"וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָֽיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת-הַמִּצְרִי".

שואל ר' אברהם יפהן: האם לא היה טוב יותר לעם ישראל שמשה היה נשאר בבית פרעה ופועל לשיפור מצבם מכוח מעמדו, מאשר הישועה הפרטית בה הוא הושיע את היהודי המוכה שבעקבותיה הוצרך לברוח ממצרים?

ר' אברהם מביא את דברי הזוהר הקדוש: " 'וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ' - אלא איש לדרכו פנה בעסקים שלהם בדרך שלהם".

ר' אברהם מפרש שלפי דרשת הזוהר, משה רבנו הבין שכל אחד פונה לעסקיו ולא מוכן לסכן את עצמו כדי להגן על חברו. מכך למד שיש בעיה שורשית בתחושת הערבות ובמידת הנשיאה בעול עם חברו בתוך עם ישראל, והבין שכל עוד אין אחדות ונכונות לפעול לטובת הזולת, בני ישראל לא יוכלו לזכות לגאולה. משה הראה להם דוגמה אישית למידת המחויבות של כל אחד מהם לפעול למען אחיו, אפילו מתוך סיכון מעמדו האישי.

ומסיים ר' אברהם: "שהשכינה הקדושה גם כן פונה כה וכה לראות אם יש איזה יחיד שאינו שקוע לגמרי בעסקיו ומתפנה לדאוג לגורל הצבור. היא מחפשת את המשה רבינו של כל דור... הצדיק שמסוגל להתרומם מענייניו הפרטיים ולדאוג לטובת הכלל הוא הראוי להיות שליח של הקב"ה לגאול את ישראל".

(הרב נחמיה רענן)