"ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ"' (בראשית א,כו). '"ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". רבי יוחנן פתח: (תהלים קלט): "אחור וקדם צרתני" וגו'. אמר רבי יוחנן: אם זכה אדם, אוכל שני עולמות, שנאמר: "אחור וקדם צרתני", ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון, שנאמר (שם): "ותשת עלי כפכה" ... אמר רבי שמואל בר נחמן: בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, דיו פרצופים בראו ונסרו ועשאו גביים, גב לכאן וגב לכאן. איתיבון ליה, והכתיב: "ויקח אחת מצלעותיו"?! אמר להון: מתרין סטרוהי, היך מה דאת אמר: (שמות כו): "ולצלע המשכן", דמתרגמינן: ולסטר משכנא וגו'' (ב"ר ח,א). רשב"נ לומד שהאדם נברא שני פרצופים - משני צדדים, ואח"כ הפרידו לשנים, ולומד מפס' של המשכן שצלע זה צד. נראה שלא סתם כך נלמד אלא זה בא לומד שבאחדות איש ואשה, שבזה כעין חוזרים למקורם, אז מגלים שכינה בעולם מעין גילוי שכינה שיש במשכן. שזהו 'דריש ר"ע: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן' ( סוטה יז,א), 'שכינה ביניהם - שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן, יו"ד באיש וה"י באשה' (רש"י). שזהו "ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", שהאדם יהיה מעין גילוי של שם ה' בעולם, שזהו שהכניס בנו נשמה, חלק אלוק ("ויפח באפיו נשמת חיים" [בראשית ב,ז; ראה ברמב"ן]), ולכן באיש ואשה יש גילוי של שם ה', ובחיבורם השלם והמלא באחדות מרמזים על גילוי אחדות הבורא, שמתגלה על ידנו, ובפרט כששומרים על הישרות בחיבור איש ואשתו כראוי, שאנו הולכים בזה ע"פ רצונו (כמו לפני שחטא האדם בעץ הדעת והתעוות בתאוות ובפרט בבינו לבינה). באחדות בני הזוג כראוי מתגלה גילוי שכינה ולכן בהקשר לזה ראוי שכל העולם יהיה תחתינו, כדי שנקדשו שזהו דברי הפס': "ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ". וזהו גם ההמשך "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם", שה' ברא את האדם בצלם אלקים, וזה מתגלה ע"י חיבור זכר ונקבה כמו שבראם יחד. לכן תחילת המדרש זהו דברי ר"י על שני עולמות, שזה קשור גם בחיבור איש ואשתו (כדרשת רשב"נ על אותו הפס'), כיון שבאחדות איש ואשתו מתקנים את העולם וזוכים לשני עולמות. לכן גם בהמשך המדרש נאמר שאדם נברא מלא עולם, ולמדו כחלק מזה מהפס' הזה: 'רבי יהושע בר נחמיה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי אלעזר אמר: מלא כל העולם בראו. מן המזרח למערב מנין? שנאמר (שם): "אחור וקדם צרתני"' וגו'. מצפון לדרום מנין? שנאמר (דברים ד): "ולמקצה השמים ועד קצה השמים". ומנין אף בחללו של עולם? שנא': "ותשת עלי כפכה", כמה דאת אמר (איוב יג): "כפך מעלי הרחק"'. שהאדם מלא העולם, שכל העולם תלוי בו כדי לקדשו (אולי גם הלימוד הוא ממזרח למערב, כרמז לכיון הכניסה למקדש שהיה ממזרח למערב [שער הכניסה היה במזרח]). כיון שהאחדות קשורה לשכינה ותיקון העולם, לכן גם בחיבורם נעשה דבר שיש בו משום קירוב הגאולה, שזהו הולדה: 'דאמר רב אסי: אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שנאמר (ישעיהו נז, טז) "כי רוח מלפני יעטוף" וגו'' (יבמות סב,א). (שזה גם חלק מהדימוי למשכן שמתקן את העולם). אולי לזה רמזו במדרש שממשיך בדרשה על הפס' בהקשר לגאולה: ' ... אמר רבי שמעון בן לקיש: אחור למעשה יום האחרון וקדם למעשה יום הראשון. הוא דעתיה דרבי שמעון בן לקיש דאמר ריש לקיש: "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", זו רוחו של מלך המשיח. היך מה דאת אמר (ישעיה יא): "ונחה עליו רוח ה'' וכו'. גם תיקון העולם והשראת השכינה באה בעקבות קיום התורה, שהיא הבסיס - הפנים של המשכן, הארון בקה"ק. כך גם בעקבות חיבור ראוי בין איש ואשתו מתגלה הולדה ראויה, ובהולדה יש גילוי של תורה בולד במעי אימו: ' ... ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר (משלי ד ד): "ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה", ואומר (איוב כט, ד) "בסוד אלוק עלי אהלי"' (נדה ל,ב). (והתינוק בבטן, ואמו כעין הצד שלו - הצלע שלו).