע שאין אדם שיכול לומר "זה ראוי לי".

ועל כך כתב האמרי-מנחם: "וזהו עניין הכתוב... למה אתה בוש לכך נבחרת, היינו כדברי זקני הקדוש מרן אדמו"ר הזקן מאלכסנדר זצללה"ה זי"ע: בשביל כך שיש בך מידת הבושה והכנעה - אתה נבחרת".

בהסתכלות פנימית יותר - דווקא הבושה הזו, היא זו שהכשירה את אהרון הכהן לקבלת השכינה: "בוש" אותיות "שוב", רק ע"י בושה והכנעה אפשר להגיע לתשובה אמיתית, להכנעה של "נעשה ונשמע". כשאדם רואה את השכינה האלוקית לא באופן יחסי אליו (כאילו ההבדל ביניהם הוא כמותי), אלא מכיר באינסופיות העצומה שלה ומגיע לנקודת "שוקת שבורה", לתחושה שאין לו מעצמו כלום והוא תלוי לגמרי בקב"ה, אז הוא מחובר לנקודת הבושה, ומתוכה הוא מגלה כמה הוא קרוב לקב"ה.

רבינו נחמן מברסלב חזר פעמים רבות על הצורך בפשטות ותמימות בלימוד התורה והשגת סודותיה, לדוגמא (ליקוטי מוהר"ן חלק ב, יב): "וְעִקָּר הַיַּהֲדוּת הוּא רַק לֵילֵך בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה, שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ רַק אִם יֵשׁ בָּזֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך יַעֲשֶׂה".

לאהרון הכהן היתה מידת הביטול הגמור, שע"י זה משיגים עניינה של התורה. את התורה אפשר להשיג רק על ידי ביטול לנותן התורה, ומי שנוהג בה בבחינת שליטה וישות - לא ישיג את התורה באמת.

כתב האדמו"ר מסלונים, בספרו "נתיבות שלום" לפרשת פרה: "וכן מרומז עניין זה בפרשת 'ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור' - שכאשר יהודי כותת עצמו ומכניע לגמרי את היישות והחומריות בבחינת אין, ע"י זה זוכה למאור - לראות את אור ה'. אך בלא זה - היישות והחומריות מסתירים בעדו מלראות אור".

כאשר האדם בטל ונכנע ומחזיק עצמו לכלום, אז יוכל לזכות בפנימיות כוונת התורה, להכיר שאין שום טבע מציאות כלל, אלא הכל מציאות הבורא יתברך ברוך הוא, וזו היתה מדרגת אהרון הכהן עליו השלום.

הרב אליהו עובדיה, מהספר: "הדרך פנימה בפרשה"