"הניחה לי....."
נכתב על ידי משה אהרון, 28/2/2024
בס"ד.
"הניחה לי....."
-----------------------
וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ח סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם--עָשׂוּ לָהֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ, וַיִּזְבְּחוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ט וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא. י וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל. יא וַיְחַל מֹשֶׁה, אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו; וַיֹּאמֶר, לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. יב לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ. יג זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם. יד וַיִּנָּחֶם, יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.
הדיאלוג שהתורה בחרה לחסוך מאתנו.
אותו המסתתר בין "הדיבור הקשה שבפתח הדברים .
וה"אמירה" שבאה בהמשך לאמור :
"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא".
אמירה שהניבה בסוף את הפניה : "הניחה לי..."
הנה אם כן לפניכם הדיאלוג הקשה, שכאמור חסכה מאתנו התורה , אותו שהתנהל בין הדיבור הקשה שלפני....
לאמירה המתונה.... שלאחרי.
כשאמר לו הקב"ה למשה :
"לך רד, כי שיחת עמך" ,
השיבו מיד משה ולוואי שרק אני ארד ולא תאמר לי : "עמך" שהוא עמך שלך עוד בטרם היותי ובטרם הפך גם לעמי.
ולא עוד שאתה מוסיף ואומר לי : "אשר הוצאת מארץ מצרים".
וכי אני הוצאתים באותות ומופתים.....
העם הוא עמך ואתה הוצאתו ממצרים ,גם לקיים ההבטחה לאבותם......
ואתה שידעת כי הוא עם עבדים שכל חייהם חשופים היו לעבודת אלילים היה לך לקצר את ארבעים היום להסיר את אותה המכשלה מפתחם.
ועוד אומר אתה : "סרו מהר..."
כאן עצר בו הקב"ה באומרו : "הניחה לי".
הניחה לי בשתיים":
פעם אחת, שאין אתה יכול ליידע חשבונותיי עד תומם.
ועוד, והניחה לי לעשות בהם כמידת הדין על קשי עורפם.
אזי שב ונתעשת משה מעט. התחלחל מתעוזתו לאמור : "וי- חל"
ושינה נימת דיבורו לאמור : "ויחל משה את פני ה' אלוהיו".
משל להדגיש כי שב להתייחס לקב"ה כאל אלוהיו , שכאמור חשבונותיו ,אינם כחשבונות של ילוד אישה כמותו......
דבר שלסוף גם שינה את גישתו של הקב"ה :
להנחם מהרעה אשר דבר לעשות לעמו - דגש על : "עמו".
והנה בהמשך שב הקב"ה לנהוג במשה מידה כנגד מידה :
כשאמר לו :"פסול לך"
לאמור גם וברמז :
"אתה שעצרת בי מלממש את חרון האף. אתה הוא שבחרון אפך שברת הלוחות ולא עוד שהסכנת להרוג בהם.
ולא עוד שגם שבת והסכמת : כי העם הוא עם של קשה עורף.
שנאמר כי משה נכח לדעת כי "פרוע" העם.
"פרוע" = אותיות :"עורף".
כך או כך, זכה גם משה לבסוף , שכנגד המילים : "לך רד".
נאמר לו לבסוף :
" לך עלה מזה". [שברור כי הקב"ה לא כיוון בכך שמשה יעלה לארץ....] אלא ,
שהודה לו הקב"ה כי מאותו דין ודברים משה שב ועלה למקום שאין למעלה ממנו לילוד אישה .וכדי גם הזכות : להארת פניו ,
כ"פני" האלוהים [האצלה].
והיה אם יש קורא לדברים, והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת, אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.
משה אהרון
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
