כתבתי דבר תורה קצר על פרשת אמור ורציתי להביא אותו שתוכלו להינות ממנו:

פרשת אמור

בפרשת אמר כתוב ש"איש איש מבית ישראל" שיצטרך להביא נדרים שנדרים צריך להביא  אם הוא אומר "הרי עלי עולה" ומלמדים שאם אמר כך והבהמה מתה יצטרך להביא אחת אחרת כי הוא נדר.  אבל  בנדבות שאמר "הרי בהמה זו לעלה" ומתה הבהמה לא חייב להביא אחת אחרת כי אינו חייב באחריותה. כל זה אם יקריבו לה' עלה. וממשיך הפסוק לרצונכם- כלומר שצריכה להיות לרצונכם שתהיו רצויים לפני ה'. ומלמדים אותנו שיש אתנחתה על ה"רצונכם" ללמד שכל כוונתו של האדם חייבת להיות שתתקבל עולתו ברצון לפני ה'. וכדי שתיהיה רצויה יש להקפיד על שני כללים חשובים- א) שלא יהיה בא מום- תמים. ב) שהעלה תיהיה זכר, בין אם באה מהבקר, מהכבשים או מהעיזים.  וה' מזהיר שכל דבר שיש בו מום לא תקריבו אפילו אם זה מום עובר. והטעם שמטרת מי שמביא זה להיות רצוי ומי שמביא עם מום לא תיהיה רצוי. עד כאן היה עולות עכשיו התורה מתחילה לדבר על שלמים. גם בשלמים ה' אומר שלא תיהיה עם מום בבקר או בצאן ומשום הטעם רצוי... וגבי המום אומר שאפילו המקדיש בהמה למזבח גם אם לא הקדיש בסוף עבר על מצוות "לא תעשה" ועכשיו מפרט מה נקרא מום: עיוורת- שיש לה עיוורון אפילו אם זה בעין אחת, או שבר- אם יש לה רגל אחת שבורה ומלמדים אותנו שזה שבר שנראה מבחוץ אבל אם אינו נראה מבחוץ כשרה לקורבן. חרוץ- מלשון חתך או סדק שיש לו סדק או חתך למשל בשפה או אפילו בריס. או יבלת- מפרש דעת מקרא- "תפיחה חולנית וקשה בעור הגוף", או גרב- מין מחלת עור שמשמועתה לא נודע לנו אך חז"ל אומרים שזה מין שחין יבש מבפנים ומבחוץ הוא קשה כחרס. או ילפת-  גם בילפת שלא נודע לנו משמעותה. כל מה שכתבנו לא יקריבו לה'.