'ולמה שמונה עשרה? ... רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יוחנן: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני. אמר רבי חייא בר ווא ובלבד מן (שמות לח,כג): "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן" עד סופיה דסיפרא' (יר' ברכות ד,ג). היר' מביא כמה סיבות כנגד מה נתקנו דווקא 18 ברכות בתפילה. רשב"נ בשם ר"י מביא שזה כנגד הציווים שנאמרו בפרשת הקמת המשכן (שזהו משכן שני, לא מה שנאמר בפעם הראשונה שזהו הציווי על המשכן [פרשות תרומה, תצוה וכי תשא], אלא מה שנאמר פעם שניה על המשכן שזהו החלק של הביצוע שבנו בפועל [פרשות ויקהל פקודי]). המשכן מיועד לגלות את שם ה' בעולם ולהשראת שכינה ע"י חיבור שמים וארץ, וכך גם בתפילתנו אנו פועלים לגילוי שם ה' בעולם, להעלות את הארץ בקדושה לחיבור לשמים, שזהו שמתפללים על דברים ארציים בבקשה מה' שישפיע לנו, שיפעל ויעזרנו בעולם, שזהו ע"י שכינתו בעולם שמתגלה ידו בעולם ובזה יש גילוי שם ה' בעולם. ועוד בפרט שהתפילה היא על הנעשה במציאות העולם, שזה להבאת גילוי קדושה בעולם (שנברא, שמוכח שכולו של ה' והוא השולט ופועל בעולם), וזהו כעין מקדש שהוא כנגד בריאת העולם (תנחומא "פקודי" סימן ב) שמביא לגילוי קדושה בעולם (ומוכיח על מלכות ה' בעולם). לכן זה מתגלה במניין ציווי ה', שאנו פועלים ע"פ ציווי ה' ובכך מגלים את שם ה' בעולם, וכן בתפילה ובמקדש מביאים שה' יצווה עלינו שנקבל טובה (אולי גם, כשאנו פועלים ע"פ צו ה' אנו ראויים שכנגד זה ה' יתן שבפינו יחול כמו שהוא מצווה, שיש בפינו גילוי קדושה מדבקותינו בו, וכך פועלת התפילה בשמים שתתקבל לרצון לפני ה'). לכן מי שאמר זאת זה ר"י, שרומז לבקשה לקדושה שלמה של שכינת ה' בעולם; שבעולם נעשה הסתר שם ה' ע"י עמלק שפגע בגילוי שם ה' הגדול שהיה ביציאת מצרים, ולכן התגלה חיסור משם ה' בעולם, מהתגלות שמו הגדול, כמו שמביא רש"י: '"ויאמר משה" - כי יד על כס י'ה. ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו כס ולא נא' כסא? ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו. וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם, שנאמר (תהלים ט) "האויב תמו חרבות לנצח", זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א) "ועברתו שמרה נצח" (תהלים שם) "וערים נתשת אבד זכרם המה", מהו אומר אחריו "וה' לעולם ישב" הרי השם שלם, "כונן למשפט כסאו" הרי כסאו' (רש"י; שמות יז,טז). לכן מתגלה בשם יוחנן התחלות חצאי שם ה', י' של תחילת י'ה, ו-ו' של תחילת ו'ה, שה' 'חנן' אותנו בקדושה ועלינו לתקן את העולם מהטומאה, עד שיתגלה בשלמות שם הויה לעתיד לבא (במחיית עמלק). זה קשור גם לירושלים שה' נשבע שילחם בעמלק על שהחריבוה: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק". וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה". כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, תמחה. כשפשט ידו בכסא, מחה אמחה. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'" (ירמ' ג יז). לפיכך מחה אמחה. ונאמר, "כי יד על כס י'ה מלחמה לה'" (שמ' יז טז)' (תנחומא "כי תשא" סימן יא), שזה כחלק מפגיעתו של עמלק בגילוי שם ה' ושכינתו וכסאו בעולם. בית המקדש הוא גם מקום לכיון לתפילה: ' א"ר אבין ואיתימא ר' אבינא: מאי קראה? (שיר השירים ד, ד) "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות", תל שכל פיות פונים בו' (ברכות ל,א), כיון שבתפילה מביאים לחיבור שמים וארץ שיסודו במקום המקדש. לכן התפילות הוסמכו כנגד הקרבנות, שיש קשר בפעולתם לחיבור שמים וארץ, לגילוי שם ה' בעולם. לכן ר"י שמרמז בשמו על שם ה' בעולם שמיועד להיות שלם, מלמד שזה כנגד הנאמר במשכן. וזה בנאמר בציווים שבביצוע של הקמת המשכן, שזהו פעולתנו בהקמת המשכן, שכך בתפילתנו אנו פועלים כעין דומה לפעולת הקמת המשכן - להקים מקום לשכינת ה', לתקן שהעולם יהיה ראוי לשכינת ה'. (אולי גם לפי הדעה שפרשיות המשכן והעגל נכתבו כסדרם, אז הגילוי דווקא במשכן שלאחר העגל, שאז ירדנו ממדרגתנו כמלאכים [ע"ז ה,א] ולכן אז יש צרות ובעיות עליהם אנו מתפללים לה' שיעזרנו). [גם יוחנן - חנן בגימטריה 108 שבספרות יש את המספרים של 18, שהתפילות [18] קשורות להשלמת שם ה' שיושלם מי'ה לתוספת של ו'ה]. (בויק"ר א,ח במקום ר"י מובא בשם 'רבי נתן', שזה רומז לנתינה, שבתפילה ובמקדש יש נתינה גדולה משמים - הורדת שפע לעולם. ביר' תענית ב,ב מובא בשם 'רבי יונתן', שבזה יש חיבור בין השלמת גילוי שם ה' [י'ו], להבאת - נתינת שפע ברכה לעולם [נתן]). בשמו מביא זאת 'רבי שמואל בר נחמני' רמז שבתפילה אנו מכוונים לגלות את שם ה' בעולם, שזהו 'שמו א'ל' שבאים לגלות שמו בעולם (וזה בשם א'ל רמז לכח חזק [אל=כח חזק (כמו אילי הארץ)], שבאים בכח חזק לגלות את שם ה' בעולם. וכן רמז למציאות העולם שאנו מקדשים כהמשך לבריאת ה' את העולם: 'דאמר ר"ל: מאי דכתיב (בראשית לה, יא) "אני א'ל שדי"? אני הוא שאמרתי לעולם די' [חגיגה יב,א]. שאמר די כדי שהאדם יוכל לשכלל את העולם. וכן רמז ל: ''"אני א'ל שדי" - אני הוא שיש די באלקותי לכל בריה. לפיכך התהלך לפני ואהי' לך לאלוק ולפטרון' [רש"י; בראשית יז,א], רמז שאנו מגלים ומפיצים את שם ה', וזה בא עם כך שה' נותן לנו שפע כאלוקנו ופטרוננו, שזהו ע"י הברכות שבזה מביאים לשפע טוב שה' נותן לנו, ובכך מגלים את שם ה' בעולם [בעצם תפילתנו, וכן בכך שה' מביא לנו בעקבות כך דברים בעולם, זה בא עם גילוי ה' בשל שבא בעקבות תפילתנו שזה חיבור שמים וארץ]). וכן שמואל רומז לשמואל הנביא שהיה קשור להקמת המקדש, למציאת מקום המקדש (זבחים נד,ב), וכן קשור לתפילות: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו קראים אל ה' והוא יענם" (תהלים צט,ו). 'נחמני' רומז לתפילה, שבה מבקשים מה' שישפיע לנו טובה ובכך ינחמנו מהרעה; וכן המקדש מביא לטובה בעולם, שכעין מנחם מהרעה שחלה בעולם הגשמי מחטאינו [וכן נחמה שאע"פ שיש בנו חטא בעולם (שזהו צער גדול מעצם החטא, וכן מהרעה  הרוחנית שגורם בהתרחקות מהקדושה), בכ"ז ה' משרה שכינתו בתוכנו ע"י המקדש: "וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם" (ויקרא טז,טז) וזהו נחמה גדולה] (אולי גם רמז שבשמו יש 'נח' שזה רמז שתיבת נח היתה כעין ארון הברית [זוהר] שהיה בזה מעמד של חיבור קדושה בעולם [ראה 'תורת המקרא' "נח" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א] שזהו כעין שבמשכן יש את ארון הברית וזה מביא לקדושה ושכינה בעולם [ובגימטריה 'נחמני' זה 'נח ק' שמאה (ק') זה שלמות, שבמקדש נעשה שלמות של הבאת הקדושה לעולם, כעין מה שנעשה במיעוט קטן אצל נח]). מניין הציווים מתחיל מ"ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן", כרמז 'אהליאב' - 'אהל יאב' שמתחלפת אות א באות ה' (בדרשות), וכך יוצא 'אהל' (אוה"מ) שממנו 'יהב' - נתן, שה' נתן ונותן לנו שפע קדושה וטוב לעולם, שזהו גם מהתפילות שמבקשים מה' שיתן לנו שפע קדושה וטוב בעולם (ובתפילות מכוונים פנינו וליבנו למקום המקדש). וכן גימטריה 'י'ח א'ל' שמבקשים מה' שירחם עלינו (א'ל) וימלא בקשותינו שעיקרם זהו ב-י"ח ברכות שבתפילה. (זה בשם א'ל שהוא רחמים, וגם רומז לכח חזק [אל=חזק], שה' יגבר את מידת הרחמים על מידת הדין וימלא בקשותינו ברחמים. וכן כרמז לקריאה בשם ה' בעולם בתפילה כמו שעשה אברהם: "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" [בראשית כא,לג] שזה נעשה שאמר לאורחים לברך את ה' [על האוכל (סוטה י,א-ב)] שזהו כרמז לתפילות שאנו מברכים את ה' ומגלים את מלכותו בעולם). "בן אחיסמך" רמז לתפילה שאנו מתפללים וסומכים על ה' שיעזרנו, שזהו 'א'- ה' האחד ששולט בעולם (ולכן הוא היחיד שיכול לפעול לנו), 'חי' תפילת 18 בה אנו מתפללים (וכנגד 18 ציווים שבמשכן), 'סמך' עליו (על ה') אנו סומכים בתפילתנו (ובכל מציאותנו). ואנו באים ליתפלל לה' במעלתנו כבניו של הקב"ה, שזהו "בן" שבאים ליתפלל לה' כבנים ("בן אחיסמך"). והוא שייך "למטה דן" כרמז שה' דן אותנו (מה תהיה המציאות ע"פ מעשינו בקדושה) ולכן מתפללים שה' יעשה לנו טובות וימלא בקשותינו ע"י השפעת קדושתו בעולם (על ידנו) שכך העולם יתקדש ויהיה טוב; זהו 'למטה' כרמז שיפנה ויגלה קדושתו כאן 'למטה' בעולם, וכך ידוננו לטובה.