פרקי אבות - אֵיזֶהוּ גִבּוֹר
"נוהגים לקרות פרקי אבות בין פסח לעצרת (שבועות)"
"בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר... אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז), טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר" (אבות ד, א)
בן זומא אומר שהגיבור אינו מי ששריריו בולטים ושמחסל את אויביו באחת. אלא - המתגבר על יצרו, גם אם הוא צנום וקטן קומה, הוא הגיבור האמיתי.
אם היינו מתבקשים לתאר גבורה רוחנית, כלום לא היינו מדגימים אותה באדם שהצליח לחסל את יצרו אחת ולתמיד, לצמיתות עד בלי קום? אם כן מדוע אומר בן-זומא שהגיבור הרוחני הוא "הכובש את יצרו" - כלומר שהיצר עדיין חי ונושם בו תחת הכיבוש, ולעולם קיים החשש שהיצר יצליח לאזור כח, ולבסוף להפיל את האדם?
התשובה היא כי זו היא האמת! אין איש שבכוחו להעלים את היצרים והתאוות לגמרי.
ולמה עשה כך הקב"ה? מפני שבלעדי היצרים והתאוות לא יעשה איש מאומה. בלא הרצון להתקדם, להעשיר, לצבור ידע ולפתח, לא היתה כל התקדמות בענפי הרפואה, המדע והטכנולוגיה, ולא בכל תחום אחר. אם לא יהיו לאדם רצונות ומאוויים, לא יהיה מה שימריץ את האדם לעשות דבר מה.
היצרים הם, אפוא, המניע לכל כח היצירה בעולם, אלא שעל האדם להיזהר שלא להשתמש בו בניגוד לרצון הבורא. אי אפשר להרוג את היצרים - אך אפשר לשלוט בהם.
יש להתייחס אליהם כאל זרם החשמל. הכל יודעים ששימוש לא זהיר בו עלול לגרום לתוצאות קשות, אך בשימוש זהיר אפשר להפיק ממנו תועלת עצומה.
מתוך: "ותן חלקנו – ספר לימוד יומי" ממאורות הדף היומי
