חז"ל חלקו על זמן הגעת יתרו, האם היה לפני מתן תורה או אחריה: 'דאיתמר: בני ר' חייא ור' יהושע בן לוי, חד אמר: יתרו קודם מתן תורה היה. וחד אמר: יתרו אחר מתן תורה היה' (זבחים קטז,א). לדעה שבא אחרי מתן תורה, מדוע התורה שינתה את הסדר וסיפרה את בואו לפני מתן תורה? ואף למ"ד שיתרו בא לפני מתן תורה, מובא בהמשך הסיפור על עצתו בדיינים, ובזה נחלקו הראשונים מתי זה היה, מתי זה "ממחרת" (שמות יח,יג): לדעת רש"י זה 'ממחרת יוה"כ', ולדעת הרמב"ן זה היה לאחר יוה"כ (ושניהם ע”פ חז”ל), ולדעת הראב"ע הכוונה למחרת בואו. ממילא לפי העמדת רש"י והרמב"ן גם לדעה שבא קודם למתן תורה המשך הפרשיה כאן נעשתה לאחר מתן תורה (שהרי זה לאחר יוה"כ), אז מדוע התורה שינתה את הסדר? מסביר הראב"ע (שלשיטתו יתרו בא לאחר מתן תורה): 'ועתה אפרש למה נכנסה פרשת יתרו במקום הזה. בעבור שהזכיר למעלה הרעה שעשה עמלק לישראל, הזכיר כנגדו הטובה שעשה יתרו לישראל. וכתוב: "ויחד יתרו על כל הטובה”. ונתן להם עצה טובה ונכונה למשה ולישראל. ומשה אמר לו: "והיית לנו לעינים", והטעם שהאיר עיניהם. ושאול אמר: "ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל”. ובעבור שכתוב למעלה: "מלחמה לה' בעמלק”. שישראל חייבים להלחם בו כאשר יניח השם להם, הזכיר דבר יתרו כי הם היו עם גוי עמלק שיזכירו ישראל חסד אביהם ולא יגעו בזרעו. והנה ראינו הרכבים שהם בני יתרו היו עם בני ישראל בירושלים. ובימי ירמיה יונדב בן רכב. ויש פרשה אחרת דומה לזאת' (ראב”ע; שמות יח,א). אולי אפשר כרמז שבגמ' מובא שהמחלוקת על זמן הגעת יתרו קשורה למחלוקת תנאים מה שמע יתרו, ולשיטת ר"י: 'ר' יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע, שהרי כתיב בצדו (שמות יז, יג) "ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב"', שאמנם וודאי בפשטות בא לומר בזה מניין למד את שיטתו, אבל מתוך זה גם מובן שהתורה קישרה ביניהם, ממילא זהו כרמז לדברי הראב"ע שנאמר כאן על יתרו בשל שיש הקשר בין סיפור עמלק וסיפור יתרו. הרשב"ם מסביר: ' … מצאת פרשת רפידים וחניית ההר קדמה לפרשה זו, אבל שלא להפסיק פרשיות של מצות, הקדים לפרשת יתרו' (רשב"ם; שמות יח,יג). אמנם בפשטות אפשר שאם יתרו בא לפני מתן תורה, אז סופר שהגיע (שזהו מקומו לפי סדר המציאות), וכיון שכבר סופר עליו אז כאגב כבר סופר על מעלתו אע"פ שאין זה מקומו; בפרט שנקרא בשם "יתרו" ע"ש שהוסיף פרשה בתורה (שמו"ר כז,ח), ולכן כשמזכירים את שמו ראוי להביא מיד את הסיבה שלכן נקרא בשם זה (שאינו שמו המקורי), ולכן סופר אע"פ שיצא בכך שאין זה ע"פ הסדר. אולי התורה הביאה קודם את פרשת הדיינים בשל שנאמר על נתינת התורה, שהיא העמידה את העולם: 'אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו, ט) "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה"? אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש. דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). דבר זה מתקיים גם בדיינים: 'תנא להו רב חייא בר רב מדפתי: (שמות יח, יג) "ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב", וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו?! תורתו מתי נעשית? אלא לומר לך: כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. כתיב הכא "ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב", וכתיב התם (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד"' (שבת י,א). לכן התורה הביאה קודם את סיפור יתרו ולא דחתה אותו עד לאחר יוה"כ, כדי לחבר בין הדיינים למתן תורה, לומר שהדיינים נעשים שותפים לקב"ה בבריאה, כעין הנעשה במתן תורה שאנו גרמנו להעמדת העולם (שה' התנה עם הבריאה, וממילא במעשינו נעשינו שותפים לקב"ה בבריאה). (ודרך זה גם מלמד על מעלת הת"ת, שתמיד בלימוד תורה [שקיבלנו את התורה בסיני] אנו נעשים כעין שותפים לקב"ה בבריאת העולם, כיון שהעולם עומד על ידנו בכך: 'דאמר ר' אליעזר: גדולה תורה - שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" וגו'' [נדרים לב,א]). אולי גם בזה בא לומר כמה חשוב להתאמץ לאחד את בנ"י, שכך משה התאמץ כ"ך לדון את בנ"י (עד שיתרו העמידו על כך שלא יצליח לבדו ולכן צריך להעמיד עוד דיינים, שרק כך כל הצריך בבנ"י יוכל להשפט, וממילא אז ימנעו ממחלוקות), שבכך מיישב מריבות, וזה דבר שהוא בסיס לתורה – האחדות (כמו שמובא ב'פרק השלום' שכיון שבנ"י היו באחדות ["ויחן"] אז אמר הקב"ה שזה הזמן שיתן את התורה); לכן הביאה זאת התורה סמוך לפני מתן תורה, ומיד לאחריו נאמר שבאו וחנו באחדות ("ויחן" [יט,ב]), כדי להדגיש שזהו הבסיס לתורה. (אולי גם בא לרמז בזה שהדין האמיתי הוא דווקא יחד עם לפנים משורת הדין ['דאמר ר' יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה ... ולא עבדו לפנים משורת הדין' (ב"מ ל,ב)], שבזה הוא מאחד [לעומת כששופטים רק ע"פ הדין, שאז עדיין כועס על חברו], ולכן הוסמכה פרשת הדיינים ל”ויחן” שאומר שחנו באחדות). אולי גם התורה בכוונה אמרה קודם את הדיינים, שמשה בתחילה דן לבדו עד שיתרו אמר לו שצריך לתת גם לאחרים לדון, ומשה קיבל זאת, ואח"כ סופר על מתן תורה, שבכך בא לרמז שכשה' נתן את התורה זה היה על דעת כך שהרבים ילמדו וידונו, ולכן זה נאמר לפני כאילו שכשה' נתן את התורה זה כבר במציאות שהתורה תתקיים ע"י לימוד ופסיקה של רבים. שזה בא ללמד שאע"פ שיש דעות רבות בכ"ז הכל אמת ('אלו ואלו דברי אלקים חיים הן' [עירובין יג,ב]), והכל ניתן מסיני: ' … אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני. מה טעם? (קוהלת א) "יש דבר שיאמר אדם ראה זה חדש הוא" וגו', משיבו חבירו ואומר לו: "כבר היה לעולמים"' (יר' פאה ב,ד).