"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (שמות כה,א-ב). "ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו. וצפית אתו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב" וגו' (שם י-יא). '"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". הה"ד (משלי ד, ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" – אל תעזובו את המקח שנתתי לכם … ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו? אמר הקב"ה לישראל: מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה, שנאמר: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". משל למלך שהיה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו. אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי – שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ"' (שמו"ר לג,א). שורש המשכן והמקדש זהו קה"ק שם הארון עם הלוחות, הוא מהותו של המשכן שעומד על בסיס התורה שקיבלנו, שבעקבותיה כביכול ה' דר עמנו. אולי ע"פ המשל שמובא אפשר להסביר ע"ד הדרש את הארון, שבו התורה ועליו נאמר עיקר המשל של המלך. בארון יש שלושה ארונות זה לפנים מזה, הפנימי והחיצוני זהב והאמצעי עץ, אולי זה רמז שהקב"ה הוא מלך העולם, וע"י התורה אנו מגלים שמו וממליכים אותו בעולם, שזה ע"י התורה שבאה יחד עם ה', שכעין יחד; לכן האמצעי הוא עץ כרמז לתורה שהיא "עץ חיים" (משלי ג,יח), וסביבו זהב, כרמז למלכות (שהמלכים מתפארים בריבוי זהב אצלם, בכתר ובשרביט וכו'), שאנו ממליכים את ה' בעולם ע"י התורה, וזהו כמשל על המלך, שבנמשל הבת זהו התורה, וסביבה זהב כרמז למלכות ה', כרמז למלך שבמשל (ובארון הארונות באים יחד, כמו שהמלך בא עם בתו). מעליו יש את הכפורת שבה יש שני כרובים שהם זכר ונקבה מעורים זה בזה (יומא נד,א-ב), שזהו כרמז לאחד מהמלכים ולבת המלך, כרמז כמו שבמשל המלך בא אתם בשל שהיא אשתו ולכן לא יכול שלא לתת לו אותה, כך התורה נתנה לנו ולכן ה' כביכול מצטרף אלינו; שזהו שבכרובים רואים את חיבורם של ישראל לתורה – אם בנ"י עושים רצונו של ה' (ב"ב צט,א), שזהו חיבור בנ"י והתורה, שזהו כאיש ואשתו – אחד המלכים (=הבעל) ובת המלך, שלכן המלך במשל, וה' בנמשל - הצטרף אליהם. לכן גם כמשל שהמלך אומר שלאן שהולכים ילך עמהם, כך גם בארון המוטות שבהם היו נושאים אותם לא היו מוסרים ממקומם ("בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו" [שמות כה, טו]), כרמז שתמיד ילך עמהם. (בנוסף, המוטות היו נראים כעין דדי אשה בולטים מהפרוכת: ' … דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה, שנא' (שיר השירים א, יג) "צרור המור דודי לי בין שדי ילין"' [יומא נד,א]. שזהו כרמז שהתורה כעין בת המלך, וזה  בולט מהפרוכת כרמז שזה משפיע לכל המשכן, שהכל נעשה בזכות התורה שנתנה לנו, שלכן ה' בא יחד איתה). בנוסף, פני הכרוב היו כמו ילד: 'ומאי כרוב? א"ר אבהו: כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא' (סוכה ה,ב), כרמז לבת המלך (שהיא הילדה של המלך). המשכן משפיע קדושה לכל העולם, שמעלה את כל העולם לחיבור לה', ע"י גילוי תורה בעולם (שלכן המלך איתה ולא יכול להפרד, כיון שבתו זהו גילויו שלו, שהיא יצאה ממנו, כך התורה זהו גילוי רצון ה', שיצא כביכול ממנו, ולכן מגלה את שם ה' בעולם), וכך משפיע לעולם היפך הגמור משלושת העברות החמורות; במקום שיא הקלקול נעשה שיא התיקון. לכן נאמר שלוש פעמים "תרומה" בפס' שה' אמר שבנ"י יביאו תרומה להקמת המשכן (שמות כה,ב-ג), כרמז לתיקון העולם, להעלותו – להרימו מהגשמיות הגסה לקדושה גבוה (תרומה לשון הרמה). כך בשלושת הארונות שנים של זהב, כעין רמז למלכות (שהמלכים מתפארים בריבוי הזהב שאצלם) שזה כנגד ע"ז ושפיכות דמים, שע"ז זה המלכת הע"ז, וש"ד זה פגיעה בדמותו של המלך – כביכול בדמות הקב"ה (שלכן חובה לא להלין את המומת בתליה: "כי קללת אלקים תלוי" [דברים כא,כג], '"כי קללת אלקים תלוי" - זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו, וישראל הם בניו' וכו' [רש"י]), ולכן כנגד זה זהב. עץ מרמז על עץ הדעת שהביא לתאוות ובפרט לתאוות הזימה, כמו שמיד ראו שהם עירומים. שכך בארון בא להרים את העולם כולו לקדושה, שכך במקום זה יתגלה בזהב כנגד מלכות ה' כראוי, ועץ כנגד עץ החיים – התורה. כיון שהתורה נתנה לידנו ביוה"כ (שאז משה ירד בפעם השלישית), לכן אז נכנס הכה"ג לקה"ק למקום הארון לכפר, לתקן ולקדש את כל העולם, כמעלת יוה"כ. התורה נתנה אלינו לאחר הפעם השלישית שמשה היה בסיני, וכך הארון מורכב מארון פנימי וחיצוני של זהב, כעין העליה לסיני בפעם הראשונה והאחרונה שבהם נתנה התורה למשה, ולכן זהב כרמז למלכות, שזה מביא למלכות ה' בעולם, וכן מגלה שאנו בני מלכים – בני המלך ה', שלכן נתן לנו את תורתו; וכן כרמז לתורה: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" (תהלים קיט,עב). באמצע ארון עץ כרמז לפעם השניה בסיני שמשה ביקש רחמים על ישראל מחטא העגל, ובבקשת הסליחה ביקש משה בזכות האבות (שמות לב,יג), שכך כעין אברהם שהתגלה שקרא בשם ה' ע"י עשיית חסד, ע"י פירות העץ, שנטע פרדס או פונדק (שבו נתן פירות עץ) בב"ש (רש"י; בראשית כא,לג. סוטה י,א-ב); שכך מרמז שמשה ביקש סליחה בזכות האבות (כמתגלה כנגד אברהם), וכנגד גילוי של חסד שעשה אברהם כך ביקש שה' יעשה עמנו חסד ויסלח לנו, ובהדגשה שאנו בנ"י מיועדים לקרוא בשם ה' (כמו שעשה אברהם ע"י האשל בב"ש) ולכן ראוי לרחם ולסלוח לנו בשביל יעודנו. לכן גם נאמר שלוש פעמים "תרומה", להרים את כל העולם כולו לה' ע"י התורה, כרמז לחזקה (שלוש פעמים) שמקבעת את הדבר בעולם, שכך מקבע את גילוי שם ה' בעולם ע"י קיום תו"מ. זהו גם שבאמצע עץ כרמז לאדם: “כי האדם עץ השדה" (דברים כ,יט), ובפנים ובחוץ זהב כרמז לתורה (“טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף") כרמז שהיעוד הוא שהאדם ידבק בתו"מ ויהיה מוקף כולו בתורה; וכן כרמז שבמעשיו (שזהו החיצוני, שפועל כלפי חוץ) יפעל ע"י התורה, וגם בפנימיותו יהיה דבקות בתורה, שיעשה את המצוות בשמחה ובכוונה כראוי. לכרובים היו כנפיים למעלה (פס' כ) כרמז שבא להרים את כל העולם לה', ולכן כנפיים ולמעלה, כרמז כעין כנפיים שהעוף מתרומם מהארץ ועולה, וכן כעין המלאכים שלמעלה בשמים שלהם כנפיים, שכך אנו מקדשים את כל העולם להיות כשמים. וכן מעלה את האדם להיות כמלאך, כמו שבמתן תורה פסק כוחו של מלאך המוות מלהמיתנו, כעין מלאכים (ע”ז ה,א). לכן המשכן כנגד בריאת העולם (תנחומא “פקודי” סימן ב), שבא לתקן את כל העולם בקדושה, וכן כרמז שלא הסתיימה בריאת העולם ממש עד מתן תורה שאז הארץ נקבעה (שבת פח,א). הזכות לקבלת התורה באה לנו בזכות האבות (שה' בחר בהם), לכן נראה שיש בארון רמז לשלושת האבות שזהו שלוש ארונות, ששנים זהב כרמז שהאבות היו כמלכים (כמו שנאמר לאברהם: "נשיא אלקים אתה בתוכנו" [בראשית כג,ו]), שזה נרמז בזהב (רמז למלכות), והאמצעי עץ כרמז ליצחק שהיתה בו מעלת א"י, שהיא מקום התורה (ספרי עקב, מג), שנאמר לו ליישב את א"י, שזה כולל עבודת הקרקע, ולהשכין בכך את השכינה בארץ: '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ", עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע הוי נציב. ד"א: "שכון בארץ", שכן את השכינה בארץ' (ב"ר סד,ג) [וכך גם מופיע אצלו עבודת הקרקע בארץ: "ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כד,סג). '"וילך יצחק לשוח בשדה" – כדכתיב: "וכל שיח השדה” (בראשית ב,ה), כלומר: לטעת אילנות ולראות עניני פועליו' וכו' (רשב"ם)], לכן נרמז אצלו על יישוב א"י שהוא יסוד לקיום התורה כראוי בשלמות ולהשראת השכינה, ולכן זה מופיע בארון השני (האמצעי מבין השלושה), כנגד יצחק שהיה האב השני.