"ויקראו ספרי המלך בעת ההיא בחדש השלישי הוא חדש סיון בשלושה ועשרים בו ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים ואל האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות אשר מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשנו ואל היהודים ככתבם וכלשונם. ויכתב בשם המלך אחשורש ויחתם בטבעת המלך וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים רכבי הרכש האחשתרנים בני הרמכים. אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמד על נפשם להשמיד ולהרג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אתם טף ונשים ושללם לבוז" וגו' (אסתר ח, ט-יא). האגרות השניות שעשו את המהפך מגזרת המן להצלת ישראל ונקמה באויביהם נעשו בחודש סיון "בחדש השלישי", נראה שזה כרמז שבגילוי ההצלה נעשה המשך למתן תורה שהיה בסיון, "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" (שמות יט,א). שזהו שקיבלו את התורה מרצון כהשלמה לחסרון שהיה במתן תורה: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר", א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). שראו בהצלה את יד ה' אע"פ שהיתה בהסתר, שמרדכי ואסתר פעלו ושלחו את האיגרות בשם המלך, אולם ראו בזה את יד ה' ולכן קיבלו מחדש את התורה מרצון. העולם נברא בשביל ישראל והתורה, כדי שנגלה את שם ה' בעולם, שלכן הארץ יראה עד שקיבלנו את התורה, שזהו המשך הגמ': 'אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו, ט) "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה"? אם יראה למה שקטה? ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש. דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (אולי הובא מיד כהמשך כדי לרמז על הקשר לפורים [שנאמר קודם שקיבלו את התורה מרצון] כמו שמיד נאמר שבפורים זה גילוי מלחמה על התורה - גילוי שם ה' בעולם). שכך נאמר בתחילת הבריאה "בראשית ברא אלקים" (בראשית א,א). '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו" (רש"י). שזהו מטרת העולם לגלות בו את שם ה', ע"י התורה בבנ"י. ההיפך מזה הוא עמלק שמתגלה בעקבות ריפיון ידים מתורה ('ר' יהושע אומר: שריפו עצמן מדברי תורה, וכן הוא אומר (ירמיהו מז, ג) "לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים"' [בכורות ה,ב]), שהוא מייצג את הרחקת גילוי ה', שטוען שהכל מקרה ('"אשר קרך בדרך" - לשון מקרה' וכו' [רש"י; דברים כה,יח]), וכך מתגלה במלחמתו מיעוט שם ה' וכסאו בעולם (שנאמר "ויאמר כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" [שמות יז,טז], שמופיע חצי שם ה' וכס במקום כסא, שזה כל זמן שעמלק קיים, וכשימחה יהיה השם שלם והכסא שלם [רש"י]. כיון שעמלק בעולם קשור למיעוט התגלות ה' בעולם). לכן ישראל ועמלק זהו שני הפכים בגילוי בעולם, גילוי שם ה' או ח"ו ההיפך; לכן שניהם נקראו "ראשית", לומר שהם הבסיס להתגלויות השונות בעולם. על ישראל נאמר "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה" (ירמיהו ב,ג), ועל עמלק נאמר "ראשית גוים עמלק" (במדבר כד,כ). לכן בפורים התגלה המן שבא להשמיד את ישראל, לבטל את גילוי שם ה' בעולם הנעשה דרכנו, אולם בסוף נהפך עליו והושמד ובמקום זה נעשה גילוי שם ה' גדול בעולם בחיבור לתורה, שקיבלו על עצמם את התורה מרצון. שכך התגלה שהמן היה השר הכי חשוב במלכות, ואח"כ התהפך ומרדכי נעשה הכי חשוב, והם פעלו במעשיהם על כל העולם (כיון שאחשורוש שלט בכיפה [מגילה יא,א]), כרמז למלחמה על מי ישלוט בגילוי בעולם, ישראל שמגלים את שם ה' או ח"ו עמלק שהוא ההיפך מזה. (וכן המן רצה שיוציאוהו בעיר כעין מלך, שרצה שירכיבוהו על סוס שרכב עליו המלך ועם כתר מלכות, ויכריזו "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" [אסתר ו,ט], שזה מבטא את מעלתו וגילויו במלכות, שמדגיש בזה את מעלתו הגבוה בשלטון, וממילא שהשאר תחתיו). (אולי גם התורה פתחה בבראשית כדי לומר שה' ברא את העולם ולכן א"י שלנו [רש"י; בראשית א,א], שבעומק נראה שרומז שמתחיל בבראשית כנגד ישראל והתורה שנקראו ראשית, ולכן מרמז שה' נתן לנו את הארץ כיון שכאן זהו המקום לגילוי שם ה' בעולם, שכאן מקום התורה בשלמות [ספרי עקב, מג], ולכן מכאן אנו מלמדים לכל העולם את דבר ה', שזהו שמסבירים שה' ברא את העולם ולכן הכל שלו והוא בוחר מה יהיה בעולם. שכך המן ובניו פעלו נגד ישוב א"י [רש"י; אסתר ט,י] ונגד התורה [שגזר המן שלא ללמוד תורה (מגילה טז,ב; רש"י ד"ה 'אורה')] ונגד בנ"י [שגזר המן להשמיד], שהכל קשור יחד במהות עמלק נגד גילוי ה' בעולם). אולי לכן רמז ר"ע שאסתר קשורה לשרה: ' ... אמר: מה זכתה אסתר למלוך על "שבע ועשרים ומאה מדינה"? אלא כך אמר הקב"ה: תבא אסתר בתה של שרה שחיתה שבע ועשרים ומאה שנה, ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה' (אסת"ר א,ח). ששרה חיה 127 שנה ונקברה במערת המכפלה שהיא פתחו של גן עדן, כרמז שזכתה בחייה לקדש את העולם ולכן זוכה להקבר בחיבור שבין שמים וארץ, כנגד מעשיה שחיברה שמים וארץ, שבתיקון העולם נעשה העולם מקודש, כעין גן עדן. שכך גם באסתר נעשה לעליה גדולה בתיקון העולם, שקיבלו עליהם מרצון את התורה (שבזה השלמה של מתן תורה שהעלה את העולם לחיבור לתורה וקדושה), ולכן זה דומה לגילוי בשרה, שאסתר זכתה כצאצאית של שרה שיתגלה כמותה (ככח אבות המתגלה בבנים) ולכן מתגלה ב127 מדינות, שבזה חל על כל היהודים וכך כולם קיבלו מרצון את התורה. אולי לכן עשתה אסתר פעמיים משתה, כרמז לפעמיים שקיבלנו את התורה (בעלית משה בפעם הראשונה ובפעם השלישית), שבכח זה באה לפעול לבטל את הגזרה ע"י הפלת המן (שהוא היפך גילוי תורה, שהמן בא למעט גילוי שם ה' בעולם). המשכן היה המשך למתן תורה, והמקדש המשך למשכן, אולי לכן המן נתלה על עץ גבוה כרמז ל"ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים" (שמות כו,טו), 'שיהא אורך הקרשים זקוף למעלה' (רש"י), שכך גם בתליה העץ עומד לגובה (ועוד רמז שבגמ' מובא: 'דבר אחר: "עומדים" שמעמידין את צפויין. ד"א: "עומדים" שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין? ת"ל "עומדים" שעומדין לעולם ולעולמים' [יומא עב,א]. 'שמעמידין את ציפויין - ציפוי הזהב מעמידין ע"י מסמרות' [רש"י]. שכך רמז להמן שנתלה על העמוד כעין ציפוי על העמוד [ומן הסתם נתלה ע"י שמוסמר לעמוד, שכך היו עושים פעם - צולבים, וזהו שמעמיד במסמרים], ובזה ובהמשך לכך נעשה הצלה לישראל, שחשבו שאבד הסיכוי להנצל, והתגלה שבנ"י עומדים לעולם). ביום הראשון בשושן נהרגו חמש מאות איש (אסתר ט,ו), אולי זה רמז לחמשת חומשי תורה, או כרמז למקדש (שהוא ההמשך ממתן תורה) שהר הבית היה ת"ק אמה (משנה מדות ב,א). ושיא המקדש הוא בקה"ק שם הארון עם הלוחות, ולכן אז גם נתלו עשרת בני המן כרמז לעשרת הדברות, שבני המן מגלים מיעוט גילוי שם ה', ולכן במיתתם ותלייתם נעשה גילוי שם ה', כמתגלה בתורה (ובפרט בעשרת הדברות שמעו את קול ה'). ביום השני נהרגו שלוש מאות איש (אסתר ט,טו), (כגילוי של שלוש [בגימטריה קטנה]) כנגד שיש שלושה בתי מקדש (ראשון, שני ושלעתיד לבא), וכן מתן תורה היה בחודש השלישי (וכן משה עלה שלוש פעמים לסיני עד שהוריד אלינו את התורה); וכן אורך המשכן היה שלושים אמה. בכל הארצות נהרגו 75 אלף (אסתר ט,טז) אולי זה רמז לגיל אברהם בעלייתו לארץ (בראשית יב,ד), כנגד שאותם אויבים נהרגו כחלק מהמלחמה שלנו מול המן ובניו שפעלו גם נגד עליית ישראל לארץ. אולי גם ע"פ השיטה שברית בין הבתרים היתה בגיל 75 של אברהם (ראה באריכות ב'תורת המדינה' מאמר 'עליתו הראשונה של אברהם אבינו לא"י' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), אז זה מרמז על המקדש, שבברית בין הבתרים נעשה כנגד הקרבנות (רש"י; בראשית טו,ט). (בשושן מתו סה"כ 800, רמז למספר שמונה, מעל הטבע, שבמקדש היו ניסים קבועים [אבות ה,ה]). במתן תורה הערב רב החטיאו את ישראל בעגל (רש"י; שמות לב,ד), לעומת זאת בפורים היה השלמה למתן תורה (שקיבלו מרצון) ולכן היה גם גילוי להשלמה (מסויימת) מפגם העגל; לכן פורים נעשה בעקבות ההשתחוות לצלם (מגילה יב,א) כעין רמז לעגל, ולכן היה בזה כתיקון בחזרתם בתשובה בזמן הגזרה, ובפרט שמרדכי לא השתחווה להמן כי היה עליו צלם (אסת"ר ז,ה) או שעשה עצמו ע"ז (מגילה י,ב), ולכן זה כגילוי תיקון גם לעגל. לכן גם התגלה שהרבה התגיירו "ורבים מעמי הארץ מתיהדים" (אסתר ח,יז), שזהו כעין כנגד הערב רב שהיו גוים שהצטרפו לישראל, אלא שכאן לא החטיאו.