מפירוש רש"ר הירש לתורה – פרשת פקודי
מפירוש רש"ר הירש לתורה – פרשת פקודי
שמות לח,כא: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן
מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה. עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד
אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן: מהו
'פקודי'? רש"ר הירש: "בדרך כלל מפרשים 'פקודי' כדין וחשבון
על התרומות והשימוש שנעשה בהן. אולם ... פרטי החשבון והן המידע בנוגע לשימוש, אינם
באים בשלמות.... יתירה מכך, באף מקום בכתובים לא מופיע 'פקד' במובן של כמות כוללת
של חומר ... פירוש פסוקנו כך: אלה הדברים השייכים למשכן, משכן העדות, אשר
יועדו לו על פי ציוויו של משה. הטיפול בדברים האלה נעשה לעבודת הלויים".
לח,כה-כו: וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה,
מְאַת כִּכָּר; וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים,
שֶׁקֶל--בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. בֶּקַע, לַגֻּלְגֹּלֶת, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל,
בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ--לְכֹל הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה
וָמַעְלָה, לְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת
וַחֲמִשִּׁים: מדוע נזכר רק הסכום הכולל של מחצית השקל שנאסף (603550 * 0.5
= 301,775) ולא נמסר כמה כסף נתרם? רש"ר הירש: "השימוש בו לא
הוגבל לבניין המשכן ולחלקיו העיקריים. מן הסתם הרבה מכלי השרת נעשו מהכסף הזה, כמו
במזרקות למזבח העולה שצריכים היו להעשות לכל הפחות מנחושת, אך מותר לעשותם גם
מכסף (על פי רמב"ם, הלכות בית הבחירה א, יט)". החשבון שהתורה עושה
הוא רק לגבי האדנים (300,000) ועוד 1750 לציפוי ראשי העמודים, וויהם וחשוקיהם, אך
ברור שהיו הרבה כלים שנעשו מכסף, לפי מה שנתרם, בנוסף לחובת מחצית השקל.
לט,מג: וַיַּרְא מֹשֶׁה
אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן
עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה: מה משמעות פעמיים 'עשו', ומהי ברכת
משה? רש"ר הירש: "'עשו אותה' ... ביטא את מכלול האישיות, המסירות, ההתנדבות
הנלהבת וזריזות המעשה של העם כולו. שנית 'כאשר צווה ה' כן עשו' – (מבטא
ש)זריזותם והתלהבותם השתעבדו לגמרי, הן מצד הכלל והן מצד הפרט, אל הציווי האלוקי.
אף בעל מלאכה לא ניסה להביא רעיונות משלו ואת הייחודיות שלו להשפיע על המלאכה ...
שמחה זו על מילוי חובה בהתלהבות ... כאשר הוא משעבד עצמו לגמרי לרצון ה',
דבר המביא תחושה של מימוש עצמי ושמחה שאין לה אח ורֵע ... זה מה שמראה שהאדם הוא
עבד ה' ... חז"ל מוצאים את תוכן ברכתו (של משה) בפסוק המסיים את תפילתו הגדולה
'תפילה למשה' (תהלים צ'): יֵרָאֶ֣ה אֶל-עֲבָדֶ֣יךָ פָעֳלֶ֑ךָ וַ֝הֲדָרְךָ֗
עַל-בְּנֵיהֶֽם. וִיהִ֤י נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה
יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ. וּמַעֲשֵׂ֣ה
יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ – זו החירות; וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ
כּוֹנְנֵֽהוּ – זוהי השמיעה בקול ה'. רק שתיהן יחד מבטיחות לנו את ה'נועם' – האושר
העילאי, שהק מכין עבורנו, אם נקדיש את עצמנו אליו כאדוננו ... 'ויברך אותם מה'
– אמר להם, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם".
מ,יז: וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן,
בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית--בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ: הוּקַם, הַמִּשְׁכָּן: אם
ימי המילואים היו שבעה ובכל אחד מהימים האלה העמיד משה את המשכן ופירקו, מה
המיוחד בהקמת המשכן באחד בניסן? רש"ר הירש: "הקמת המשכן באחד בניסן הייתה
סופית ולצמיתות ... רמז למשכן בעתיד ... שבע פעמים יפורק (להעבירו למקום אחר)
או יחרב ... במדבר, גלגל, שילה, נוב, גבעון, בית ראשון, בית שני – אשר כולם
הסתיימו בחורבן, ובאחרית הימים יקום לבסוף הבניין השמיני, שאליו כולנו מצפים,
ועמוד לנצח".
שבת שלום, שבת
של שייכות, עשייה לשם ה', ציפייה, מזל טוב להולדת ארבל טל ולבת המצוה המהוללה הדס,
ושנגבר על אויבינו, וישוחררו כל החטופים, אורן.
