"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה" (בראשית יב,א-ג). '"לך לך" - להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, כאן אי אתה זוכה לבנים; ועוד שאודיע טבעך בעולם' (רש"י). נראה ששני הדברים אינם שתי הבטחות מנותקות (שהרי כיון שבאו יחד משמע שיש ביניהם קשר), אלא זה תלוי בזה. שהרי אברהם כבר היה מוכר במקומו, שהיתה עמו קבוצה גדולה, כמו שנאמר "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען" (בראשית יב,ה). ואף ידעו את טבעו שקורא בשם ה', שהרי הנפש שעשו זהו הגרים: 'אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר (בראשית יב, ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן"' (סנהדרין צט,ב). "ואת הנפש אשר עשו בחרן" אמר רבי אלעזר בן זימרא: אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה, ואת אמר "ואת הנפש אשר עשו"? אלא אלו הגרים שגיירו. ואם כן שגיירו למה אמר עשו? אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו כאלו בראו. ויאמר אשר עשה, למה נאמר "אשר עשו"? אמר רב הונא: אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים' (ב"ר לט,יד). ממילא אם גיירו אנשים אז מן הסתם שמם היה מפורסם בעקבות כך, שהרי כל שאר העולם היו עובדי אלילים... אלא שבכ"ז בחו"ל כמה שירבה ויתפרסם עדיין אין זה כמו בא"י שהיא שורש העולם ומקום הקדושה, ולכן בה יתעלה הרבה יותר וישפיע לכל העולם, שלכן זהו שיתפרסם טבעו בעולם, בצורה גדולה וחזקה יותר. אולם נראה שזה לא הכל אלא דווקא בא"י בה יזכה לזרע, ואותו זרע יפרסם בכל העולם את שם ה', אז ממילא בזה ניתן כח השפעה גדול יותר אף לאברהם בהיותו אב לבנ"י, שמעשה אבות סימן לבנים ('א"ר יהושע דסכנין: סימן נתן לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מה שאירע לו אירע לבניו' וכו' [תנחומא "לך לך" סימן ט]), ולכן בהתגלותו כאב לבנ"י  שמפיצים את שם ה' בעולם, אז גם בו מתגלה יותר - בהיותו השורש לבנים. לכן מה שהבטיחו לזרע קשור גם בהבטחה להודעת טבעו בעולם, שזהו היותו מגלה את שם ה' בעולם כולו, כזרעו, שכך בהבטחת הזרע מביא להבטחת הודעת טבעו. אולי רמז לזה: '"לך לך" מהו לך לך? ל' שלשים, כ' עשרים, הרי עולה בגימטריא ק'. רמז לו כשתהיה בן מאה תוליד בן כשר, הה"ד "ואברהם בן מאה שנה" וגו'. ורבי לוי אומר: נסיון הראשון כנסיון האחרון, נסיון הראשון ב"לך לך מארצך", נסיון האחרון ב"לך לך אל ארץ המוריה"' (תנחומא "לך לך" סימן ג). שה"לך לך" קשור להגעת יצחק לעולם (הזרע שממשיכו - 'בן כשר'), שהליכתו לארץ תביא להגעת הזרע (בגיל מאה) והגעתו עד השלמות שיתגלה בניסיון העקידה, שהוא הניסיון האחרון, הניסיון העשירי בניסיונות, שמתחילים עכשיו ב"לך לך", וסופו בעקידה עם יצחק, כיון ששורש הכל זהו הגילוי בזרעו, שמתחיל בו. וכל זה כמובן קשור לא"י בה אברהם ואנחנו מגלים לכל העולם את שם ה' שיוצא על ידנו מא"י, שבה יכולה מהותנו השלמה להתגלות בעולם. לכן גם בעקידה התגלה קשר לא"י (שהוא השורש לשלמות הקדושה), שזהו שבשל העקידה יצחק נעשה קשור ע"י הקדושה בשלמות לארץ (שלכן אסור לו לירד מהארץ), ולכן גם נאמר לו ליישב את הארץ ולגלות את השכינה (שזה בא יחד - ישוב א"י והשראת השכינה בעקבות כך): '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ" עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע הוי נציב. ד"א: "שכון בארץ", שכן את השכינה בארץ. "גור בארץ הזאת" א"ר הושעיה: את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' (ב"ר סד,ג). אולי זהו שנאמר "וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו" (בראשית יב,ז). שרש"י פרש: 'ויבן שם מזבח" - על בשורת הזרע ועל בשורת א"י'; והרמב"ן פרש: 'וטעם "לה' הנראה אליו" - כי הודה לשם הנכבד וזבח לו זבח תודה על שנראה אליו. כי עד הנה לא נראה אליו השם ולא נתודע אליו במראה ולא במחזה, אבל נאמר לו "לך לך מארצך" בחלום הלילה או ברוח הקדש. ויתכן שירמוז "הנראה אליו" על סוד הקרבן (עיין רקאנטי כא ב) והמשכיל יבין'. יוצא שאברהם זבח בשל מעלת הנבואה, גילוי השכינה שהתגלתה אליו במעלה גדולה, וזה בא יחד עם קשר לבשורת הזרע ולא"י, שהכל קשור יחד שיש גילוי ה' גדול בשל גילוי של זרע אברהם וא"י, כרמז שבגללם זכה למעלה הגדולה של גילוי שם ה' בעולם. (ויש בזה רמז לעניין הקרבנות, אולי גם כרמז לגלות שבעקידה מתגלה בנ"י וא"י ומעלת הקדושה הגדולה וגילוי השכינה שבנו שמתחיל באברהם אבינו). (שכוחנו בקדושה בזכות האבות שנבחרו והיו ישרים, והאבות מעלתם הגדולה קשורה למעלתנו, שמעלתם היא בהיותם אבות בנ"י, שה' יצרנו לגלות שמו בעולם - "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" [ישעיהו מג,כא]. שללא זה מעלתם נמוכה יותר, מעין מעלת אברהם לפני ברית המילה שבה יוחד להקמת עם בנ"י).