"ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם" (בראשית מב,ט). '"אשר חלם להם"- עליהם, וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו' (רש"י). '"ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם" - עליהם וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו, לשון רש"י. ולפי דעתי שהדבר בהפך כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון "והנה אנחנו מאלמים אלומים" כי "אנחנו" ירמוז לכל אחיו אחד עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני; וכיון שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים החלום הראשון תחילה. ועל כן לא רצה להגיד להם אני יוסף אחיכם ולאמר מהרו ועלו אל אבי וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השניה, כי היה אביו בא מיד בלא ספק. ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם לקיים החלום השני. ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו, ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו? אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות, כי ידע שיתקיימו באמת. ... וכן אני אומר שכל הענינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות, כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו? כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר פדיון נפשו, ויפדנו ברוב ממון. אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו אי אפשר להיות בארצם, והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבאו כלם שמה ויתקיימו כל חלומותיו' (רמב"ן). הרמב"ן מעמיד שכל מעשה יוסף היו בעקבות חלומותיו, שפעל כדי שיקיימו. ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א שמביא את העקידת יצחק שמקשה שזה תמוה לומר שאדם יעשה פעולות ע"פ החלומות כדי שיתגשמו, ועל זה תרץ הגרח"ד זצוק"ל שכאן מדובר בחלומות מיוחדים ולכן ראה יוסף לנכון לקיימם. ועוד מקשה האברבנאל שבחלומות אין הכוונה להשתחויה ממש, שהרי גם בחלום השני חלם שמשתחוים ובכ"ז יעקב לא השתחווה לו, אלא הכוונה שיהיו תחתיו שבזה כעין משתחווים לו. לכאורה זו קושיא טובה ביותר על הרמב"ן, ומה יענה על כך? אולי אפשר שיש הבדל בין החלומות, בחלום השני ראה שכביכול אביו ישתחווה לו, סימן שזה לא יקרה ממש, אבל בחלום הראשון שזה רק אחיו, זה יכול להיות שישתחוו לו, ולכן בזה פתר שזה השתחוות ממש. בפרט שאחרי חלומות פרעה, שיבוא רעב בארץ, הבין יוסף שחלום האלומות זה בפועל ממש, שהרי גם פרעה חלם על תבואה, ובפרט שחלם על כמה שיבולים, ובדר"כ מאספים כמה שיבולים יחד לאלומה ("ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות" וגו' [בראשית מא,ה]), ולכן ראה זאת כמציאותי יותר בגילויו בעולם (ובפרט שהבין שכיון שיהיה רעב אז יבואו אליו לקחת תבואה, ולכן יהיה בזה ממש כעין בחלום שאוספים תבואה בשדה). אולי גם כיון שחלם שני חלומות הבין שאינם אותו דבר, ולכן הבין שאחד כפשוטו ואחד כמשל, ולכן על האלומות הבין שזה יהיה במציאות בעולם. עוד אפשר שיש הבדל בין שני החלומות, שבחלום הראשון זה דבר שנמצא על הארץ (אלומות בשדה), ואילו השני זה בשמים (כוכבים), ולכן הבין שהראשון יהיה במציאות בעולם, ואילו השני זהו כמשל, כעין הכוכבים שמשפיעים על העולם, שכך ישתחוו לו בשל השפעתו ולא שבפועל בעולם ישתחוו לו. עוד אפשר שבחלום הראשון ראה את האחים בחלום: “והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי” (בראשית לז,ז), לעומת החלום השני שלא ראה את אביו ואחיו אלא ראה כוכבים רק שהם מייצגים כביכול את אביו ואחיו: “ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה” (שם, ט-י). לכן הבין יוסף שהחלום הראשון יחול על אחיו ממש, שלכן ראה אותם ואת האלומות שמייצגים אותם, כיון שזה יתגלה בהם ממש ולא רק כמשל; אבל בחלום השני שלא ראה אלא רק את המשל, זה באמת חל במשל שכעין ישתחוו לו ולא שישתחוו בפועל ממש. ועוד שבחלום הראשון האלומות משתחוים לאלומתו, כך שהם אותו דבר – זה מרמז שהם ישתחוו לו ממש (שזה דימוי למה שיקרה בפועל); אבל בחלום השני שהכוכבים השתחוו לו (ולא לכוכב שלו), שהם לא אותו דבר, סימן שהכל זה כמשל. עוד אפשר שראה את החלומות כעין נבואה, ולכן הבין שהחלומות יתגשמו, אבל בחלום השני שהיה בו משל, שהרי ראה גם ירח, שזה כביכול אמו (כמו שיעקב אמר לו "הבוא נבוא אני ואמך"), והרי זה לא יכול להתקיים כיון שאמו כבר מתה? אלא שהכוונה לבלהה ('ולא היה יעקב אבינו יודע שהדברים מגיעים לבלהה שפחת רחל שגדלתו כאמו' [ב"ר פד,יא]); ממילא החלום עצמו זה כמשל ולא יתקיים ממש בפועל כפשוטו, ולכן הבין שהחלום השני באמת משל, אבל הראשון הוא במציאות ממש. אולי גם כיון ששני החלומות לא אותו דבר לכן הבין שאחד מהם הוא מדוייק והשני כמשל (על השאלה מדוע יוסף לא שלח לאביו שהוא חי ראה ב'מעשי אבות' [שם] שהסביר מרן הגרח"ד זצוק"ל זיע"א שזה כדי לראות שאחיו חזרו ממעשיהם, וראה ב'תורת המקרא' “מקץ" דברי מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שתרץ שזה כדי שלא לגרום להם מיתה).