נר חנוכה כסוכה וכמבוי (ומכירת יוסף)
נכתב על ידי יניב, 5/12/2023
'אמר רב כהנא: דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום: נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי' (שבת כא,ב-כב,א). 'פסולה - דלא שלטא בה עינא למעלה מכ' אמה וליכא פרסומי ניסא. כסוכה וכמבוי - דתנן בהו בהדיא בעירובין ומסכת סוכה דפסילי' (רש"י). בפשטות מה שהביא שלושה דברים של פסול מעל כ' אמה זה עניין הלכתי, כמו שמובן בפשט; ומה שהביאם יחד הסביר הרמב"ן: 'הא דדריש רב נתן משמי׳ דרבא כסוכה וכמבוי – משמע לי דרבה גרסי׳ בה״א, דקסבר טעמא דסוכה משום דלא שלטא ביה עינא ומשום הכי שייך בנר חנוכה דבעי׳ פרסומי ניסא ומשלט עינא, אבל לרבא דאמר משום דירת קבע מאי שייטא דסוכה גבי נר חנוכה? ואיכא למימר סימנא בעלמא נקט, כלומר שלשה שיעורן עשרים אמה, ובנר חנוכה ודאי הטעם משום דלא שליט בי׳ עינא, דעיקר הטעם דלא אמרינן בסוכה האי טעמא לשאר אמוראי לאו משום דסברי דשלטי בי׳ עינא, אלא דסברי דקרא ד"למען ידעו" ידיעה לדורות הוא, ולא בעינן שלטא ביה עינא' (לרמב”ן היתה גרסה שזה בשם רבה\רבא, שלא כמו שאצלנו שזה רבי תנחום [גם בכת”י יש שגרסו כרמב”ן]). אולי אפשר שקישר בשלושתם כדי לרמז שיש קשר ביניהם. שהנה ההמשך הוא: 'ואמר רב כהנא: דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב (בראשית לז, כד) "והבור רק אין בו מים"? ממשמע שנא' "והבור רק" איני יודע ש"אין בו מים”? אלא מה ת"ל "אין בו מים”? מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. אמר רבה: נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח, והיכא מנח ליה? רב אחא בריה דרבא אמר: מימין. רב שמואל מדפתי אמר: משמאל. והילכתא משמאל, כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין. אמר רב יהודה אמר רב אסי אמר רב: אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה' וכו'. כיון ששניהם הובאו באותה מסורת חכמים (ואף הגמ' הביאם יחד כהמשך) נראה שבא לרמז שיש קשר ביניהם. בצד הפשוט, מסביר הת"ת (על הפס') שהקשר בין שתי הדרשות הוא שהאחים שהשליכו את יוסף לבור לא ידעו שהוא היה מלא נחשים ועקרבים, כיון שאחרת לא היו משליכים אותו לשם, שהרי באו שלא להרגו, ואילו ידעו שהוא מלא נחשים ועקרבים הרי היה ברור שימות שם (שהרי ודאי יהרג שם, כמו שמעידים על אדם שנפל 'לחפורה מלאה נחשים ועקרבים' שהוא מת [יבמות קכא,א]), לכן סימן שהיה הבור מעל עשרים אמה ולכן לא ראו מה יש בתוכו, כעין הדין באותם שלושה (נר, סוכה ומבוי) שעליהם נאמר שלא שולטת העין מעל עשרים אמה. לכן נאמר "וישלכו אתו הברה" (בראשית לז,כד), שהשלכה זה מעל עשרים אמה, ולכן השליכוהו אע"פ שבמציאות "והבור רק אין בו מים" (שם) שיש שם נחשים ועקרבים, אבל הם לא ידעו זאת ולכן השליכוהו לשם. אולם נראה שיש בזה יותר עומק, שיש קשר בין מכירת יוסף לחנוכה (ולכן גם בשניהם יש עניין גילוי שבעשרים אמה לא רואים). לכן ההמשך בגמ' הוא על מקום החנוכיה שהיא סמוך לפתח, ומשמאל שכך יוצא שהוא מוקף במצוות (שהמזוזה מימין); שנראה שזה כרמז שכמו שהמזוזה שומרת, כמו שנרמז "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ" (דברים יא,כ-כא [ראה רש"י על הפס', והגמ' בשבת לב,ב]) כך גם בחנוכיה יש בה מעלת שמירה (אולי שהיא ממשיכה כח מניצחון החשמונאים); שכך מוקף במצוות השומרות עליו. וזה קשור ליוסף שיצא מביתו (מפתח הבית [כעין שמוקף במצות חנוכיה ומזוזה, בפתח הבית ושומרו, שכאן המצווה שמסובבת אותו זה מצוות אביו]) לחפש את אחיו במצוות אביו, וכך ה' שמרו שבנס לא ינזק מהנחשים והעקרבים שבבור. ההמשך מרמז על ההמשך – על מכירת יוסף, ולכן נרמז בכך שאסור למנות כסף לאור הנרות, כעין כנגד שאחי יוסף מכרוהו וקיבלו כסף אותו מנו כשקיבלוהו מהקונים (ובפרט שניתן כסף שהתחלק בין העשרה בשווה [כעין החישוב שמובא ביר' שקלים ב,ג] כך שהיו צריכים למנות אותו), שזה היה שלא כראוי (שמכרוהו). לכן כנגד זה מתגלה בחנוכיה שלא לשים מעל עשרים אמה כמו שלא היה ראוי מה שעשו ליוסף שזרקוהו בבור של עשרים אמה, וכן שלא למנות כסף לאור הנרות כנגד שעשו שלא כראוי שמכרוהו. נראה שכל זה בא לומר שיש עומק קשר בין חנוכה ומכירת יוסף, כעין מעשה אבות סימן לבנים – שמעשה האבות משפיע לבנים. אחי יוסף רצו להרגו בשל חלומותיו, מסביר זאת מרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א ('תורת המקרא' "וישב”) שהחלומות כוונו בעיקר כלפי מלכות ישראל בבית ראשון, שהיתה משושלת יוסף, והאחים התנגדו לזה (ראה שם בהרחבה). לכן נראה שבתקופת החשמונאים שהם מלכו כשלא היה ראוי שימלכו כיון שאינם משבט יהודה, אז נגרם שכל בני חשמונאי מתו עד שמי שנשאר הוא עבד: ' .. וזה היה עונש החשמונאים, שמלכו בבית שני. כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל; ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה, עם כל גבורתם והצלחתם, נפלו ביד אויביהם בחרב, והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (בבא בתרא ג.): "כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא", שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום' (רמב”ן; בראשית מט,י [אמנם לרמב”ם לא היה פסול במלכותם, ראה בעמקות והרחבה ב'תורת המועדים' 'מלכות בית החשמונאים לאור ההלכה', למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א]). נראה שמכירת יוסף כעין שעמדה נגדם בדין, שבפרט שמעון ולוי רצו להרוג את יוסף (רש"י; בראשית מט,ה [תנחומא “ויחי” סימן ט]), ממילא כשהחשמונאים עלו למלכות שלא כראוי, שבזה עשו כעין יוסף שעל זה רצו להרגו, אז הם נענשו בעוונם כמו שפסקו על יוסף – מיתה (ואף גרמו לאביהם להתאבל כמו על מת: "ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים" [בראשית לז,לד], ולכן נידונו במיתה). וסופם שנשאר מהם רק עבדים – כעין שמכרו את יוסף לעבד (וכן כעין רמז שיעקב התאבל עליו כאילו רק הוא היה קיים, שלא קיבל תנחומים מהשאר: “ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך אתו אביו" [שם,לה], שכך מתו כל זרע חשמונאים) [גם לסיבה השניה שמביא הרמב"ן שם בהמשך, שהם היו כהנים ולכן לא היו אמורים למלוך, זה קשור במכירת יוסף, שהרי בעקבות המכירה קבע עליהם יעקב שיהיו מופרדים מהשאר – שיהיו מופרשים לעבודת ה' (רש”י; בראשית מט,ו-ז)]. בנוסף, יוסף היה הת"ח של יעקב – '"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף" … רבי נחמיה אמר: שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו' (ב"ר פד,ח); ממילא בהרחקתו מיעקב (ובפרט שמכרוהו לגוים עובדי ע"ז שמנותקים מכל יהדות) היה בזה כהרחקה מתורה, שכך נעשה גם אצל החשמונאים מבתוך דורות אחדים נעשו לצדוקים שמנותקים מתורת אמת (שכפרו בתושב”ע, כעין שיוסף קיבל בע”פ מה שיעקב למד, שהרי עוד לא היתה תורה כתובה). נראה שמכירת יוסף נרמזת בסוכה ומבוי (כמו שנר חנוכה מרמז, ולכן קשורים יחד), שסוכה מביאה להגנה (' ... ואגין זכותא עלייהו כי סוכה' [ערכין לב,ב]) ועל סוכה נאמר שהיא כנגד ענני הכבוד שהיו במדבר (סוכה יא,ב), וענני הכבוד היו מסלקים את היזק הנחשים והעקרבים במדבר ('ושורף נחשים ועקרבים' [תנחומא "בשלח" סימן ג]), לכן זה מזכיר את הורדת יוסף לבור שהיה מלא נחשים ועקרבים וה' הצילו. המבוי מרמז על מכירתו, שזהו כרמז שבסוף הביאוהו לארץ מצרים, ובעיר יש מבואות (ובמבוי יש כמה חצרות, כרמז שנמכר כמה פעמים בדרך [רש”י; בראשית לז,כח]. ובסתם מבוי יש כמה חצרות שבהם כמה בתים, כרמז לכמה שיירות שבכל שיירה היו כמה אנשים – שלא הולכים בשיירה לבד). [לעתיד לבא לא תהיה חלוקה של מלכויות, אלא כולם יהיו יחד: "דבר אלהם כה אמר אדנ'י ה' הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חברו [חבריו] ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי" (יחזקאל לז,יט). '"הנה אני לוקח את עץ" וגו' - שלא יהיו עוד לשתי ממלכות' (רש"י). לכן אנו חוגגים חנוכה שהיא מלשון חינוך לעתיד, כמביטים בגילוי של לעתיד, בו אין פיצול ממלכות אלא יהודה ישלוט, שכך כעין שלא מתייחסים לחטאם של החשמונאים שמלכו במקום יהודה].
עוד נראה שאנו חוגגים את חנוכה על שה' הצילנו מיד היוונים ויכולנו לעבוד את ה', ויש בזה חינוך לעתיד (שלכן נקרא חנוכה ע"ש חינוך) שבו יתגלה השלמות של תורה ומלכות (ראה בהרחבה ב'לזמן הזה' 'שלמות חנוכה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). לכן נראה שזה הדימוי בין נר חנוכה לסוכה ומבוי, שסוכה זהו שכל המציאות בעולם כולו קודש (שאוכלים ושותים וכו' וכל זה מצוה, תחת כנפי השכינה שמסומל בסכך) כעין לעתיד לבא (לכן גם לעתיד יתנסו הגוים בסוכות [ע"ז ג,א] {אמנם יתנסו דווקא בסוכות כיון שיש בה קשר לגוים או בשל ייחודיות הסוכה שזה קדושה בטבע [ראה ב'תורת המועדים' 'האוניברסליות של חג הסוכות', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]. אולם בכ"ז כיון שזה מתגלה דווקא בסוכות משמע שיש בזה קשר. וראה ב'מועדי ישראל' על סוכות מה שמביא מרן פאר הדור הגרש"ג זצוק"ל זיע"א, שיש קשר בין סוכות לעתיד לבא}), וכן שבת יש בה גילויי כעין לעתיד לבא: 'שבת אחד מששים לעולם הבא' (ברכות נז,ב). לכן בהתייחסות שמרמז לעתיד לבא, שבו יהיה אור ה' מאיר בעולם, זה נרמז בנר חנוכה המאיר, ולכן דומה לסוכה ושבת שמרמזים על העתיד.
גם נראה כעין רמז לנעשה בחנוכה כעין סוכה ומבוי, שחנוכה נקבע שמונה ימים גם בשל שלא יכלו לחגוג את חג סוכות כראוי בהיותם מתחבאים מהיוונים: 'ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה' (מכבים ב י,ט). לכן זה נרמז בסוכה ומבוי, כרמז שעכשיו זה כנגד סוכות שלא עשו בשל היותם בהרים ומערות ולא בעיר, ולכן זהו עכשיו כעין רמז במבוי – שזהו בעיר, והוא כנגד סוכות.
עוד נראה שבסוכה יש השפעה מכח הקדושה לחירות בארץ (זוהר ג קג,א), וגם השבת מביאה לזה, שלמדו על שכר השבת מהבטחת הארץ לאבות (שבת קיח,א-ב), כך שיש ביניהם קשר, וכן השבת מביאה לגאולה (שם). לכן קשור לחנוכה שבו גילוי קדושה וחירות.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
