מבט מגבוהה : יהודה ויוסף.

-----------------------------------.

 להלן מבט מגובה ממעוף ציפור על שניים : יהודה ויוסף

 בפרשיות שלפניננו מתנהל מתחת לפני דברים מאבק אדירים בין  יהודה  ליוסף 

 יעקב כבר החליט מי יהיה היורש המוביל את תולדותיו. ומי יהיה לעתיד הגואל לבניו,

 אבל לקב"ה יש חשבונות אחרים עמוקים ואפופי רזים ...

 במסגרת המאבק יש הרבה שבבים שפוצעים כאן וכאן .

 כך למשל יהודה מאבד שני בנים לעומת זאת  ליוסף נולדו שני בנים .

 וכשיהודה סומן כיורש מוביל שבו ונלדו לו שני בנים מחדש המסמלים את המוטו המרכזי שלו מכאן ואילך. מחד "פורץ"  לקחת ההנהגה  מאידך מתחיל לזרוח באותו האור של הקדושה הראויה לבניו של ישראל .

 נניח לפי שעה ליוסף ונתמקד  ביהודה .

 הוא שיצא חבול ומוכה מפרשת יוסף . הוא שהלקה עצמו על כי נהג כנרפה מול אחיו  וכך גרם לאביו יגון וצער שאין עליו כפרה. הוא שביאושו הלך לרדת לדרך הפוכה לחיות בין כנענים ובהוויתם והכל  מרוב כעסו על אחיו . הוא שלבסוף מתנער להיותו האח המוביל. האח הראוי להיות יורש מוביל .

האח הראוי להיות גואלם של ישראל  .

 גואלם של ישראל מדבר קצר  בדרך כלל בצמדי מילים  מונומנטליות  .

וכך הוא שאומר בפני כל : "צדקה ממני תמר" .

הוא שאומר לאביו אומנם חטאתי לך והרבה ואינך אפילו יודע על מה.

 אך אם לא אשיב אילך את בנימין "וחטאתי לך כל הימים".

 הוא שגם אמר בפני יוסף : "בי אדוני".

 לאמור בי אדוני כל האשמה.

 איפה נמצא מנהיגים כאלה כיום שלוקחים את כל האשמה עליהם .

 מששמע יוסף שתי מילים אלו , נמוג כל כעסו על אחיו כלא היה .

הוא מיד הבין מה שהתקשה להבין אז מדוע נטשו אותו אחיו הבוגרים ראובן ויהודה .

אותם הנחזים לשפויים. 

יוסף חש והבין שהנה יהודה שוודאי סבל גם הוא מתמורות בחייו בא אליו לסגור מעגל  בא אליו להכות על חטא להתוודות על אשמותיו האישיות .

 לימים כשיוסף ויהודה ישבו צפוף, לשיחות אנטימיות ביניהם ,ישתפך יהודה לספר ליוסף על המחירים ששילם אישית  על שלא מלא חובתו ליוסף ולאביו .

על כי ירד ופרש מאחיו וחישב ל"התפקר" .....

 על כי מתו שני בניו .וסיפר לו על כשלונו ומעידתו בעניין תמר....

 והוא יוסף מיד עשה את ההשוואה :  לו מתו שניים ולי נולדו שניים .

הוא נכשל עם אישה ואני עמדתי מול כל הפתיונות.  ושניהם בכו.

 ויוסף הבין כי יהודה גדול ממני .....מי שלבסוף השיב נפשו של אבא.

  ומי  שהיה מוכן לחטוא כל הימים ובלבד לא להתרפות שוב ולקום ולעשות מעשה.

  ומי שלבסוף קם ליקח כל האשמה עליו בבחינת : ,בי אדוני" הוא הראוי להיות גואלם של ישראל ....

 מיד נפל ליוסף האסימון  אני מנהיג של חלומות - של גלות.

 מנהיג של ארץ ישראל לדורות  הוא הוא יהודה.

משה אהרון