'תני בשם ר"מ: כל מי שהוא קבוע בארץ ישראל, ואוכל חוליו בטהרה, ומדבר בלשון הקודש, וקורא את שמע בבוקר ובערב מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא' (יר' שבת א,ג). 'וכן היה ר' מאיר אומר: כל הדר בארץ ישראל, וקורא ק"ש שחרית וערבית, ומדבר בלשון הקודש - הרי הוא בן העולם הבא' (ספרי; דברים לב,מג). בפשטות אלו שתי מסורות שהועברו בשם ר"מ, שבאחת יש אכילת חולין בטהרה ובשניה לא מופיע. אולם אפשר שאכילת חוליו בטהרה זה תלוי בזמן, שאם יש אפשרות לאכול חוליו בטהרה אז צריך לשמור על זה, ואם אין אפשרות (כמו כיום שאין טהרה מטומאת מת) אז זה לא פגם אם לא שומר, ולכן בספרי זה לא הובא - ודוחק. אולי אפשר שיש הבדל בין 'הרי הוא בן עולם הבא' שיש לו זכות גדולה לעוה"ב, לבין 'מובטח לו שהוא בן העולם הבא' שהבטחה זה יותר חזק, שאם יש עליו קטרוג גדול עד שבשמירת שלושת הדברים אין מספיק כדי להביאו לעוה"ב, אז באכילת חולין בטהרה יש לו זכות גדולה כדי להיכנס לעוה"ב. אולי אפשר ש'קבוע בא"י' הכוונה שמקומו הקבוע הוא כאן, אבל לפעמים יוצא לחו"ל, ואילו 'הדר בא"י' זה שדר רק כאן, שאז זכותו גדולה יותר ולכן גם בלי אכילת חוליו בטהרה יזכה לחיי העוה"ב. כדי שבנ"י יגאלו מעבדות מצרים היה צריך שיהיה להם זכות לכך, ומהי הזכות? מביא המכילתא: '"והיה לכם למשמרת". מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים? היה רבי מתיא בן חרש אומר: (יחזקאל טז): "ואעבור ואראך והנה עתך עת דודים" - הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנאמר "שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה" וגו', ערום מכל מצות. נתן להם הקב"ה שתי מצות, דם פסח ודם מילה, שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וגו'. ואומר (זכריה ט): "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו". לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים, שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה. רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם?! שלא נחשדו על העריות, ולא על לשון הרע, ולא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם. ומנין שלא נחשדו על העריות? שנאמר (ויקרא כד): "ויצא בן אשה ישראלית", להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניהם אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב. ועליהם מפורש בקבלה (שיר השירים ד): "גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום": גן נעול אחותי כלה - אלו הזכרים, גל נעול מעין חתום - אלו הנקבות. ור' נתן אומר: גן נעול - אלו הנשואות, גל נעול - אלו הארוסות. דבר אחר: גן נעול, גל נעול - אלו שתי ביאות. ומנין שלא נחשדו על לשון הרע והיו אוהבין זה את זה? תלמוד לומר (שמות ג): "ושאלה אשה משכנתה", כבר היה בידם שנים עשר חדש ואי אתה מוצא אחד מהם שהלשין על חברו. ומנין שלא שנו שמם? כשם שמיחסן בירידתן שנאמר (שמות א): "ראובן שמעון לוי ויהודה", כך מיחסן בעלית, שנאמר (שמות ו): "ויתילדו על משפחותם לבית אבותם" וגו'. ואומר (בראשית מח): "המלאך הגואל אותי". ומנין שלא שנו את לשונם? שנאמר (בראשית מה): "כי פי המדבר אליכם". ואומר (שמות ה): "ויאמרו אלקי העבריים נקרה עלינו" וגו', ואומר (בראשית טו): "ויבא הפליט ויגד לאברם העברי". ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים? - לפי שהיו שטופין בעבודה זרה במצרים, ועבודה זרה שקולה כנגד כל המצות, שנאמר (במדבר טו): "והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה" - ייחד הכתוב מצוה הזאת ואמרה ענין בפני עצמו, ואי זה זה? עבודה זרה' וכו' (מכילתא; שמות יב,ו). נראה שזה לא במקרה סתם מצוות שבזכותם נגאלו, אלא שבמצוות אלו יש רמז חיבור לא"י, שלכן היה ראוי שיגאלו ויבואו לא"י. גילוי שלם של הקדושה זה חיבור של תורה בנ"י וא"י, דם פסח ודם מילה רומז על מעלת הקדושה שיש בבנ"י ובתורה, דם פסח כנגד התורה, שזהו קרבן פסח שבנ"י עוברים מהקרבה לע"ז לעבודת ה' (שמקריבים לה'), ובפרט שהע"ז היא כנגד כל התורה (כמו שמובא במכילתא 'ע"ז שקולה כנגד כל המצות'), כך שמרמז בעזיבת הע"ז ע"י קרבן הפסח על חיבורנו לתורה. דם מילה מרמז על מעלת קדושת בנ"י, שזה מתגלה בברית המילה בבשרנו, שמצהיר על הברית שבינינו לה', שאנו אנשי קודש שיש בנו נשמה מיוחדת "בנים לה'". לכן בכך שמראים שאנו מתחברים למעלת התורה ובנ"י, אז עולה הזכות מהם ודורשת שראוי שגם נגיע לא"י כדי שאז תהיה שלמות הקדושה. נראה שהזכות שמביא ר"א הקפר זה כנגד ארבעת הדברים שמביאים לעוה"ב, שאחד מהם הוא לדור בא"י, ולכן זה מזכיר את א"י, שראויים לצאת ממצרים לא"י כדי להגיע לשלמות הקדושה (שלכן מובטח לו שהוא מחיי העוה"ב). בנ"י היו גדורים בעריות שזה קשור לאוכל חוליו בטהרה, שבאכילה יש קשר לתאוות, וכשנזהר לשמור מתאוותיו, שיהיה פועל רק בטהרה, אז בסוף גם מגיע לעמוד בתאוות הגדולות ביותר כעריות. בנ"י לא קלקלו את דיבורם, שלא סיפרו לשוה"ר, ולכן דיבורם ראוי לומר דברי קדושה, ולכן ראוי לקרוא בו ק"ש, לקרוא בשם ה', לספר על אלוקות ה' (וכן הנחש חטא בלשוה"ר, שהסית נגד אלוקותו של ה', ולכן בהיפך מלשוה"ר זהו ק"ש שמקבלים ומספרים אלוקות ה' עלינו). בנ"י לא שינו את שמם במצרים זה קשור לדירה בא"י, ש(שם הארץ היא ארץ ישראל, שיש לה שם של שמות בישראל [ש'ישראל' זה שם], וכן )שם של אדם מגלה על המהות שלו, כך דווקא בא"י בנ"י יכולים לגלות את מהותם האמיתית, לגלות את הקדושה שיש בנו, שכאן מקום קיום התורה בשלמות (ספרי "עקב", מג) וכאן מקום הנבואה שזה מראה את מעלת מהותם של ישראל שמחוברים לשכינה. בנ"י לא שינו את לשונם כך שדיברו בלשון הקודש.