ישנם מספר מצבים בהם נקלע אדם לקשיים כלכליים, ובכל מצב התורה, בפרשת השבוע בהר, מפרטת לנו את העזרה שעלינו להגיש:

מצב א':  "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻוזָּתוֹ וּבָא גֹואֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו" (ויקרא כה, כה)

בתקופת המקרא מעמדה הכלכלי של כל משפחה היה תלוי באדמה שבבעלותה. לעיתים קורה שאדם, עקב בעיות כלכליות נאלץ למכור את שדהו, אז נכנסות לפעולה הוראות התורה. על הקרוב ביותר לאיש שמכר את שדהו ("גֹואֲלוֹ הַקָּרֹב"), מוטלת החובה לגאול את השדה ולהשיבה למוכר. המעניין בהוראה זו היא: שאסור לקונה להפריע ליוזמת גאולת השדה ע"י הגואל, הוא מוכרח להשיב את השדה בתנאי שיקבל את מחירה. אם לאותו מוכר לא היה גואל, ולאחר זמן הוטב מצבו הכספי, זכותו לכפות על הקונה את החזרת השדה תמורת הסדר כספי הוגן.

מצב ב':  "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ" (ויקרא כה, לה)

אדם שמכר את שדהו, אך עדיין לא התאושש כלכלית והוא ממשיך להתדרדר כלכלית: צו התורה דורש לתמוך באדם טרם ייפול. לעזור לו לשקם את מפעלו, חנותו. לא לכפות עליו לדוגמא שותפות שאינו רוצה בה. בוודאי לא לצפות לרגע, בו יהיה נאלץ למכור במחיר נמוך את העסק, שהשקיע בו את חייו. ההפך עלינו להגיש את מלוא הסיוע, למען ישקם את מפעלו וינהלו כמקודם - "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ". גם כאשר עזרת לו, והלוואת לו כסף, ההלוואה צריכה להיות ללא ריבית, "אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקיךָ וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ" (ויקרא כה, לו).

מצב ג': "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹודַת עָבֶד" (ויקרא כה, לט)

לעתים לא הועילו כל הפתרונות, והאדם הגיע עד משבר, ובצעד נואש מכר את עצמו לעבדות, מוסד שהיה מקובל בעולם העתיק.

כך מסכם הרמב"ם (הלכות עבדים, פרק א) את ההלכות התלמודיות בנידון ההתייחסות לעבד:

"כל עבד עברי אסור לעבוד בו עבודת פרך, ואיזו עבודת פרך? זו עבודה - שאין לה קיצבה, ועבודה - שאינו צריך לה... שלא יאמר לו: 'עדור תחת הגפנים עד שאבוא', שהרי לא נתן קיצבה... וכן לא יאמר לו: 'חפור מקום זה' והוא אינו צריך לו. כל עבד עברי אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים בוזים... כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ, או יחלוץ את נעליו..". 

מההלכות הנ"ל לפי הרמב"ם רואים שישנה דרישה להתייחסות מלאת כבוד כלפי העבד, ששמות לב גם לדקויות פסיכולוגיות.

עיון נוסף בפרשה מעלה את השוויון המלא שבין העבד ואדונו: "כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ... " (ויקרא כה, מ)

חז"ל במדרש (ספרא פא) כתבו על כך: "עִמָּךְ - במאכל, עִמָּךְ - במשתה, עִמָּךְ - בכסות נקיה, שלא תהא אתה אוכל פת נקי והוא אוכל פת קיבר (קמח גס שלא מנופה, לחם עוני). אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין (כותנה) והוא ישן על גבי תבן".

פשוט שוויון בתנאים. ומה אם ברשות האדון רק כר אחד למשכב בלילות? עקרון השוויון מחייב לתת את הכר לעבדו! מסקנת התלמוד (קידושין דף כ, א) היא: "מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו".

לסיכום:

לאור המצבים הנ"ל, נשאלת השאלה – איך אפשר לנהל חיי מסחר וכלכלה? כיצד ניתן לכפות על בני אדם וחברה, שינהגו בהתאם להנחיות אלו, שהן בניגוד קוטבי לאינטרסים הכלכליים והאישיים? כיצד ניתן לקיים כך חברה דינאמית ומתפתחת? ומי בכלל מסוגל להתנהג בהתאם להנחיות צדקניות אלו?

התשובה טמונה במילה אחת, שחוזרת על עצמה בעקביות בפסוקים אלו. המילה "אָחִיךָ". הפניה לאדם היא שתעזור ל"אחיך", לא לזולת סתם, כי אם "לאחיך". תחשוב שכל אחד מבני ישראל הוא פשוט "אחיך", ואז כבר תפעל לפי ההנחיות הנ"ל. כי למען אח, מוכן האדם לעשות מעל ומעבר למקובל.

ואם לא בזה די, אז התשובה לכול נמצאת בפסוק שמסכם את פרשיות אלו: "כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם..." (ויקרא כה, מב).

הידיעה והאמונה, שבסיס אחדות העם הינו רוחני טהור ומקורו באלוקים, לפניו עומדים כולם בשווה, דורשת ומאפשרת אחווה עמוקה זו. בלעדיה, מתרחבים הפערים החברתיים. האדישות והניכור גוברים וחיי החברה, המסחר והכלכלה החופשית הופכים לזירת התגוששות. זירה בה שולט הכלל ההרסני: "תפוס כפי יכולתך".

מאת: הרב משה גרילק – מתוך הספר "פרשה ופשרה"