'תא חזי כגוונא דא נח לתתא, קיימא קדישא הוה דוגמא דלעילא, ועל דא אקרי איש האדמה, ורזא אוליפנא, דהא נח אצטריך לתיבה לאתחברא בה, ולקיימא זרעא דכולא, דכתיב לחיות זרע, מאן תיבה דא (דא), ארון הברית, ונח ותיבה לתתא הכי הוו כדוגמא (דא) דלעילא, נח כתיב ביה ברית, דכתיב והקימותי את בריתי אתך וגו', ועד דאתקיים ביה ברית לא עייל לתיבותא, דכתיב והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה, וכדין הוה תיבה ארון הברית, (דא) תיבה ונח כלא כגוונא דלעילא' (זוהא ח"א נט,ב). הזוהר אומר שתיבת נח היתה מעין ארון הברית (ראה ב'תורת המקרא' "נח", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שמחדש ע"פ זה בפרשתנו). ארון הברית הוא מרכז המשכן, שמהוה את המשך מתן תורה בסיני, שהשכינה עברה מהר סיני למשכן (וה' המשיך להעביר את התורה במשכן, בציווי לעשיה [שאז נאמרו הפרטים ולא רק הכללים או חזרה על הכללים ופרטים שנאמרו בסיני]). לכן אולי אפשר שיש דימוי בין נח שהיה בתיבה לבין משה שהיה בסיני (והמשיך לקבל תורה בקה"ק "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על ארון העדת את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל" [שמות כה,כב]). אצל נח בא המבול והחריב את העולם: "כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה" (בראשית ז,ד), ואצל משה בהר סיני אילו לא קיבלו את התורה היה העולם נחרב: 'אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו, ט) "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה", אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש. דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). (ובשניהם נאמר קשר לבריאה, אצל נח: "ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם" [בראשית ו,ז], ואצל משה זה שנאמר בבריאה "יום השישי" לרמז על יום מתן תורה). אצל נח נאמר שירד הגשם "על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה", ומשה עלה לסיני "ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה" (שמות כד,יח). לפני המבול היה שבעה ימים: "כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ", וכן בסיני: "ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן" (שמות כד,טז). (וכן עיקר חנוכת המזבח אצל משה היה שבוע, ראה 'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). אולי לכן גם יש גילוי קשר ביניהם בעניין הכפרה,  שמשה טען לכפרה על העגל שנעשה בסיני ע"פ הנעשה אצל נח במבול: 'תא חזי מה בין משה לשאר בני עלמא, בשעתא דא"ל קב"ה למשה (שמות לב י) "ועתה הניחה לי" וגו', "ואעשה אותך לגוי גדול" וגו', מיד אמר משה: וכי אשבוק דינהון דישראל בגיני? השתא יימרון כל אינון בני עלמא דאנא קטלית לון לישראל, כמה דעבד נח, דכיון דאמר ליה קב"ה דישזיב ליה בתיבותא, (כמה דאתמר) דכתיב "ואני הנני מביא את המבול מים" וגו', וכתיב "ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה, ואני הנני מקים את בריתי" וגו', "ובאת אל התיבה", כיון דאמר ליה דישתזיב הוא ובנוי, לא בעא רחמין על עלמא ואתאבידו, ובגין כך אקרון מי המבול על שמיה, כמה דאת אמר (ישעיה נד ט) "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח", אמר משה: השתא יימרון בני עלמא דאנא קטילת לון, בגין דאמר לי "ואעשה אותך לגוי גדול", השתא טב לי דאימות ולא ישתצון ישראל, מיד "ויחל משה את פני ה' אלקיו", בעא רחמין עלייהו ואתער רחמי על עלמא' (זוהר ח"א סז,ב). [ראה הרחבה על עניין תפילת הצדיקים על הדור ב'מעשי אבות א', 'תפילת הצדיקים על הדור', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א]. (וכן נח ובניו נצלו והשאר מתו, וכן ה' אמר למשה שיציל אותו וזרעו והשאר ימותו בשל החטא). לכן גם נרמז על משה בנאמר בדורו של נח, "בשגם הוא בשר": 'משה מן התורה מנין? (בראשית ו, ג) "בשגם הוא בשר"' (חולין קלט,ב) ('בשגם הוא - בשגם בגימטריא כמו משה, וכתיב שם "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" וכך היו ימי חיי משה, כלומר עתיד לבא בשגם-משה מן הנולדים וכן ימיו'. רש"י). אולי לכן גם ההתראה על המבול היתה 120 שנה כנגד חיי משה, ובזמן זה נעשה הטיפול בעצים לתיבה כעין משה שהוכנס בילדותו לתיבת עץ (שמות ב,ג): '"עשה לך תבת עצי גופר", א"ר הונא בשם רבי יוסי: ק"כ שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול שמא יעשו תשובה. כיון שלא עשו תשובה, א"ל "עשה לך תבת עצי גופר". עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים, והיו אומרין לו: ארזים אלו למה? אמר להן: הקדוש ברוך הוא מבקש להביא מבול לעולם, ואמר לי לעשות תיבה כדי שאמלט בה אני וביתי, והיו משחקין ממנו ומלעיגין בדבריו. והיה משקה אותן ארזין והן גדילין, והיו אומרים לו: מה אתה עושה? ומשיב להן כענין הזה, והיו מלעיגין עליו. לסוף ימים קצצן והיה מנסרן והיו אומרים לו: מה אתה עושה? ואומר להן כך, והיה מתרה בהן, כיון שלא עשו תשובה מיד הביא עליהן מבול, שנאמר "וימח את כל היקום"' (תנחומא נח, ה). בדומה לכך היה גם גידול עצים למשכן (ולארון הברית) עד שיצרו מהם את המשכן: 'ומהיכן היו הקרשים? יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים. אמר לבניו: בני, עתידים אתם להיגאל מכאן, והקדוש ברוך הוא עתיד לומר לכם משאתם נגאלין, שתעשו לו את המשכן, אלא עמדו ונטעו ארזים מעכשיו, שבשעה שיאמר לכם לעשות לו את המשכן, יהיו הארזים מתוקנים לכם. מיד עמדו ונטעו ועשו כן' (תנחומא "תרומה" סימן ט). (והמשכן היה כחלק מהכפרה לעגל, שמשה ביקש מה' שיסלח, שלא כמו נח). אולי כמו שבהר סיני עלה משה שלוש פעמים לארבעים יום, כך נאמר בתורה שלוש פעמים ארבעים יום בקשר למבול: בתכנון (בראשית ז,ד), בירידה (שם יב ו-יז, ששניהם מדברים על אותם ארבעים יום רק שבתחילה ברחמים ואח"כ כמבול [רש"י]), וארבעים יום בסוף לאחר שנמחה העולם (ח,ו). שהתכנון כנגד העליה ראשונה לסיני שכך תוכנן עוד מבריאת העולם שיקבלו תורה ("יום השישי"), המבול עצמו כנגד העליה השניה שהיתה כדי לכפר על חטאם (כמו שהמבול על חטאם), ובסוף כנגד העליה השלישית שבסופה ה' סלח ואמר "סלחתי", כמו שלאחר המבול ה' אמר שלא יביא עוד מבול לעולם (או שלא נחשיב את התכנון אלא רק את הימים שנאמרו על המבול עצמו, או שלא נחשב את האחרונים שלאחר המבול). אולי כיון שהתיבה מרמזת לארון הברית, לכן היא עשויה מעץ ומצופה פנים וחוץ כמו בארון: "עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר" (בראשית ו,יד), כעין בארון הברית: "ועשו ארון עצי שטים ... וצפית אתו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו" (שמות כה,י-יא). והארון היה מורכב משלושה ארונות (זהב, עץ וזהב) ולא סתם שציפו את העצים (לדעת רחב"ג): 'כיצד עשה בצלאל את הארון? ר"ח בן גמליאל אמר: שלש תיבות עשאו, שתים של זהב ואחת של עץ. נתן של זהב בשל עץ, ושל עץ בשל זהב, וציפהו, דכתיב (שמות כה) "וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ". מת"ל "תצפנו"? להביא שפתו העליונה' וכו' (יר' שקלים ו,א). כנגד זה בתיבה היו שלוש קומות שזה נראה כעין שלוש תיבות (זו על זו): "תחתים שנים ושלשים תעשה" (בראשית ו,טז); 'ג' עליות זו על גב זו' וכו' (רש"י). (גם נרמז פעמיים לשלוש [בציפוי ובקומות] כרמז שהיו שני ארונות הברית [ארון של הלוחות השבורים וארון של הלוחות השלמים]). אולי ברמז גובה התיבה שלושים אמה כרמז לשלושת הפעמים שעלה משה לסיני (שזהו לגובה) ובגילוי של עשרת הדברות (שבארון) (10*3), חמישים אמה רוחב כרמז שבעשרת הדברות יש את כל התורה שהיא בחמשת חומשי תורה (יר' שם. וזהו ברוחב כרמז להתרחבות) (5*10), או שקיבלנו את התורה שהיא חכמה של מעלה ויש חמישים שערי בינה שנבראו בעולם (ר"ה כא,ב), ושלוש מאות אמה אורך כרמז כמו בשלושים גובה אבל כפול עשר כרמז שנח היה בדור העשירי לבריאת העולם (אבות ה,ב), ולכן נרמז בו כנגד הארון שבו עשרת הדברות שינתנו בעתיד (וזהו אורך כרמז לאורך השנים, הזמן שעובר בעולם).