"וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם. ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני. ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה. וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש. ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים. ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן" וגו' (בראשית לז,יב-יז). יוסף פוגש בדרכו איש, באים חז"ל ואומרים שזה לא סתם איש אלא זה מלאך: '"וימצאהו איש". אין איש האמור כאן, אלא גבריאל, שנאמר: "והאיש גבריאל" (דניאל ט)' (תנחומא “וישב” סימן ב [ומובא גם ברש”י]). מדוע זיהו חכמים את האיש עם גבריאל ולא כסתם אדם? מסביר המזרחי: '"וימצאהו איש" זה גבריאל. ובתנחומא אין איש האמור כאן אלא גבריאל, דכתיב "והאיש גבריאל אשר ראיתי" כו׳. ואינו ר״ל שמפני שכתוב כאן איש כמו שכתוב בגבריאל ראוי לפרשו על המלאך, שא״כ בכל מקום שכתוב בו איש נפרשהו על המלאך. אלא הכי פירושא: שמפני שכתוב כאן איש כמו שכתוב בגבריאל למדנו שהמלאך שפגש ביוסף היה גבריאל ולא מלאך אחר. אבל מה שאמרו שהאיש שפגשו היה מלאך, הוא מפני שא״ל יוסף: "הגידה נא לי", ולא אמר לו מתחלה: "הידעת את אחי איפה הם רועים", ש״מ שהיה מלאך שדרכו לדעת זה' וכו'. הגור אריה מסביר: 'זה גבריאל. דעל כרחך מלאך היה, דאם לא כן למה צריך כל הסיפור שמצאו איש ושאל אותו ״איפה הם רועים״, ואמר לו בדותן הם והלך אליהם, מאי נפקא מיניה אם מתחלה הלך אליהם בלי טעות או על ידי טעות? ולמה הוצרך הכתוב לכל זה לומר ״וימצאהו איש״? אלא שהשם יתברך שלח מלאך להגיעו אל אחיו, ואם לא כן לא הלך אל אחיו אלא היה חוזר משכם לביתו כיון שלא מצא את אחיו, כי לא ידע איפה הם, ולכך שלח אליו המלאך. ומאחר שהיה מלאך – זה גבריאל שנקרא ״איש״, שנאמר (דניאל ט, כא) ״והאיש גבריאל״, כי נקרא גבריאל ״איש״ שהרי נקרא גבריאל מלשון גבר, וגבר הוא איש. ועוד, דלא הוי למכתב עוד ״וישאלהו האיש״ רק ׳וימצאהו איש וישאלהו׳, מאי עוד ״וישאלהו האיש״, אלא לומר לך מי שנקרא ״האיש״ במקום אחר, וזה גבריאל שנקרא ״והאיש גבריאל״. הכלי יקר מסביר: '"וימצאהו איש והנה תועה בשדה" – זה גבריאל, מדקאמר "וימצאהו איש" שמע מינה שזה האיש היה מבקש את יוסף ומחזר אחריו והוא מצא; אבל יוסף לא מצא. והיה בדעתו להזהירו שיהיה נשמר מן אחיו, כי ראה אותו שהלך בשדה תועה בדעתו כי הלך לשלום, ואין שלום לאחיו עמו. וא״כ ודאי זה מלאך, שידע מה שבלבו, דאם לא כן מאין ידע איזו אדם אחר שהוא הולך בתועה, שמא זהו דרכו כי בלי ספק שהלך באיזו דרך או שביל'. אמנם יש שפרשו שאין הכוונה ממש למלאך, אלא זה כדרשה לומר שהכל מסובב ע”י ה', שה' שלח איש שיכוון את יוסף (כעין ששולח מלאכים לפעול בעולם), כמו שמביא הרמב"ן: '"וימצאהו איש והנה תעה בשדה" - … ולהודיענו עוד כי הגזרה אמת והחריצות שקר, כי זמן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ולזה נתכוונו רבותינו (ב"ר פד יד) באמרם כי האישים האלה הם מלאכים, שלא על חנם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת ה' היא תקום'. חז"ל דרשו על המלאך שזה גבריאל, כיון שנאמר עליו "איש" כמו שנאמר על גבריאל; אבל למה דווקא גבריאל הוא המלאך שנישלח? יוסף לא מצא את אחיו ותעה בחיפוש אחריהם ("תעה בשדה"), כך שאם לא היה נגלה אליו המלאך הוא היה חוזר חזרה ליעקב, וממילא לא היה מתגלגל שירדו למצרים. כך שההכוונה של יוסף אל אחיו הוא שהביא לגלגל את הירידה למצרים והגלות שבאה אחריה. לכן זה היה גבריאל שהוא לשון גבורה, שיש בזה גילוי חזק של כח, שבעקבות זה ישעבדו אותם בכח חזק בהמשך (וזה בעקבות שבנ"י נעשו חזקים מהמצרים שלכן פחדו מהם, כך שגם זה גילוי של גבורה), וכן ה' ישמור עליהם בגבורה שהמצרים לא ישמידום, ואח"כ ידון את מצרים ויענישם בכח גדול – בגבורה. לכן זה התגלה דרך המלאך גבריאל שזה התחום שלו. לכן מובן שהדרשה זה ממה שנאמר על גבריאל "והאיש גבריאל" (דניאל ט,כא), שבפסוקים שם גבריאל אומר לו על הגלות ועל הגאולה. אולי בזה מובן שמובא בב"ר שהיו שלושה מלאכים: '"וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה". א"ר ינאי: שלשה מלאכים נזדווגו לו: "וימצאהו איש ... וישאלהו האיש ... ויאמר האיש"' (ב”ר פד,יד). שאפשר שכולם זה גילוי של כח גבריאל ומה שנאמר שלושה זה משום שגבריאל הופיע כאן בשל גילוי של גלות וגאולה, לכן יש לו שלושה גילויים של זה, כעין המובא בדעת זקנים שרמז המלאך ליוסף: '"תועה בשדה" – כאן רמז לו גבריאל השלשה גליות: ת׳ של גלות מצרים. ע׳ של גלות בבל. ה׳ של גלות אדום לסוף ה׳ אלפים יכלה במהרה בימינו. מפי מורי אבי ז״ל'. כך שבפס' נאמר שהאיש פנה ליוסף בשל שתעה בדרך, ולדברנו פנה כדי לגלגל את הגלות והגאולה (שלכן זהו גבריאל), לכן מובן שיש כאן גם גילוי של כלל הגלויות (שמעשה אבות סימן [=שורש] לבנים), ולכן נרמז על שלושת הגלויות, ולכן גם בהתייחסות של האיש ליוסף נרמז כעין שהיו שלושה מלאכים, כעין שלושה גילויים של גלות שמתגלה דרך גבריאל שמייצג גבורה. זהו שנרמז בפס' קודם שכל שליחותו של יוסף היה משמים כדי לרדת למצרים: '"וַהֲשִׁיבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן". והלא אין חברון נתנה אלא בהר, וכתיב "וישלחהו מעמק חברון”? א"ר אחא: הלך להשלים אותה העצה העמוקה שנתן הקדוש ברוך הוא בינו ובין חבר הנאה שהיה קבור בחברון (בראשית טו, יג): "ועבדום וענו אותם"' (ב”ר פד,יג). אולי אפשר לומר עוד, שיוסף ידע את הסכנות שהוא מסתכן בכך שהלך לשאול בשלום אחיו, שהרי ידע ששונאים אותו ובכ"ז התחזק לכבוד אביו ("הנני" – לשון ענוה וזריזות. נזדרז למצות אביו, ואף על פי שהיה יודע באחיו ששונאים אותו' [רש"י; בר' לז,יג]). והנה כאן שלא מצאם במקומם, ועוד חיפש אחריהם ולא מצא, זה יכול היה להביאו לידי יאוש, ובפרט שנמצא בשכם מקום שמזכיר לו את מה שאחיו יכולים לעשות לו (כמו שהרגו את אנשי שכם); ועכשיו נאמר לו שהם הלכו הלאה כך שצריך להמשיך ללכת עוד כברת דרך, כך שיכל להתייאש. לכן נשלח לו גבריאל כדי שיוסיף לו גבורה ולא יתייאש. או שיוסף התחזק ולא נפל לייאוש, ולכן כנגד הגבורה שלו ראוי שמי שיבוא אליו זה מי שיש בו גילוי כמותו, שכך כעין בא מהמשך כוחו שלא מתייאש, ולכן זהו גבריאל, כגילוי מקור הכח כהמשך מגבורת יוסף. (בזה מובן שהדרש חל על גבי הפשט [כעומק הפשט], ולכן גבריאל שזה גבורה מתגלה מתוך הפשט שזה סופר לומר על גבורת יוסף שלא התייאש, כמו שמביא הרשב"ם: '"וימצאהו איש והנה תועה" וגו׳ – להגיד חשיבותו של יוסף נכתב זה, שלא רצה לחזור לאביו כשלא מצאם בשכם, אלא בקשם עד שמצאם, ואף על פי שהיה יודע שמתקנאים בו הלך ובקשם, כמו שאמר לו אביו: "והשיבני דבר” (בראשית לז,יד)'. אולי אפשר עוד, שעכשיו בא המלאך לכוון את יוסף לאחיו כדי שתתגלגל גלות מצרים, ומובא בגמ' שלוש סיבות מדוע נענש אברהם בגלות מצרים: 'אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר "וירק את חניכיו ילידי ביתו". ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר "במה אדע כי אירשנה". ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר "תן לי הנפש והרכוש קח לך"' (נדרים לב,א). אולי לכן מי שמתגלה בגלגול הירידה לגלות מצרים זה גבריאל שהוא גילוי של כח הגבורה, כרמז שהוא מגלגל עכשיו מכח מה שאברהם גרם לגזרת גלות מצרים – כעין שהוא גלגל את הירידה למצרים, ולכן כעין מדמה אליו. לכן בא גבריאל כגילוי שהסיבה זה עניין פגם בעניין המתגלה בגבורה. שלר"א זה בשל שעשה אנגריא בת"ח למלחמה – שהשתמש בהם כעובדים (בשעבוד) לשלטון ('אנגריא - עבודת שר העיר' וכו' [רש"י; יומא לה,ב]), כך שזה קשור לגבורה - לשלטון ששולט על האנשים; ובכ"א זה קשור למלחמה שאברהם הוציאם אליה, שבמלחמה פועלים בגבורה. לדעת שמואל זה בשל שהפריז על מידותיו של הקב"ה ('שהפריז על מדותיו - שהגדיל לישאל על מדותיו של הקב"ה, שאמר "במה אדע”' [רש"י]), שבמקום להיות כנוע ולהאמין בפשטות, הוא התגבר ושאל את הקב"ה. ולדעת ר"י זה היה על שלא הכניס תחת כנפי השכינה את השבויים ששחרר (שהוא לא גיירם), שבעצם ע"י גבורתו הוא שחרר אותם ולכן היה ראוי שישאירם תחתיו, כמו מי שמנצח והשבויים הולכים אליו, ויכניסם אצלו תחת כנפי השכינה, כך שזה קשור לגבורה. וכן היה צריך להתגבר מול מלך סדום, ולענות לו על בקשתו שיחזיר לו את הנפשות, שהוא לא מסכים; כך שהיה כאן פגם בגבורה שהיה צריך להפעיל. לכן כיון שכל הסיבות קשורות בגבורה לכן מי שהתגלה זה גבריאל, שהוא בא מכח הפגם שבא בהקשר לגילוי גבורה, כדי לגלגל את הירידה למצרים כעונש. (בזה גם אולי מובן שהיה גילוי של שלושה מלאכים, כעין כל אחד כנגד טעם אחד של הירידה למצרים [וכולם קשורים לגבורה-לגבריאל]). אולי אפשר גם שמכירת יוסף היתה כדי להקל מיעקב את הרידה לגלות, שלא ירד בצורה קשה בהיותו קשור באזיקים: 'א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו, דכתיב (הושע יא, ד) "בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל"' (שבת פט,ב). ממילא גלגול יוסף למצרים ע"י אחיו בא להוריד את יעקב בצורה מכובדת ולא כשבוי שמורד בכח ע"י האויב. לכן זה מתגלה ע"י גבריאל שהוא האחראי על הגבורה, ולכן הוא זה שמקל מגילוי הגבורה – מהחוזק של המשעבד שמורידו למצרים, שאת גילוי הגבורה להוריד את יעקב בשלשלאות הוא מפנה וממיר לגילוי של מכירת יוסף; ואת זה עשה ע"י שהפנה את יוסף לאחיו כדי שימכרוהו, שאת זה עשה "האיש" שמצא את יוסף, שהאיש זה גבריאל.