"ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים. ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו. ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה. ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" (בראשית כו,יט-כב). '"ויקרא שם הבאר עשק" – יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה. אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד. כי "באר מים חיים" ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר "באר מים חיים" כמו שאמר (ירמיהו יז יג) "מקור מים חיים את ה'”, וקרא הראשון "עשק" ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות, עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה "שטנה" שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני שקרא אותו כשמו שכתוב בו (עזרא ד ו) "ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם", וכל ימיו היו לנו לשטנה עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה. והשלישי קרא "רחובות", הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו, והוא יעשה בלא ריב ומצה והא'ל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר (דברים יט ח) "ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך כאשר דבר" וגו', שהוא לעתיד, וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מא ז) "ורחבה ונסבה למעלה למעלה". "ופרינו בארץ" שכל העמים יעבדוהו שכם אחד"' (רמב"ן; פס' כ). מוסיף הכלי יקר: '"ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים". כתב הרמב"ן, וכן בספר תולדות יצחק, וכן בספר מנורת המאור: לפי שכל מה שאירע לאבות היה סימן לבנים. על כן מצאו מקום לדרוש כל עניני בארות אלו על ג' בתי מקדשים שנקראו באר מים חיים, כי כשם שעשו מריבה על שני בארות, והשלישי קרא רחובות, כך במקדש ראשון ושני עשו האומות מריבה עם ישראל עד שהחריבוה, אבל השלישי שיבנה ב"ב קרא רחובות. ואוסיף אני משלי, להרחיב פרטי הענינים שיסכימו עם דרוש זה, ובו יתורץ מה שנאמר "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ”. כי כפי הנראה שמאמר ופרינו בארץ אינו טעם ללשון רחובות, על כן ארחיב בו הדבור בפרטי הענינים שכולם מתאימים עם מה שקרה לנו ומה שיהיה באחרית הימים. כי ידוע מ"ש רז"ל (יומא ט:) שבבית ראשון היה מצה ומריבה ושנאת חנם בין נשיאי ישראל שנקראו רועים, כמ"ש (ירמיה כג.ד) "והקימותי עליהם רועים”, ונחרב הבית בסיבת המריבה שהיתה בין מלכי ישראל ומלכי יהודה. ובבית שני היתה מידת השנאת חנם בין כל ישראל כי פשה הנגע בכולם עד לאין מרפא. ועל כן כתיב בבאר ראשון "ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק”, לרמוז גם לעתיד שתהיה מריבה בין רועי ישראל, ואגב גררה רבו גם רועי האומות עם ישראל. על כן קרא שם הבאר "עשק" כי התעשקו עמו, כי יש הבדל בין שנים המתקוטטים על דבר איזו עסק שביניהם, לבין שנים המתקוטטים בחנם על לא דבר כמנהג דורינו, וזה ההבדל בין בית ראשון לשני כי השנאה שהיתה בין רועי ישראל בבית ראשון היתה על עסק המלכות, כי נחלקה מלכות ישראל, וטבע הענין נותן שאין מלכות נוגעת בחברתה, על כן חשב כל אחד מהם שחבירו נכנס בגבולו, וע"י עסק זו רבתה המשטמה ביניהם. אבל השנאת חנם של בית שני, היה בחנם על לא דבר, כי אפילו הפחותים היו שונאים זה לזה על לא דבר, כי על כן נקראת שנאתם שנאת חנם אע"פ שלא היה לאחד שום עסק עם חבירו, ואין זה כי אם רוע לב והשטן היה מרקד ביניהם להכשילם זה בזה, כי מצא אלקים עונם ממקום אחר על כן הסיתם זה בזה למצוא עונו לשנוא. לכך ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה לא הזכיר במריבה זו הרועים, רמז למריבת בית שני שהיתה בכל ישראל ע"כ קראוה שטנה כי לא מצאו סבה אל דברי ריבותם, כ"א מה שהיה ודאי השטן מרקד בין קרניהם אשר בהם ינגחו זה לזה, כמ"ש (ויקרא כו.לז) "וכשלו איש באחיו”. ובבאר השלישי לא רבו עליה, כי בית המקדש השלישי יבנה ע"י מלך המשיח, שנאמר בו (ישעיה ט.ו) "למרבה המשרה ולשלום אין קץ”, כי אך שלום ואמת יהיה בימיו. על כן נקרא רחובות כי אז ירחיב ה' את גבולם, כי בזמן שהמריבה מצוייה או שני עברים נצים, אף בהיותם בעיר גדולה כאנטוכיא לא נשא אותם לשבת יחדיו, ואף במקום רחבת ידים מאוד צר להם המקום ולא יסבלם, כאשר בעונינו עוד היום מנהג זה מצוי בינינו. ובהפך זה בזמן ששלום על ישראל אע"פ שפרינו בארץ, ויהיו הדרים עליה רבים עד מאוד, מ"מ רחבת ידים להם ואין צר להם כדמסיק במס' (סנהדרין ז.) כד הוה רחימתין עזיזא אפותיא דספסירא הוה שכיבן, השתא דלא סגי רחימתין פוריא בת שיתין גרמידי לא סגי לן, ע"כ נאמר "כי הרחיב ה' לנו”, אף על פי שפרינו בארץ ויהיו הדרים עליה רבים מכל מקום הארץ לפניהם רחבת ידים. ועוד שמצינו בבית שני שמחמת המחלוקת יצאו שלימים וכן רבים מן הארץ מרעת יושבי בה, על כן אמר שבזמן מציאת השלום ופרינו בארץ כי לא יצטרכו לצאת מתוכה' (כלי יקר; פס' יט). אולי אפשר להוסיף שהדרשה שמרמז על ביהמ"ק מרומז בעומק דברי חז"ל: 'אמר רבי חנינא: הרואה באר בחלום רואה שלום, שנאמר (בראשית כו, יט) "ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים". ר' נתן אומר: מצא תורה, שנאמר (משלי ח, לה) "כי מוצאי מצא חיים", וכתיב הכא "באר מים חיים". רבא אמר: חיים ממש' (ברכות נו,ב). הרי שדרשו על ראית באר בחלום מהבאר של יצחק, ולמדו על שלום, תורה וחיים; שזה מרמז על המקדש, שבו מתגלה השלום: 'אמר רבי ברכיה הכהן, בשם ר' יהודה ב"ר סימון: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לשעבר היתה איבה ביני לבין בני, שנאה ביני ובין בני, תחרות ביני ובין בני, אבל עכשיו, שנעשה המשכן, אהבה ביני ובין בני, שלום ביני ובין בני. הוי "כי ידבר שלום אל עמו”, אלו ישראל, על שעשו המשכן. ואל חסידיו, זה שבט לוי, שכתוב בו (דברים לג): "וללוי אמר תומיך ואוריך" וגו'. ומנין אתה אומר שבמשכן הכתוב מדבר? שכן כתיב אחריו (תהלים פה): "אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו”. אימתי היתה שלום לישראל? בזמן ששכן כבוד הקב"ה במשכן, כמה דתימא (שמות מ): "וכבוד ה' מלא את המשכן”. אמר ר' שמעון בן לקיש: מה לי ללמד דבר זה מספר תלים, דברי תורה היא אפילו במקומה, אינה חסרה כלום. ראה מה כתיב: "וישם לך שלום”, אימתי? "ביום כלות משה"' (במדבר רבה יב,א). 'אבל משהוקם המשכן נתנה אהבה וחיבה וריעות וצדק ושלום בעולם' (פסיקתא דר"כ,א). וכן בו מקום התורה בשלמות - שם יושבת הסנהדרין; “כי מציון תצא תורה" (ישעיהו ב,ג). וממנו שורש החיים בעולם, כיון ששם מקור הקדושה בעולם (שהוא המקום לשכינת ה' בעולם. לכן האדם נוצר ממקום המקדש: 'אמר רבי יודה בן פזי: מלא תרווד אחד נטל הקב"ה ממקום המזבח וברא בו אדם הראשון. אמר: הלואי ייברא ממקום המזבח ותהא לו עמידה, הדא הוא דכתיב (בראשית ב) "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה", וכתיב (שמות כ) "מזבח אדמה תעשה לי", מה אדמה שנאמר להלן מזבח אף כאן מזבח' [יר' נזיר ז,ב], ששם זהו מקור חייו כדי שיהיה בו קשר לקדושה שהיא מקור החיים, וכך יכול לעמוד בעולם [ז”א בפשט זהו שתהיה לו עמידה בזכות זכות המזבח, אולם בעומק הכוונה שהמזבח מכפר בשל הקירבה לקודש, שכך יכול לעמוד בעולם ע”י חיבור לקודש שזהו מקור חייו]); ואף רמז שנאמר בלימוד לתורה מהפס' "כי מוצאי מצא חיים", שזה גם מלמד על הבא לביהכ"נ (ראה גם דברים רבה ז,ב), שעל המשכימים ומאחרים לביהכ"נ נאמר שמאריכים ימים ולמדו מהפס' הזה (ברכות ח,א); הרי שלמדו על הארכת חיים בביה"כ, ובית כנסת הוא מקדש מעט, ולכן מרמז גם על המקדש (שק"ו) שמאריך חיים. כך שכל אלו מרמזים על דברים שבסיסם במקדש, כך שכרמז עמוק שהבארות מרמזים על המקדש (שאמנם למדו מהבאר הראשונה, אבל למדו לכל הרואה באר בחלומו – כך שזה כללי לענייני גילוי בבארות). וכמו בחלום זה על העתיד, כך במעשי אבות זה גילוי על העתיד – על בתי המקדש. (אולי גם רמז לשלושת המקדשים, שבבית שני היתה שנאת חינם ולכן יחסית אליה נאמר שלום על בית ראשון שלא היתה בו שנאת חינם, ותורה כנגד בית שני שהיה מלא בתורה [' … אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים' {יומא ט,ב}], וחיים כנגד בית שלישי שלעתיד ישחט מלאך המוות. או ששלושתם מרמזים על חורבן בית ראשון, שהרי הבאר הזו היא הבאר הראשונה שחפר, שנחרב בשל 'ג' דברים שהיו בו: ע"ז, וגלוי עריות ושפיכות דמים' וכו' {שם}. שכשמתגלה לחיוב זה ההיפך, ולכן שלום שזה גם כולל שלום איש ואשתו, כנגד גילוי עריות שמעוות את חיבור השלמות שבאחדות איש ואשתו. תורה כנגד ע”ז שהם הפכים – עבודת ה' לעומת עבודת הע”ז. חיים כנגד שפיכות דמים שמבטל חיים). אולי גם אפשר שרמז לזה מהמשך הגמ': 'הרואה באר בחלום ישכים ויאמר (שיר השירים ד, טו) "באר מים חיים", קודם שיקדמנו פסוק אחר (ירמיהו ו, ז) "כהקיר ביר מימיה"'. הרי שלצד החיובי זה בבאר יצחק (שהוא מגלה על שלום, תורה וחיים) ובצד הרע זה מתגלה בפס' שנאמר בהקשר לחורבן: “כי כה אמר ה' צבאות כרתו עצה ושפכו על ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה. כהקיר בור [ביר] מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על פני תמיד חלי ומכה. הוסרי ירושלם פן תקע נפשי ממך פן אשימך שממה ארץ לוא נושבה" (ירמיהו ו,ו-ח). כך שאולי יש בזה רמז בעומק (מעבר לפשט שלא יקדימו פס' לרעה), שבגילוי הבארות של יצחק יש גם גילוי לבתי המקדש, שיחרבו כשיתגלה בהם רעה; ואם לטובה אז יתקיימו, כמו בית שלישי. אולי גם רמז שכשחפרו את הבאר הראשונה מצאו באר עתיקה בפנים: '"וימצאו שם" וגו', אחר שחפרו מצאו מתחת באר חפורה מקדם, והיו נובעים בה מים חיים, זהו שאמר "וימצאו באר", ולא אמרו וימצאו מים' (רד"ק פס' יט). שזה אולי רמז למקדש, שאמנם התגלה רק בימי דוד (שעד אז לא ידעו היכן המקום המדוייק) שמבחינה חיצונית נראה כעין שהוא פעל לעשיית המקום, אבל בעצם הוא מצא את מה שהיה עתיק ורק היה מכוסה מעיני אדם, כעין הבאר העתיקה שהיתה מכוסה; שזהו שמצא את מקום המקדש – המקום בו נעקד יצחק, ואברהם קרא עליו שהוא מקום המקדש: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה" (בראשית כב,יד). (אולי ברמז שלכן לפני חפירת הבארות נאמר על הבארות שאברהם חפר ופלישתים סתמו, ויצחק פתח חזרה: “וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו" (פס' יח); כרמז שעניין הבארות – בתי המקדש קשורים למעשי אברהם. ויצחק פתח חזרה כך שכרמז שזהו המעשה שיש בו גילוי של אברהם ויצחק, שזהו העקידה). אולי אפשר להוסיף שיש מחלוקת על הבית העתידי האם ייעשה בידי אדם או ירד מהשמים (ראה ב'תורת השבת והמועד' – 'מצות בניין המקדש בזמן הזה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), כך שאולי אפשר (בשל העקרון של 'אלו ואלו דברי אלקים חיים') שיש בו את שני הדברים – שהוא יבנה בשילוב שמים וארץ. לכן אולי בבאר השלישית נאמר בלשון רבים "רחבות", לעומת הבארות הקודמים שנקראו בלשון יחיד – עשק ושטנה; כרמז שבית ראשון ושני נבנו רק על ידנו, ובית שלישי יהיה בניין משולב על ידנו ומשמים (ואולי גם רמז “רחבות” כעין [בחילוף אות ח' באות כ'] 'רכבות' שרוכב זה על זה, שנעשה משני חלקים רכובים זה על זה, שמים וארץ). אולי רמז בגימטריה של שמות הבארות שעשק זה 470, ושטנה זה 364, ורחבות זה 616, סה”כ 1450; מקדש ראשון עמד 410 שנים ומקדש שני 420 (יומא ט,א), ובית שלישי לא יחרב כי הוא יהיה בשלמות ולכן מתגלה בו גילוי שלמות התורה שבה 613 מצוות וכל העולם יתעלה וישמרו אף הגוים את רצון ה', שאצלם זה שבע מצוות בני נח. כך יוצא 7+613+420+410=1450, שכך יוצא גם סך הגימטריה של שמות שלושת הבארות. אולי אפשר שהשם "עשק" מרמז על בית ראשון, שבו היתה מלכות ישראל שלקחה את רוב העם אחריה, שבכך עשקה את מלכות בית דוד שהיא עיקר המלכות (ועושק זהו: 'אי זהו עושק? זה שבא ממון חבירו לתוך ידו ברצון הבעלים, וכיון שתבעוהו כבש הממון אצלו בחזקה ולא החזירו' [רמב”ם הל' גזלות א,ד], שכך ה' העמיד את ירבעם כמלך זמני, כמלכות ישראל זמנית מול מלכות יהודה, אבל מלכות ישראל לא התבטלה והחזירה אח”כ את העם והרכוש למלכות יהודה, כך שכעין שעשקו את האנשים [כעין עבדי המלך] והרכוש). “שטנה" מרמז על בית שני, ששטנה הכוונה: 'שטנה - כלומר: לשטן הם לנו, כי בכל אשר אנחנו חופרים, הם מריבים עמנו' (רד”ק). כך ששטנה הכוונה שרודפים אחריהם לרעה, שזהו כמו בחורבן בית שני שנחרב על שנאת חינם, שכדי שאדם ירדוף אחרי אדם אחר לרעתו כל הזמן צריך שתהיה בו הרבה שנאת חינם. ורחבות ע"ש שלעתיד תתרחב הארץ לעשרת העממין כמו שאמר הרמב"ן. אולי גם "עשק" ר"ת כנגד הדברים של החורבן בבית ראשון: ע=ע"ז, ש=שפיכות דמים, ק=קירבה – שזה גילוי עריות. שטנה כנגד שנאת החינם של בית שני, שמצאנו לשון שטן על בן אדם שמקנא ובהמשך גם גורם לאחר רעה: “ … ויבוא גם השטן בתוכם" (איוב א,ו); 'ויהי היום – הגאון רב סעדיה ז״ל אמר כי השטן הוא בן אדם, היה מקנא באיוב' וכו' (ראב"ע). כך כאן שטנה מרמז על אדם שמקנא באחר וכך מגיע לשנאת חינם. אולי גם שטנה אותיות: ט' שנ[א]ה, ששונא אדם (אדם נולד בט' חודשים). או בדומה [גימטריה] 'ח' שנאה', ששונא יהודי (שח' רומז לברית מילה בגיל שמונה ימים, וישראל נקראים מולים [משנה נדרים ג,יא]), כמו שאמר מו”ר מרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א שכל שנאה ליהודי היא שנאת חינם). רחבות מרמז על המקדש שלעתיד – של זמן ביאת המשיח לעתיד לבא, שיבוא עם אליהו הנביא (ובפס' נאמר אליהו בלי האות וו בסוף - “הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא" [מלאכי ג,כג]), וכך רחבות גימטריה של: 'חל בזמן בא אליה ומשיח בן דוד' (616) [ובדר”כ נקרא אליהו הנביא (עם וו), שכך ברחבות זה חסר וו', שיכל להכתב 'רחובות', שכך זהו עם עוד וו שמשלים לאליהו]. וכן רמז ב"רחבות" להרחבת הלב לעתיד לבא: “הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" (מלאכי ג,כג-כד). '"והשיב לב אבות" – להקב"ה. "על בנים" - ע"י בנים, יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום, וכן ולב בנים על אבותם; כך שמעתי משמו של ר' מנחם. ורבותינו דרשוהו במס' עדיות לשום שלום בעולם' (רש"י). שהדיבור באהבה ורצון וכן השלום בא ע"י הרחבת הלב לטובה.