כתבתי דבר תורה קצר על פרשת בהר ורציתי להביא אותו שתוכלו להינות ממנו:
פרשת בהר:
פרשת בהר פותחת בנושא השמיטה, ציווי השמיטה מצווה את מי שיש לו פרדס בשנה השביעית לא לטפח ולא לגדל. השאלה הראשונה שעולה היא: למה ה' צריך את זה? שלא נעבוד את השדה? את התשובה לכך עונים חז"ל, שה' עשה את זה כדי שנזכור שהארץ היא שלו. וראב"ע מסביר שבשנת השמיטה שלא עסקו בשדות כולם היו פנויים ללמוד תורה- משום שבעלי השדות לא עבדו ויכלו ללמוד, והעניים שהתפרנסו מההפקר גם היו פנויים ללמוד תורה. בנוסף נשאלת השאלה, איך אפשר הרי מקור הפרנסה שלהם זה השדה ומה יעשו כעת? כל תבואתם תיהרס! אלא שהקדוש ברוך הוא אומר שמי שישמור את השמיטה בשנה השישית ישולש תבואתו. הציווי השני בפרשה הוא יובל, נחלקו חכמים מתי שנת היובל ר' יהודה סבר שהשנה הראשונה של השבע הבאות היא שנת היובל, וכיוצא מכך שהשבע שנים ראשונות יהיה מותר לעבוד את השדה רק חמישה שנים. והרמב"ם אומר שהדעה היא כמו חכמים שלאחר כל שבעה שמיטות (49 שנים) בשנת ה50 יעשו את היובל. בשנת היובל עושים את הדברים הבאים: א) "והעברת שופר תרועה" יתקעו בשופר. ב) יהיה חרות (דרור) וישובו איש איש לאחוזתו- כל האחוזות שנמכרו במשך השנים יוחזרו לבעליהן. בנוסף שנת היובל מבטלת את כל העבדים בבני ישראל. ומלמדים אותנו שיש ארבעה סוגים של עבדים: א) אם אדם הפך לעבד מכיוון שגנב ולא היה לו כסף להחזיר. ב) שמכר את עצמו מפני דחק ג) עבד שיכל להשתחרר בשנה השביעית ולא רצה. והפך לעבד עולם. ד) עבד עברי שמכר את עצמו. ובזכות הפרשה אנו למדים שעבד עולם אין זה לנצח אלא עד לשנת היובל, שכל עבד עברי חייב להשתחרר ביובל. בנוסף בשנת היובל מחזרים את השדות.