נפלאות שמשון - ישועות גדולות בכל העניינים
נכתב על ידי DL2000, 24/4/2014
'לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך אני ה' (יט
טז): יש לדקדק מדוע בתחילה נכתב 'בעמך', ואחר כך
שינה לכתוב 'רעך', ועוד שבתחילה כתב בלשון רבים
ולבסוף כתב בלשון יחיד.
ויש לומר שהפסוק רומז לדין מי שרוצה לומר רכילות
על חברו בפני העכו"ם והמלכות. דהנה מצינו בשו"ע
(חו"מ סי' שפ"ח, סעי' ט, יא), שמי שמוסר את
הציבור למלכות או מצערן מותר למסור אותו לנכרים
שיכו אותו וייסרו אותו, ואם מוסר או מצער רק את
היחיד, אומרים לו לשתוק ולוותר ואסור לו למסור
אותו לגוי ואף אם הוא רשע ובעל עבירות.
וזה פירוש הפסוק 'לא תלך רכיל בעמך', דקדק לכתוב
'בעמך' לומר דהאיסור הוא רק במי שעושה מעשך עמך
(וכמו שדרשו כן בגמרא ב"מ מח: על קרא 'נשיא בעמך
לא תאור'), אבל מי שאינו עושה מעשה עמך, מותר
לעמוד על דמו ולהלשין אותו לגוי או למלכות שיכהו.
אך ממשיך הפסוק ואומר שאף שהתרתי לך דמו של
מי שאינו עושה מעשה עמך ומוסר את ישראל לעכו"ם
ומצערן, כל זה דוקא כשמוסר את הציבור וכמו
שנשמע מתיבת 'עמך' לשון רבים, ברם כשמוסר או
מצער יחיד אזי 'לא תעמוד על דם רעך', נכתב בלשון
יחיד וגם דקדק לכתוב 'רעך' שכולל כל אחד מישראל
אף שאינו מתנהג כישראל, דאסור לעמוד על דמו
ולמוסרו לעכו"ם. ועליו נאמר המשך הפסוק 'אני ה'',
שה' יתברך יפרע ממנו, וכפי שמר עוקבא שלח לשאול
את ר' אלעזר (גיטין ז.) על אנשים שמצערים אותו אם
יכול למסרם למלכות, ודרש לפניו 'דום לה' והתחולל
לו', אתה תשתוק והקב"ה יפילם חללים לפניך.
('זרע שמשון' פרשתינו אות ג)
'לא תלך רכיל' וגו' (יט טז): יש לדייק מדוע נכתב 'לא
תלך רכיל', ולא נכתב 'לא תרגל'.
ויש לומר (לפי מה שנתבאר בקטע הקודם שבפסוק
זה נרמז דין מי שמוסר חברו לעכו"ם) שהפסוק בא
לרמוז שדוקא אדם שהולך ומוסר מרצונו מתחייב
בתשלומים ונקרא רשע, ברם, מי שאנסו אותו למסור
לעכו"ם אף שעושה איסור בכך (חו"מ שפ"ח, ב) אינו
חייב בתשלומים ואסור לעמוד על דמו. ואילו היה נכתב
בסתמא לא תרגל, הייתי אומר שמשמע שכל האופנים
שווים ובכל מקום שחשיב איסור, הרי הוא חייב.
ולפי זה יש לפרש באופן נפלא את המעשה שהובאה
בגמרא (ב"ק קיז.) עם אותו אדם שבא לפני רב, ורצה
להלשין על חבירו על ידי שיַ ר ְ אה לשלטונות על
התבואה שיש לחבירו, ואמר לו רב 'לא תחוי לא תחוי'
– לא תּ ַ ר ְ אה לא תּ ַ ר ְ אה, ואותו אדם ענה לו: 'מחוינא
מחוינא' - כן אראה כן אראה. ויפלא כפילות התיבות
של רב ושל אותו אדם.
ולפי הנ"ל י"ל שרב נתכוון בכפילות דבריו לומר לו
ולהזהירו שלא יראה ברצון וגם אם יאנסו אותו לכך
לא יראה, ואותו מחוצף השיב לו, לא רק שאם יאנסו
אותי אראה, אלא ברצוני אלך ואמסרם לעכו"ם.
('זרע שמשון' פרשתינו אות ג)
'הוכח תוכיח את עמיתך' (יט יז): נראה לבאר כפילות
הלשון הוכח תוכיח, שברוב הפעמים כשיוכיח את
חברו לא יועיל בפעם אחת. והרבה פעמים שאדם
מוכיח את חבירו ואינו רואה שהדברים עשו רושם,
וחושב שאין תועלת בהוכחה. אמנם צריך לידע
שבודאי יש תועלת, כי בפעם הראשונה הוא מתעורר
בלבו, ואחר כך כשיכפול ויוכיח אותו שוב, יפרוש
לגמרי מן העבירה. וזה מה שרמזה התורה הוכח תוכיח
אף שנראה לך שאין זה משפיע, תמשיך ותוכיחו כי כך
הוא הדרך.
ודקדק לכתוב 'את עמיתך' לומר שכל זה דוקא אם
אתה רואה שאחר ההוכחה הראשונה אף שעדיין לא
עזב את החטא הוא עדיין אוהב אותך, כמו שאמרו
חז"ל (בראשית רבה נד, ג) 'התוכחת מביאה לידי
אהבה', 'כל אהבה שאין עמה תוכחה אינה אהבה' היינו
שיסוד התוכחה באה מאהבה ומוספת אהבה, ואז
בודאי שיסכים לקבל ממך שוב, ולכן תמשיך ותוכיח
אותו, כי היות שהוא נשאר עדיין עמיתך - רעך וידידך,
אף אחר פעם הראשונה שהוכחת אותו אזי יש לתלות
שבהמשך יקבל את דבריך ויפרוש מן החטא.
אבל אם אחרי התוכחה הראשונה הוא שונא אותך,
אל תמשיך להוכיח אותו, כי כשם שמצוה לומר דבר
הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע וכדברי
חז"ל (יבמות סה :).
ובכך יובן ויתפרש יפה הפסוק במשלי (טו לב) 'פורע
מוסר מואס נפשו ושומר תוכחה קונה לב', וקשה
מדוע פתח בנפש וסיים בלב. ולפי דברינו מתפרש
היטב, כי מי ש'פורע [מבטל ומראה שאינו חפץ בכך]
מוסר', הרי זה סימן שהוא 'מואס נפשו', שאינו רוצה
בתועלת הרוחנית של נפשו. אמנם 'שומר תוכחה',
דהיינו שקיבל ומשמר את התוכחה, אף שעדיין
לא פעלו דבריו הלכה למעשה, בכל אופן 'קונה לב'
הדברים נקנים ומשומרים בלבו, בודאי עוד יבוא
יום אחד שיחזור בתשובה, אחרי שישמע שוב את
התוכחה, יזכרם ויקיימם הלכה למעשה.
('זרע שמשון' פרשתינו אות ד)
'ואהבת לרעך כמוך' (יט יח): כתב האר"י ז"ל שיש
לו לאדם קודם תפלתו לקבל עליו מצות עשה של
ואהבת לרעך כמוך, ובכך תפילתו תהא מקובלת
בתוך כלל ישראל. ולפי זה יש לבאר באר היטב
את הפסוק בתהלים (קטז א) 'אהבתי כי ישמע ה'
את קולי תחנוני' ויש דקדק מה הפירוש 'אהבתי',
לכאורה היה צריך לומר 'תאבתי – רציתי כי ישמע
ה', אמנם לפי דברי האר"י ז"ל יש לפרש הכוונה,
'אהבתי' – את כלל ישראל, ולכן 'ישמע ה' את קולי
תחנוני' ויתקבלו תפילותי.
וכעין זה יש לבאר את דברי חז"ל (סנהדרין כז.) 'שונא
– כל שלא דיבר עמו שלשה ימים באיבה, אמר ליה
לא נחשדו ישראל על כך'. ונפלא מדוע דוקא בעבירה
זו של שנאה לא נחשדו ישראל, ועוד שנראה קצת
שדוקא על כך שלא ידבר עם חברו ג' ימים אמר לו
שלא נחשדו ישראל על כך ולכאורה אם לא נחשדו
ישראל לשנוא מדוע על פחות מג' ימים כן נחשדו.
ולפי הנ"ל יבואר, שהרי לפני כל תפילה מקבל על
עצמו אהבת ישראל, ואם כן לא שייך שישנא את
חבירו כי אם ישנאהו לא תקובל תפלתו, ומי הוא
זה שאינו חפץ שתתקבל תפילתו, ולכך אמר שלא
נחשדו ישראל על כך. והטעם לשלשה ימים דוקא, כי
אמרו בגמרא (עירובין סה.) 'הבא מן הדרך אל יתפלל
שלשה ימים לפי שאין דעתו מיושבת עליו' ואם כן יש
היכי תמצי שאדם לא יתפלל שלושה ימים וממילא
יתעכב בקבלת מצות ואהבת לרעך כמוך שלשה ימים,
ולכן דוקא על מי שעבר שלשה ימים באיבה אמר לו
שלא נחשדו ישראל על כך, כי לא שייך שיעבור עליו
יותר מג' ימים מבלי תפילה, וא"כ מיד אחר ג' ימים
מתפלל ואז בודאי קיבל על עצמו מצות 'ואהבת'.
ועוד יש לפרש באופן אחר, עפ"י מה שאמרו חז"ל
(ב"ק צב.) 'המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר
הוא נענה תחילה'. ועל זה אמר 'אהבתי' – את חברי
והתפללתי עליו אף בדבר שאני צריך לעצמי, ולכן
'ישמע ה' את קולי' – אף שעדיין לא התפללתי על עצמי,
וצרכי עצמי עדיין בגדר קול של צער מבלי דיבור, ואחר
כך ישמע 'ואת תחנוני' - מה שהתחננתי ודברתי עבור
חברי. היינו שאת קולי ישמע קודם היות והמתפלל על
חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה.
ובדרך זה יש לבאר עוד, 'אהבתי' – את ישראל ואני
תמיד מתפלל וכולל אותם בתפילתי, ולכן 'ישמע ה'
את קולי תחנוני' – ה' שומע את קולי שנאמר בלשון
'תחנוני', היינו בלשון רבים, שאני כולל את עצמי
בתוך הציבור ואז בודאי שישמע ה' את קולי דזכותא
דרבים עדיף. כמו שאמר אביי (ברכות כט:) 'לעולם
תפלת הדרך לא יאמר 'שתוליכני, שתצעידני' בלשון
יחיד, אלא בלשון רבים 'שתוליכנו, שתצעידנו' ומתוך
שכולל עצמו עם הרבים תפלתו נשמעת. (עיי"ש רש"י
שם ד"ה לישתף).
[יש לציין מה שביאר רבינו על דרך זה בפרשת צו
(אות ה ד"ה ומארצות) מה שכתוב בתהלים (קז) אצל
המודים לה' על הצלתם 'מארצות קבצם ממזרח
וממערב', ולכאורה לא מובן מהו הקיבוץ, אלא שיורדי
הים אומרים תפילת הדרך בלשון רבים והקב"ה מקבץ
את תפילותיהם של כל יורדי הים בכל מקום שהם,
והיות והתפללו על כולם הוא מחשיב אותם כרבים
המתפללים ומקבל את תפילותיהם, וזהו 'קבצם'
שמקבץ את כל התפילות.]
('זרע שמשון' פרשתינו אות ה)
לימוד בספר זה - סגולה לישועות גדולות
סיפר אחד מהידידים החשובים המזכה את הרבים בלימוד
בספר הקדוש הרב י.ד.ז. שליט"א: לפני כשלושה חדשים הראה
לתלמיד חכם עצום את הספר והתפעל מאוד מהדבר ים העמוקים
והמתוקים בטוב טעם ודעת, והשאירו על השולחן בבית כדי לעיין
בו עוד ועוד. ובביתו נמצאת בת תלמיד חכם שכבר בגרה וציפתה
לשידוך כבר תקופה ארוכה, והיא הספיקה לעיין בספר וללמוד
בפרשת חיי שרה, את כל הדרוש של רבינו על הפרק 'אשת חיל',
וחזרה על דבריו כמה פעמים ותיכף ומיד באותו תקופה, זכתה
לזיווג מצוין ומכובד לפי ערכה וערך אביה, בחור יקר בן תורה
המוכלל בכל מידה נכונה.
אותו ת"ח התפלא והתרגש מאוד מהישועה הגדולה וכפי
שהבטיח רבינו, ובפרט שאותו רעיון של שידוך עלה וירד כבר
כמה וכמה פעמים ולא בא לידי גמר, ואותו ת"ח חפץ מאד בשידוך
הזה אבל היה נראה שאין לכך כל סיכוי, והיה זה פלא שבאותו
תקופה שהתחיל הוא ללמוד בספר ובאותו שבוע ממש שלמדה
בתו, באופן פתאומי שלא היה לזה כל כך הסבר עלה שוב על
הפרק רעיון השידוך הזה, והתקדם במהירות עד שזכו לגמור את
השידוך בשעה טובה ומוצלחת, ומעיד אותו ת"ח שהרגיש בשעת
מעשה כי בודאי רבינו בעל ה'זרע שמשון' זי"ע סייע ממרומים
והמליץ טוב ובשתי ידיו סייע בעד השידוך.
כן יעזור ה' יתברך לכל המצפים לישועה שיוושעו בזכות קיום
רצונו ובקשתו של צדיק נ"ע בכל העניינים, בני, חיי, ומזוני טבי,
וכפי שכתב בהקדמת הספר 'ובעל הגמול ישלם בזכות זה שכר טוב
לגומלי חסד של אמת במותב תלתא בני חיי ומזוני טבי' ובהמשך
מוסיף ומסיים 'ועיניכם תראינה בנים ובני בנים כשתילי זיתים
סביב לשולחנכם חכמים ונבונים ובתים מלאים כל טוב, גם עשר
הזה אבל היה נראה שאין לכך כל סיכוי, והי גם כבוד לא יסופו מזרעכם'
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
