"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם" וגו' (ויקרא א,א-ב). '"ויקרא אל משה". ילמדנו רבנו: העובר לפני התיבה וטעה ולא הזכיר ברכת המינים, מנין שמחזירין אותו? כך שנו רבותינו: העובר לפני התיבה וטעה, בכל ברכות כלן, אין מחזירין אותו. טעה בברכת המינים, מחזירין אותו ואומרה בעל כרחו. ומפני מה מחזירין אותו? חיישינן שמא מין הוא, שאם יהא בו צד מינות, קלל עצמו ועונין הקהל אמן. וכן מי שלא אמר בונה ירושלים, מחזירין אותו, חיישינן שמא כותי הוא. אמר רב אסי: גר שקבל עליו כל התורה כולה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו. ולא עוד, אלא אפילו דקדוק אחד מן התורה או מדברי סופרים. אמר רבי יהודה בר שלום: אתה מוצא ארבעים ושמונה פעמים הזהיר הקדוש ברוך הוא בתורה על הגרים, וכנגדן הזהיר על עבודה זרה. אמר הקדוש ברוך הוא: דיו שהניח עבודה זרה ובא אצלכם, אני מזהירך שתאהבהו, שאני אוהבו, שנאמר: "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה" וגו' (דב' י יח)' (תנחומא "ויקרא" סימן ב). המדרש מביא על ש"ץ שטעה ועל גרים בהקשר לויקרא, אולם לא מובן מה הקשר בין הדברים, איפה מרומז בויקרא משהו שקשור לזה? אולי הקשר הוא שמשה נכנס כאן למשכן והמשך המשכן הוא המקדש בירושלים, וכן נאמר כאן על הקרבנות שמקריבים במשכן ובהמשך יקריבו במקדש; וכאן בתחילת הפרשה מדובר על כניסת משה בפעם הראשונה מהקמת המשכן (שלא נכנס עד שה' קראו) ולכן זה מזכיר את הקמת המקדש שאנו מתפללים כל יום לבניינו ושנזכה להיכנס ולעבוד בו. לכן יש מקום להדגיש כאן נגד הכותים שהם שינו מהאמת, שהם העבירו את מקום העבודה להר גריזים, ששם הקימו מקדש והם היו מקריבים שם, וכן הם נגד בניין המקדש, כמו שמפרש העץ יוסף על הכותים: 'שמא כותי הוא. פירוש לפי שהכותים בנו מקדש בהר גריזים ושם היו זובחים קורבנות, כמ"ש בס' יוסיפון. ולפיכך אינם מתפללים על בנין הבית וירושלים'. לכן תחילת פרשתנו מזכירה לנו נגד הכותים, וממילא גם את היוצא מכך בתפילה. עוד אפשר שהתפילות כנגד קרבנות: ' רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות כנגד תמידין תקנום ... ותניא כוותיה דר' יהושע בן לוי: מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות? שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות. ורבי יהודה אומר: עד ארבע שעות, שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות. ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב? שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב. רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה, שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה. ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע? שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה. ומפני מה אמרו של מוספין כל היום? שהרי קרבן של מוספין קרב כל היום. רבי יהודה אומר: עד שבע שעות, שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות' וכו' (ברכות כו,ב). לכן כיון שהתפילות כנגד קרבנות התמיד ומוסף, אז כאן שמדובר על קרבנות וכניסה של משה למשכן, שזה מזכיר כניסה לתפילה בבית כנסת שהוא 'מקדש מעט', אז זה מזכיר את התפילות (ועיקרם זה תפילת 18) ולכן דרשו והביאו כאן על התפילות (ובפרט שזה על ברכות שב-18 שהוא עיקר התפילה, שהוא כנגד הקרבנות. אמנם התפילות כנגד תמידים ומוספים ואילו כאן זה קרבנות יחיד, אולם הדימיון הוא מעצם זה שמדובר בקרבנות. אולם יותר מזה, כל הקרבנות של היחיד מוקרבות בין תמיד של שחר לתמיד של בין הערבים [שלא מקריבים קודם לתמיד של שחר ולאחר תמיד של בין הערבים], כדי שיהיו כלולים במעטפת של כח קרבן הציבור, לכן אע"פ שכאן מדובר על קרבנות יחיד בכ"ז שורשם קשור בחיבור לתמידים, ולכן דרשו על תפילת 18 שהיא כנגד התמידים). אפשר גם בפשטות שכאן מדובר על כניסת משה לשמוע את דבר ה', שזה אחד מששת הדברים של יעוד המשכן (ראה 'תורת המקרא' "פקודי" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ויעוד נוסף הוא מקום לכיוון לתפילות (שם [' ... נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד. א"ר אבין ואיתימא ר' אבינא: מאי קראה? (שיר השירים ד, ד) "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות" תל שכל פיות פונים בו'. (ברכות ל,א)]). לכן זה הזכיר את התפילות ואת הכותים ששינו מהכיוון לירושלים. אולי גם נזכרו כאן במינים, כיון שכאן משה נכנס למשכן וה' ציווהו על התורה (שה' חזר על כל התורה או שהוסיף את פרטי התורה [סוטה לז,ב]), שבזה הדגשה נגד המינים שטענו שרק את עשרת הדברות ה' אמר: 'וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים. א"ר יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. תניא נמי הכי: ר' נתן אומר: בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. רבה בב"ח סבר למקבעינהו בסורא, א"ל רב חסדא: כבר בטלום מפני תרעומת המינין. אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא, א"ל רב אשי: כבר בטלום מפני תרעומת המינין' (ברכות יב,א). 'בקשו - לקבוע עשרת הדברות בקריאת שמע. מפני תרעומת המינין - שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר תורה אמת, ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ב"ה ושמעו מפיו בסיני' (רש"י). לכן הביאו כאן הלכות תפילה בהקשר שנגד המינים. הסיום על הגרים נראה שקשור בשל שכאן בפרשיות מדובר על קרבנות, והקרבנות הם היפך מע"ז, שמקריבים לה' ולא ח"ו לע"ז (ולרמב"ם עניין הקרבנות זה כדי לנתק את האנשים מע"ז). בנוסף כל התורה כולה היא היפך מע"ז: '"מן הדרך אשר צויתי אותם ללכת אחרי אלהים אחרים" - מכאן אמרו: כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה' (ספרי; דברים יא,כח). לכן מובן שבמשכן היה את המשך קבלת התורה (שה' ציווה את משה באוה"מ על התורה, מה לצוות לבנ"י שיעשו [ונאמר למשה שוב כמו שנאמר מסיני, הכללים והפרטים, או שנאמרו גם הפרטים שלא נאמרו מסיני]) וגם מקום הקרבנות (שנגד ע"ז, ואף עניין המשכן עצמו הוא בשל שחטאו בעגל [ראה ב'תורת המקרא' "תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]), כיון שיש קשר בין שניהם. לכן הביאו כאן על הגרים (כמו שנעשה לבנ"י כעין מעשה של גרות במעמד מתן תורה [רמב"ם איסורי ביאה יג,א-ד]) שכדי להתגייר צריכים לקבל על עצמם את כל התורה, ומודגש מעלתם על שעזבו את הע"ז, שלכן מודגש שההזהרה עליהם זה כעין ההזהרה על ע"ז (במספר ההזהרות), ששני הדברים - עזיבת ע"ז וכל התורה קשורים יחד (ושניהם הוזהרו בתורה מ'ח פעמים, כרמז על התורה שיש מ'ח דברים כדי לקנות תורה: 'והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים' [אבות ו,ו]). אולי גם אמרו כאן על הגרים כעין המשך מכך שמשה לבדו היה שומע את הקול, והקול היה כמו בסיני: ' ... ומנין שבקול מתן תורה היה מדבר? שכן הוא אומר: "קול ה' בכח" (תהל' כט ד). וכן הוא אומר: "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו" (במד' ז פט), הקול שהיה שומע במתן תורה, שנאמר: "קול ה' שובר ארזים" (תהלי' כט ה), ובו היה מדבר על כל דבור ודבור ועל כל אמירה וצווי. שמא תאמר, שנשמע הקול לישראל מבחוץ? תלמוד לומר: "וישמע את הקול", הוא היה שומע בלבד. וכי מאחר שבקול גבוה היה מדבר, למה לא היו שומעים? לפי שגזר הקדוש ברוך הוא על הדבור שיצא והלך אצל משה ועשה לו הקדוש ברוך הוא שביל שבו יוצא הקול עד שיגיע למשה ולא נשמע לכאן ולכאן, שנאמר: "לעשות לרוח משקל" (איוב כח כה), שכל דבור ודבור שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא, הכל במשקל. וכן הוא אומר: "ודרך לחזיז קולות" (שם שם כו), שעשה לו הקדוש ברוך הוא דרך לאותו הקול שילך אצל משה בלבד, שנאמר: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו", אליו היה נשמע ולא לאחר' (תנחומא "ויקהל" סימן א). דבר זה מזכיר את הגרים, שהם כעין שומעים בקולם הפנימי לבא להתגייר, ומזלם היה בסיני כדי ליטהר מטומאת הנחש ('א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? א"ל: אע"ג דאינהו לא הוו מזלייהו הוו, דכתיב (דברים כט, יד) "את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה" וגו'' [שבת קמו,א]), ממילא נראה שיש בזה קצת השפעה מהטהרה לבא להתגייר, ולכן זה כעין ששומעים קול מסיני לבא להתגייר (ובכ"א יש בגרים קול פנימי שאומר להם להתגייר וכן קשר למתן תורה). אפשר שדרשו כאן על הגרים בשל הנאמר בויק"ר: '"אדם כי יקריב מכם" למה לא נאמר איש, כמ"ש להלן (שמות יב, ג): "דבר אל כל עדת בני ישראל (איש כי יקריב) [ויקחו להם איש שה וגו']", אף כאן יאמר הכתוב 'ויקחו לכם איש בקר או צאן' למה נאמר אדם? להביא את הגר' (ויק"ר א,ט). לכן דרשו כאן על הגרים. וכן בהמשך שם: '"מן הבהמה מן הבקר וגו'" אם נאמר מן הבהמה למה נאמר מן הבקר ומן הצאן? מכאן אמרו: מקבלים מיני זבחים מרשעי ישראל כדי להכניסן תחת כנפי השכינה, חוץ מן המומר והמנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא', לכן בתנחומא דרשו על המינים והכותים הרשעים. (גם ביר' הובא: 'ותני כן: אָדָם (ויקרא א, ב) - לרבות את הגרים, מִכֶּם (שם) - להוציא את המומרים. אי 'אדם' - להוציא את המומרים, מכם - להוציא את הגרים, אמרת אחר שריבה הכתוב ומיעט, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - לרבות את הגרים שמקבלין ברית כישראל, יצאו המומרים שהפירו ברית ישראל, וכן הוא אומר: "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה" (משלי כא, כז)' [יר' חולין א,א (וכן בדומה בתו"כ פרשה ב אות ג)]).