"ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח ושמו אצל המזבח. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור. והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העלה והקטיר עליה חלבי השלמים. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו,ג-ו). 'ת"ר (ויקרא ו, ד) "ופשט ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן", שומעני כדרך יום הכפורים שפושט בגדי קודש ולובש בגדי חול? תלמוד לומר: "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים", מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט, מה להלן בגדי קודש אף כאן בגדי קודש. א"כ מה תלמוד לומר "אחרים"? פחותין מהן ... אמר מר: אחרים פחותין מהן, כדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: בגדים שבשל בהן קדרה לרבו לא ימזוג בהן כוס לרבו ... "מדו בד" - "מדו" כמדתו; "מכנסי בד", לכדתניא: מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים? שנאמר (ויקרא ו, ג) "ומכנסי בד ילבש על בשרו"' (יומא כג,ב). ' ... דכתיב (ויקרא ו, ג) "ילבש על בשרו", שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו' (זבחים יט,א). מידת הכתנת צריכה להיות כמידתו של הכהן, וצריך שלא יהיה דבר חוצץ בין הבגד לבשרו, בפשטות זה משום מעלת כבוד לבגד, שבגד שיושב על האדם שלא כמידתו נראה לא מכובד, וכן לא מכובד כך לעבוד את ה' בבית המקדש מקום שכינת ה' (כמו משרת לפני המלך בבית המלך שהבגדים יושבים עליו היטב בצורה מכובדת), וכן הבגד נמצא ישירות על בשרו שזה חיבור גמור לבגד קודש. מעבר לכך נראה שיש בכך רמז ששורש הקרבנות נעוץ בעקידת יצחק (שנאמר כתשובה לשאלה כיצד ידעו בבית שני מהו מקומו של המזבח): 'מנא ידעי? אמר רבי אלעזר: ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו. ור' יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום' וכו' (זבחים סב,א). הרי שנחשב כביכול שאפרו של יצחק נמצא במקום המזבח, שזהו שיסוד הקרבנות במזבח זהו מכח העקידה, שיצחק מסר עצמו לעקידה (ומכח זה גם נעשה כעין הקרבה במזבח של מעלה ע"י מיכאל, [שזה כעין כנגד של מטה], מכח המסירות נפש של יצחק. שזהו שהוא מקריב את 'נשמותיהן של צדיקים' [תוס' ד"ה 'ומיכאל'; מנחות קי,א]). [אולי לכן נאמר 'אפרו של יצחק', כעין רמז לפס' כאן שנאמר על הדשן, מה שנשרף על המזבח, כעין אפר יצחק]. לכן נראה שצריך שהבגד ישב היטב על הכהן, כעין רמז שהוא מתחבר למעלת עקידת יצחק שמסר גופו לעקידה, ולכן הבגד שעליו, שאיתו הוא עובד יושב בדיוק על גופו, כעין רמז שחל על גופו בצורה מושלמת (שזהו כמידתו) כעין קשר לגופו של יצחק. לכן גם אין לשים חוצץ בין גופו לבגד כי אז כעין שלא מתגלה שגופו מתחבר למעלת עבודת המקדש שמתגלה בבגדים (איתם עובדים במקדש), ולכן כעין שלא חל בו גילוי כעין שהוא עצמו מחובר ליצחק, כעין מוסר את גופו כמסירות גוף יצחק; שכשיושב על גופו וכמידתו, נעשה כגילוי של יצחק בגילוי הקרבנות מהעקידה. אולי לכן כעין רמז שלובש בגדים פחותים מהם בהוצאת הדשן, שפשוטו בשל עבודתו עכשיו שמלכלכת; אולם אולי רמז שעכשיו עבודתו פחותה יותר (כעין בישול מול מזיגת הכוס), ולכן נעשה בבגד פשוט יותר, כעין רמז שכלל עבודתו זה מכח יצחק, שעבודת יצחק בעקידה במסירות נפש היתה גבוהה הרבה יותר ממה שעכשיו מתגלה בקרבנות, אולם בכ"ז שניהם בבגדי קודש, ששניהם קשורים לקודש לעבודת ה', וזה כהמשך כוחו של זה, כעין בישול בקדירה ובהמשך ניתן למלך בסעודתו, ושם גם מוזג לו כוס (שכך עובד במקדש לא ממש מוסר עצמו למיתה, ולכן זה בבישול אוכל וזה במזיגת יין, שזה אוכל וזה שתיה) [שינוי הבגדים זה בין הרמת הדשן להוצאת הדשן, שזה המשכו של זה, ולכן רומז להמשכיות מיצחק לקרבנותינו]. אולי רומז ב: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (שבפשט זהו האש שדולקת על המזבח, אולם אולי בדרש רומז) כעין שממשיכה אש הקדושה לדלוק תמיד, מיצחק ועד הקרבת הקרבנות. אולי כעין רמז שנאמר כאן "עצים בבקר בבקר וערך עליה העלה", כעין שבעקידה נאמר "וישכם אברהם בבוקר ... ויבקע עצי עלה" (בראשית כב,ג). למדו שלא יהיה דבר קודם למכנסים, בפשטות זה משום מעלת הצניעות, שקודם כל צריך להיות צנוע כשבאים לפני ה'. (בפרט שבקרבנות ועבודת המקדש יש עניין לביטול ע"ז [מורה נבוכים ג,מו], והע"ז החלה בבנ"י בשל העריות: 'אמר רב יהודה אמר רב: יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא' [סנהדרין סג,ב], לכן המכנסיים שהם לצניעות שזה נגד עריות [ולכן מכפר על עריות: 'מכנסים מכפרים על גילוי עריות, דכתיב (שמות כח, מב) "ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה" (ערכין טז,א)], הם הדבר הראשון בגילוי עבודת המקדש והקרבנות. ועוד שהקב"ה שונא זימה [סנהדרין קו,א] ולכן חובה לצניעות בקשר לעבודת ה'). אולם אפשר שזה כרומז שהעקידה הגיע בעקבות ברית המילה: 'ר' לוי אמר: "אחר" דבריו של ישמעאל ליצחק. אמר לו ישמעאל ליצחק: אני גדול ממך במצות, שאתה מלת בן שמנת ימים ואני בן שלש עשרה שנה. אמר לו: ובאבר אחד אתה מגרה בי? אם אומר לי הקב"ה זבח עצמך לפני אני זובח. מיד "והאלקים נסה את אברהם"' (סנהדרין פט,ב). לכן כיון שיסוד העקידה היה בברית המילה, לכן הבגד הראשון שבו מתחילים להתלבש בקשר לקרבנות ששורש כוחם הגדול קשור בעקידה (מעבר למעלתם העצמית) זה במכנסיים ששם מקום הברית (וגם ברית המילה מורידה מהתאווה לעריות [מורה נבוכים ג,מט], ולכן זה מתגלה במכסיים שקשורים לצניעות וכפרה מעריות). אולי גם רמז שדרשו: 'דרחמנא אמר (ויקרא ו, ה) "עליה חלבי השלמים", ואמר מר: עליה חלבי השלמים, עליה השלם כל הקרבנות כולם' (פסחים נח,א). 'עליה חלבי השלמים - על תמיד של שחר השלם כל הקרבנות, ולא תשלימם על תמיד הערב, דלאחר תמיד הערב לא תקריב קרבן' וכו' (רש"י). כך שכל הקרבנות חלים כביכול על גבי תמיד של שחר, כעין רמז שכל הקרבנות חלים בדרגה גבוה בתיקון העולם וקידוש השם מכח העקידה כעין שהוא הקרבן הראשון, שהוקרב בתחילה - בעקידה (אמנם היו קודם לכן עוד קרבנות, אבל העקידה היתה הקרבן החשוב ביותר הראשון. או כעין רמז לקרבן התמיד שהוא ההתחלתי, כרמז לעקידה שנעשתה אצל האבות, תחילת בנ"י). עוד למדו שמאש המזבח לוקחים למנורה: ' ... ת"ל "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" אש תמיד שאמרתי לך, לא תהא אלא בראשו של מזבח החיצון' (יומא מה,ב), אולי רומז שהמזבח שמרמז לעקידת יצחק, ממנו לוקחים אש להדלקת המנורה, שנר מרמז על נשמת אדם "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז), שכך רומז לעקידה, שיצחק הועלה כקרבן למסור נפשו לה', ולכן זה מתגלה בלקיחה לאש המנורה כרמז שהמזבח הוא גילוי לעקידת יצחק. להלכה נפסק כדעה שיש על המזבח ביום רגיל שלש מערכות אש: 'שלש מערכות של אש עושין בראש המזבח בכל יום. ראשונה מערכה גדולה שעליה מקריבין התמיד עם שאר הקרבנות. שניה בצדה קטנה, שממנה לוקחין אש במחתה להקטיר קטורת בכל יום. שלישית אין עליה כלום, אלא לקיים מצות האש שנאמר "אש תמיד תוקד". מפי השמועה למדו שזה שנאמר "על מוקדה על המזבח", זו מערכה גדולה, "ואש המזבח תוקד בו", זו מערכה שניה של קטרת, "והאש על המזבח תוקד בו", זו מערכה שלישית של קיום האש' (רמב"ם הל' תמידים ומוספים ב, ד-ה). אולי זה כנגד שלושת האבות שה' בחר בם, ועשו רצונו בשלמות, ומסרו עצמם בשלמות לה', ולכן בהקרבה לקידוש העולם והשראת שכינת ה' זה מכוון כגילוי לכח האבות. המערכה הגדולה, שזה של כל הקרבנות, זה כנגד יצחק שהוא גילוי של קרבן (ולמערכה זו היו מוסיפים עם תמיד של שחר שני גזרי עצים [שם,ב], כעין רמז שבעקידה השתתפו שנים - אברהם ויצחק [ומתגלה בעצים, שאברהם בקע, ויצחק סחבם למקום העקידה ביום השלישי]). המערכה של קטרת כנגד אברהם, שהקטורת מעלה ריח ניחוח, כרמז למעשי אברהם שעמד בכל עשרת הניסיונות והיה כריח ניחוח לה' (וכן מזבח הקטורת נמצא בקודש, קרוב לקה"ק ששם התורה, שאברהם היה הראשון ששמר תורה בעולם). המערכה של אש תמידית כנגד יעקב שממנו בנ"י שמגלים תורה בעולם ("תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" [דברים לג,ד]) שנמשלה כאש: 'אמר רבה בר בר חנה: למה נמשלו דברי תורה כאש, שנאמר (ירמיהו כג, כט) "הלא כה דברי כאש נאם ה'"? לומר לך: מה אש אינו דולק יחידי, אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי' (תענית ז,א) [למד שזה כאש כרמז ללימוד ברבים, שזה לענייננו גם רמז שמתגלה ביעקב שהיו לו בנים רבים שלימדם תורה], והתורה היא תמידית: "כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג,כה), לכן מתגלה במערכה לאש תמידית.