"וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו" (בראשית לב,כו). 'דאמר ר' יהושע ב"ל: מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד, כתיב הכא "בהאבקו עמו", וכתיב התם (נחום א, ג) "וענן אבק רגליו"' (חולין צא,א). לכאורה לא מובן מה העניין שהעלו אבק מרגליהם עד כסא הכבוד? נראה שרומז למדרש: 'ר' חמא בר"ח אמר: שרו של עשו היה הוא, דהוה אמר ליה: "כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני". משל לאתליטוס שהוא עומד ומתגושש עם בנו של מלך, תלה עיניו וראה את המלך עומד על גביו והרפיש עצמו לפניו, הה"ד "וירא כי לא יכול לו". א"ר לוי: וירא בשכינה כי לא יכול לו. אמר ר' ברכיה: אין אנו יודעים מי נצח, אם מלאך אם יעקב, ומן מה דכתיב "ויאבק איש עמו" הוי מי נתמלא אבק - האיש שעמו. אמר ר' חנינא בר יצחק: אמר לו הקב"ה: הוא בא אליך וחמשה קמיעין בידו: זכותו, וזכות אביו, זכות אמו, וזכות זקינו, וזכות זקינתו; מדוד עצמך אם אתה יכול לעמוד אפילו בזכותו, מיד "וירא כי לא יכול לו". משל למלך שהיה לו כלב אגריון וארי נמירון, והיה המלך נוטל את בנו ומלבבו בארי, שאם יבא הכלב להזדווג לו, יאמר לו המלך: ארי לא היה יכול לעמוד בו ואתה מבקש להזדווג לו?! כך שאם יבואו אומות העולם להזדווג לישראל, יאמר להם הקב"ה: שרכם לא היה יכול לעמוד בו, ואתם מבקשים להזדווג לבניו?!. "ויגע בכף ירכו" נגע בצדיקים ובצדיקות בנביאים ובנביאות שהן עתידין לעמוד ממנו, ואיזה זה? זה דורו של שמד' (ב"ר עז,ג). כנגד דברי המדרש רמז ריב"ל – שהמלאך נלחם ביעקב ונכנע לפני יעקב בגלל שראה את השכינה; זהו שהם רבו והאבק שביניהם – שזה ביטוי להתגוששות שביניהם עלתה עד לכסא הכבוד, פירוש היה כאן גילוי קשר לשכינה – שהמלאך ראה את השכינה ולכן נכנע. זה בפרט ביטוי באבק (שהוא עלה עד כסא הכבוד), כיון שבאבק מוכח שיעקב ניצח, כמו שלמד ר' ברכיה שהמלאך התמלא אבק; לכן נרמז שהאבק הוא שמגלה על הקשר לשכינה – לכסא הכבוד. בנוסף נראה שגם מרמז לדברי רחב"י, שאמר לו הקב"ה שיש ליעקב זכות של חמשה – שלו ושל אבותיו ואמהותיו, לכן נרמז שהוא עצמו נלחם שזהו האבק, ועלה עד כסא הכבוד כרמז שעלה עד גילוי כבוד מלכות ה', שזה מרמז למרכבה שבה יש ארבע דמויות, ולכן רומז לארבע זכויות נוספות לזכות שלו עצמו (וזה רמז לאבות שהם מגלים את שם ה' בעולם, ולכן הם המרכבה: '"וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹקים", אמר ר"ל: האבות הן הן המרכבה, שנא' (בראשית יג) "ויעל אלקים מעל אברהם", "ויעל מעליו אלקים", (שם כח) "והנה ה' נצב עליו"' [ב"ר פב,ו]). ה' אמר למלאך שיבדוק עצמו אם בכלל יכול אפילו נגד זכות יעקב לבדו, שזה רמז בכסא הכבוד על מעלת יעקב, כמו שמובא על חלום סולם יעקב שדמות יעקב במרכבה: 'תנא: עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה' (חולין צא,ב). 'בדיוקנו של מעלה- פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב' (רש"י). גם המסקנה שזה נעשה כדי שבהמשך הדורות אם יבואו האומות להילחם בישראל יאמר להם ה' ששרם לא יכל לנצח, זה גם נרמז באבק שעלה לשמים, שהאבק עולה ממה שהרגלים מזיזות את האבק, ורגל היא כרמז להמשכיות (שהולך ומתקדם הלאה ברגליו, כרומז להתקדמות בדורות), שכך רומז שההתגוששות ביניהם עולה לשמים לפני ה', כמבטא שה' קובע שהלחימה ביניהם (שזהו האבק שעלה מהמריבה – כמבטא את גילוי המריבה; וההתייחסות של ה' נרמז בהגעה לכסא) משפיעה לדורות הבאים, להפיל את אויבנו (גם כרמז שהאבק עולה לשמים, ששם המלאכים נמצאים, שכך ההתגוששות פועלת בשמים – מול המלאך, שמוכח שאינו יכול לנצח וכך נקבע לדורות). גם מרמז לסיום שזה רמז לדורו של שמד, שיעמדו בהמשך ממנו; שכך רומז באבק לפעולת הרגל – כביטוי להמשכיות בדורות (כמו שאמרנו קודם; וכן כרמז 'שהן עתידין לעמוד ממנו', שמרמז לזה בביטוי של פעולת הרגל שהיא מעמידה את האדם, שכך כרומז לביטוי של עמידה ממנו – המשכיותו, שכך בהעלאת האבק ע”י הרגל רומז לפעולת הרגל, שזה רומז לפעולת הרגל של עמידה, ומזה מרמז לעמידה ממנו בהמשך הדורות), וזה בלחימה (שבזה מעלים את האבק מהלחימה שביניהם), כמו שילחמו בדורו של שמד נגד הצדיקים, שזה מלחמתם של הגוים נגד גילוי ה' בעולם, וכן הצדיקים מוסרים נפשם על קידוש השם, ולכן זה מתגלה בהגעה לכסא הכבוד – שזה שייך לגילוי ה' בעולם (אולי העלאת האבק מרמז גם על האבק שעולה תוך כדי פעולת הקבורה של אותם צדיקים). [אולי לכן מיד מביאה הגמ': 'ואמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמו גיד הנשה? שנשה ממקומו ועלה, וכן הוא אומר (ירמיהו נא, ל) "נשתה גבורתם היו לנשים"' (מעבר לפשט שזה דברי ריב”ל ולכן הובאו כאגב לדברי ריב”ל שקודם). שריב"ל דורש את גיד הנשה כרמז ליוצא ממקומו ועולה, לא רק מצד התיאור לנעשה לגיד, אלא גם כרמז לצדיקים שיוצאים ממקום חייהם בעוה"ז ועולים לשמים בקידוש השם]. אולי אפשר שריב"ל רמז ששרו של עשו נלחם ביעקב, ושר עשו זה לא רק עשו עצמו אלא גם צאצאיו (ששר עשו מתייחס גם לכל צאצאיו, כמו שנאמר קודם במשל של הכלב והארי – שזה מגלה על האומות), שכך גם רומז לשיא טומאתו של עשו שזהו עמלק, שהוא שיא המלחמה בישראל. לכן מה שהעלו אבק למרחק שזה בשל הכח הרב שנעשה במלחמה ביניהם, זה מרמז על שיא המלחמה ביניהם שזהו עמלק; וזה עולה עד כסא הכבוד, כיון שמלחמה בעמלק קשור לכסא ה': '"ויאמר משה" - "כי יד על כס י'ה", ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו כס ולא נא' כסא? ואף השם נחלק לחציו? - נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם, שנאמר (תהלים ט) "האויב תמו חרבות לנצח", זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א) "ועברתו שמרה נצח", "וערים נתשת אבד זכרם המה" מהו אומר אחריו? "וה' לעולם ישב", הרי השם שלם, "כונן למשפט כסאו" הרי כסאו שלם' (רש"י; שמות יז,טז). אולי גם מרמז ריב"ל שבמלחמה בעמלק יש צורך להילחם אפילו בשמים, שזהו שעולה עד כסא ה', שמגיע עד השמים המלחמה על גילוי ה' בעולם (שהוא במלחמה שבין ישראל ועמלק), שזהו כסא ה' שרומז לשמים ורומז לגילוי ה': '"ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק", וכי מה חמא משה דסליק גרמיה מהאי קרבא קדמאה דקודשא בריך הוא פקיד? אלא משה זכאה חולקיה, דאסתכל וידע עקרא דמלה, אמר משה: אנא אזמין גרמי לההוא קרבא דלעילא, ואנת יהושע זמין גרמך לקרבא דלתתא, והיינו דכתיב "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל”, ישראל דלעילא, ובגין כך סליק משה גרמיה מקרבא דלתתא, בגין לאזדרזא בקרבא דלעילא, ויתנצח על ידוי' (זוהר ח"ב סה,ב). (אולי ביותר עומק, לכן נאמר במלחמת עמלק פעם "אמחה" ופעם "תמחה", והסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ['תורת המועדים' – 'מלחמת עמלק ומלכות ישראל'] ע"פ שיטת הזוהר שצריך גם מלחמה בעליונים ביחד אתנו, ולכן ה' אומר שהוא ימחה את עמלק, מצד השמים. בזה מובן הרמז שמגיע האבק עד כסא ה', כרמז שגם ה' שותף במלחמה שמתגלה מול עשו, שזהו מחיית עמלק; ולכן זהו באבק – גם רמז להתגוששות שבניהם, אבל גם כרמז לאדמה שעולה כאבק, לבטא שמוחים את עמלק מהאדמה).