"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים" (דברים כה,יז-יח). '"אשר קרך בדרך" - לשון מקרה. דבר אחר: לשון קרי וטומאה, שהיה מטמאן במשכב זכור. דבר אחר: ל' קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך; שהיו כל האומות יראים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אף ע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים' (רש"י). עמלק פתח את הפתח להילחם בישראל, עניין דומה לכך מובא על חטא העגל, שבגללו התבטל אי שעבודנו ע"י הגוים: '(דברים ה, כה) "מי יתן והיה לבבם זה להם", לבטל מהם מלאך המות א"א שכבר נגזרה גזרה, הא לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר (דברים ה, כה) "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם"' (ע"ז ה,א). אם כן לכאורה מה שנגרם שילחמו בנו זה בשל העגל, אז למה מאשימים את עמלק? בפשטות אין זה קשה, שאפשר שאמנם במתן תורה נעשה ביטול למעשה עמלק, אולם כיון שהתבטל בעגל, אז חוזר למה שהיה קודם למתן תורה, שהגוים לא מפחדים להילחם בנו בגלל עמלק, לכן הוא אשם בזה. בנוסף, הוא נחשב אשם וצריך לזכור מה גרם אותו זמן, גם אם אח"כ נעשו דברים נוספים בעניין הזה. עוד אפשר שמה שגרם מלמד על מהותו, שבכל הדורות הוא משפיע למלחמה בישראל (בכל דור מחדש), ולכן גם אחרי העגל זה נחשב שהוא גורם למלחמה בישראל. גם אפשר לחלק בין אי מלחמה לבין שליטת האומות עלינו, שאפשר שבמתן תורה פסק כח הגוים לשלוט עלינו, אבל זה לא מנע מהם את הרצון והיכולת לבא להילחם בנו (שגרם עמלק), רק שלא היו יכולים לנצחנו או לשלוט עלינו. (בכלל בגמ' יש שם מחלוקת, כך שאפשר שההסבר מלשון קירר זה לפי הדעה השניה שחולקת על עניין שיעבוד מלכויות ולמד שבטל מלאך המוות מישראל). אמנם נראה שיש במעשה עמלק לקירור הפחד מישראל עומק גדול יותר, שרש"י מביא (מחז"ל - שמקורו של רש"י זה מהתנחומא) משל על אמבטיה רותחת, שנראה שרמזו בזה שכל העולם פחד מלהילחם בישראל בשל גילוי הקדושה, גילוי יד ה' שהתגלתה ביציאת מצרים (לכן מודגש שעמלק נלחם בנו ביציאתנו ממצרים), שזה הביא לגילוי טהרה וקדושה בעולם, תיקון גדול בעולם לשם ה', וזהו אמבטיה שרומז לטהרה (כעין רמז למקוה) ולגילוי שם ה' שזהו רותחת, כרמז לה' שמשול כביכול כאש ("כי ה' אלקיך אש אכלה הוא א'ל קנא" [דברים ד,כד]. ובפרט שהמשל לאש נאמר בהקשר לקנאת ה', ולכן זה מטיל אימה כמו שפחדו להיכנס וליכווה, פחדו להילחם בישראל). בא עמלק וקירר את הפחד, קירר את האמונה בה', הוריד את פחד הגוים ממה שהיה גילוי שם ה' ביציאת מצרים, ולכן אז כבר לא פחדו יותר מלהילחם בישראל מפני הפחד מה'. לכן גם נרמז לשון קרי וטומאה, שעמלק גילה בעולם בהקשר לישראל גילוי טומאה, ריחוק מקדושה וגילוי ה'. ואיך זה נעשה? ע"י פגיעה באמונה הגדולה שהתגלתה ביציאת מצרים, שעמלק טען לעולם שהכל מקרה, שזהו גם קרך מלשון מקרה, שעמלק טען והטעה את העולם לחשוב שהכל היה מקרה ולא יד ה', ובכך פגם בגילוי שם ה' בעולם, ובכך הביא טומאה לעולם, והוריד את הפחד מלהילחם בישראל. והנה בחטא העגל מי שעשה זאת זה הערב רב, שגרמו לעשיית העגל ולהטעות את ישראל אחריו : "ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (שמות לב,ד). '"עגל מסכה" - כיון שהשליכו לאור בכור באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים ... "אלה אלהיך" - ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' (רש"י). הערב רב הם גוים שעלו עם ישראל ביציאת מצרים, כך שמשמע שהם ראו את יד ה' ולכן התמלאו באמונה ובאו להצטרף לישראל. ממילא אפשר שהערב רב העיזו להקהל על אהרן, וכן לטעון שהעגל הוא אלוה ולהטעות את ישראל, בשל מלחמת עמלק, שבזה פגם בגילוי האמונה בעולם שהיתה ביציאת מצרים, ולכן הם קיבלו מחשבה שהכל היה רק מקרה, ולכן הם חזרו לסורם, לאמונתם בע"ז והתעלמות מאלוקות ה'. (אולי רמז לזה, שעמלק מואשם שקשור לחורבן המקדש [תנחומא "כי תצא" סימן יא], והמקדש הוא כהמשך מהמשכן שהוא המשכו של סיני, כך שזה מרמז שבעמלק יש כח פגיעה במתן תורה. וכן המשכן הוקם כחלק מתיקון מחטא העגל, שעכשיו צריך שהשכינה תחול דרך המשכן בשל חטא העגל שפגם בהשראת השכינה שהיתה במתן תורה [ראה ב'תורת המקרא' "תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א], וכן המשכן מגלה עדות כפרה לעגל [תנחומא "פקודי" סימן ב], כך שפגיעת עמלק במקדש מרמז על מהותו בפגיעה בגילוי שקשור למתן תורה - בחטא העגל). ממילא אם זה כך, אז מובן שעמלק לא רק גרם לכך שלא יפחדו להילחם בישראל, אלא גם כתוצאה ממעשיו גרם לחטא העגל, שזה גרם שיתבטל הכח שנעשה במתן תורה שלא יהיו אומה ולשון השולטים בנו, כך שכל המלחמות נגד ישראל זה תוצאה של הקירור שעשה עמלק. אולי לכן התגלה בעמלק עניין של קרי וטומאה כעין שנעשה בעגל שחטאו בעריות: "ויקמו לצחק" (שמות לב,ו). '"לצחק" - יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית לט) "לצחק בי". ושפיכות דמים, כמו שנאמר (שמואל ב ב) "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו", אף כאן נהרג חור' (רש"י). שהיה בעגל כגילוי שנעשה בעמלק, עריות (טומאה וקרי), שפיכות דמים (כמו שעמלק זינב והרג, ואף גרם שילחמו בישראל וממילא יהיו הרוגים), וכע"ז בכך שהם פגמו באמונה באלוקות ה' (שהוציאנו ממצרים). לכן בפורים שנעשה מלחמה בעמלק (בהמן ובניו, וכן לפי התרגום כל ההרוגים היו עמלקים [ראה ב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]) התגלה ההיפך הגמור מכך, שהתחזקה האמונה ביד ה' הפועלת בטבע. לכן גם נעשה ההיפך מגילוי פגם במתן תורה, שבפורים קיבלו עליהם את התורה מרצון, כתיקון לפגם שהיה בזה במתן תורה: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר", א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים", קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). כך שיש גילוי לתיקון מפגם במתן תורה, שרומז שיש תיקון לפגמים שנעשו במתן תורה, שזהו גם מחיית עמלק קשור לתיקון של חטא העגל ששורשו בגילוי עמלק. בפרט שמה שנעשה בכפיה זה בשל שראו את יד ה' ולכן לא יכלו לסרב, ולכן גם מעשה העגל נעשה כשהיה להם פתח לכפור מהאמונה הגמורה בגילוי יד ה' שראו, ובפורים נעשה ההיפך - שהאמינו בלי שראו בגלוי את יד ה', ואז קיבלו מרצון מחדש את התורה, שכך זה משלים את הפגמים שהתגלו במתן תורה, שקשור ליכולת לכפור ביד ה' (שלא יכלו לכפור ולכן זהו ככפיה, וכן כשיכלו כפרו וחטאו בעגל). לכן מובן חזק מדוע לא הוזכר שם ה' במגילה, שזה כדי להדגיש שלא היו ניסים גלויים אלא הכל ניסים נסתרים, אבל בכ"ז האמינו וגילו את השגחת ה' בעולם, ואף נרמז ליד ה' בנאמר "מלך" סתם (אסת"ר ג,י. וראה על אי הזכרת שם ה' במגילה ב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, וב'לזמן הזה' - 'המלך מלכו של עולם', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). האמונה ביד ה' הפועלת בטבע, שזה ההיפך מהשפעת מעשי עמלק, גם התחדדה בכך שהמן ראה הכל כמקרה (כטבעו מהאומה העמלקית), שלכן הפיל פור, שמה שיצא במקרה הוא יעשה; וחשב שבמקרה יצא לו טוב כי משה מת באדר, ולא ידע שגם נולד בזמן זה (מגילה יג,ב), שזה בעצם הראה שה' מסובב את הכל שאע"פ שלהמן היה נראה כמקרה הכל היה בהשגחת ה'.