'"ויהי בימי אמרפל", רב ושמואל. חד אמר: נמרוד שמו, ולמה נקרא שמו אמרפל? שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש. וחד אמר: אמרפל שמו, ולמה נקרא שמו נמרוד? שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו' (עירובין נד,א). רב ושמואל מביאים שבשמו של נמרוד יש גילוי למרד בה' או (באמרפל) שהפיל את אברהם לאש. נראה שאין זה מחלוקת אלא דגש על העניין שהתגלה בנמרוד, שהוא המריד את כל העולם נגד ה', שזה מול הגוים, אולם נגדו עמד אברהם שהיה השורש לחיבור לה' ולכן אמר להפילו לאש. "גם את זה לעמת זה עשה האלקים" (קהלת ז,יד), כשעמד נמרוד והמריד את כל העולם נגד ה', אז הביא ה' כנגדו את אברהם לחבר את העולם לה'. לכן שני הדברים נרמזים בשמו של נמרוד, שמשפיע על העולם אבל יחד עם זה צריך להלחם במיוחד נגד אברהם שהועמד נגדו. זהו אולי עומק המדרש: '"וְרוּחַ אֱלֹקים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" על שם (שם ח, א) "וַיַּעֲבֵר אֱלֹקים רוּחַ עַל הָאָרֶץ", אמר הקדוש ברוך הוא: עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה? תבא האורה!. "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר", זה אברהם, הה"ד (ישעיה מא, ב): "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק" וגו', אל תקרא העיר אלא האיר' (ב"ר ב,ג). שבפשטות זה מדבר על העמדת אברהם לאחר השנים שהיה העולם באפילה כמו שפורט קודם עד המבול; אולם אולי רומז בעומק שזה נעשה בדורו של נמרוד שאז עוד יותר ירדו ובאו להמריד את כל העולם נגד ה', ולכן ה' אמר עד מתי יהיה העולם באפילה - במרד נגד ה'. לכן לומד מהפס' במבול, כשקודם כבר הביא חלק אחר ללימוד למבול ('תהום'), כדי לרמז עכשיו על המבול והמשכו שזהו בנמרוד שבא אח"כ, ובדור הפלגה, שנח היה בשני הדורות האלו. (וכעין רמז שבסוף התולדות [שבאמצעם מוזכר נמרוד], ולפני סיפור דור הפלגה, נאמר "אלה משפחת בני נח לתולדתם בגויהם ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול" [בראשית י,לב], שכך כעין רמז כנגד שבפס' "ויעבר אלקים רוח על המים" זה תחילת סיום המבול). ולכן נרמז בפס' "ויזכר אלקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלקים רוח על הארץ וישכו המים", שהפס' מתחיל בנח, שרומז המדרש שהוא היה בשני הדורות ולכן מרמז גם את ההמשך לאחר המבול (שנרמז קודם ב'תהום'), ורומז בפרט על נמרוד, שבפס' נאמר ארץ - "רוח על הארץ" כעין הנאמר בנמרוד "וכוש ילד את נמרד הוא החל להיות גבר בארץ". זה לא דברים שונים, אלא נמרוד הוא השורש של חטא דור הפלגה (שהוא המרידם), וכן יש הקשר לסוף המבול - שחם לקח מהתיבה את הבגד שבו השתמש נמרוד להשפעה כדי למלוך, וכן נמרוד השתמש במבול כחלק מטענתו מדוע לבנות מגדל: 'רבי יהודה אומר: הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולאשתו היה עמם בתיבה, וכשיצאו מן התיבה לקחה חם בן נח והוציאה עמו והנחילה לנמרוד. ובשעה שהיה לובש אותה היו כל בהמה חיה ועוף באין ונופלין לפניו, כסבורין שהוא מכח גבורתו, לפיכך המליכוהו עליהם מלך, שנאמ' "על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה'". אמר נמרוד לעמו: באו נבנה לנו עיר גדולה ונשב שם בתוכה פן נפוץ על פני כל הארץ כראשוני', ונבנה מגדול גדול בתוכה. ונעלה לשמים שאין כחו של הקב"ה אלא במים, ונקנה לנו שם גדול בארץ, שנאמר "ונעשה לנו"' (פרקי דר"א, כד). אולי זה נרמז שנאמר על נמרוד "ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער" (בראשית י,י), שתחילתו (הבסיס שלו) זהו בבל, שהיא המקום של סיפור דור הפלגה שמסופר מיד לאחר התולדות (בראשית יא,ט). לכן מול נמרוד שהחל להמריד את כל העולם נגד ה', אמר ה' שהגיע הזמן שיאיר אורו של אברהם לחבר את העולם לה'. לכן לפני דור הפלגה מובא צאצאי נח שהם שבעים אומות כנגד שבעים בנ"י שירדו למצרים, שזהו שאנו משפיעים על כל העולם תיקון. לכן מול הנאמר בדור הפלגה "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ" (שם,ד), שבנו מגדל גבוה מרכזי כדי להילחם בה' ('ודברים אחדים" - באו בעצה אחת ואמרו: לא כל הימנו שיבור לו את העליונים, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. ד"א על יחידו של עולם' וכו'. רש"י שם יא,א), לעתיד לבא אנו נתקן את העולם, ואז יבואו למקדש - מקום גבוה מרכזי בעולם לשם ה': "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (ישעיהו ב,ב-ג). וכמו שאצל נמרוד היה גילוי של כלי מלחמה: '"וכוש ילד את נמרוד". לא היה אומה בפ"ע, רק נזכר מצד שהחל להיות גבור בארץ, שהוא היה הראשון שקבץ אליו מחנות וילחם מלחמות ויתגבר על יתר בני אדם וימלוך עליהם, שעד עתה חיה כל משפחה תחת אביהם הראשון שהיה ראש' (מלבי"ם בראשית י,ח), לעתיד לבא יהיה ההיפך: "ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב,ד). (להרחבה בעניינו של נמרוד ראה ב'מעשי אבות א', 'עניינו של נמרוד', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א).